כבאית עמק 9 חזרה לשירות. ומה עם הרתך ישי?
הכבאים שנספו באסון חונכו לטפל בשריפה גדולה ממידותיהם, אבל מי בדיוק האחראים? תמיד אחרי שקברו את המתים הגיעו הדו"חות, וכולנו יודעים שהאש הזו לא תהיה האחרונה - אבל מבחינת ממשלות ישראל כולנו יכולים ללכת לעזאזל
ראשית צריך לזכור את השמות: רס"ל דני חייט, רב-כבאי אורי סמנדייב וצופה האש אלעד ריבן, רק בן 16. גיבורים בעל כורחם, גוויות מפוחמות של לוחמים שניסו לכבות שריפה גדולה ממידותיהם. ניסו מפני שחינכו אותם לעשות כך, מפני שהיו הגונים וישרים די הצורך לומר, האש הזאת היא האחריות שלי. אבל מי שהיה אחראי עליהם, מה איתו?
דו"ח המבקר - סיקור מיוחד ב-ynet:
44 איש שילמו בחייהם באסון. סיפורי ההרוגים
כל שרשרת הפיקוד ידעה שכבאית עמק 9, גרוטאה מאוד לא מעודכנת מעמק יזרעאל, היא גרוטאה. כל שרשרת הפיקוד ידעה, שאסור לצופי אש להיות במקום קרוב כל כך לסכנה, אבל אף אחד לא טרח להוציא את אלעד ריבן מן הבעירה. אף אחד לא ידע שהוא שם. אף אחד לא מנע מ-14 נערים אחרים, שרק במקרה ניצלו, להיות בתוך הלהבות.
ואף אחד לא ענה בקשר לדני חייט כשהוא התחנן לעזרה. הוא דיבר בתדר הלא נכון, או שבעברו השני של התדר הנכון לא היה איש, או - סביר יותר - איש לא היה מוכן לעוצמת הבעירה, כולם התבלבלו, כולם כשלו.
רחוק משם, בבתים מוגנים, ישבו המוני ישראלים ומלמלו, 'לא ייאמן, לא ייאמן'. היו גם מי שהודו לאל על מזלם הטוב, כל-כך שהם לא שם, בתוך הלהבות ההולכות ומתקרבות מן היער. בסוף האש שככה, המתים נקברו, פלומות עשב רעננות צומחות באדמה המפויחת. כבאית עמק 9 חזרה לשירות. עד לאסון הבא, והוא יבוא.
ייתכן מאוד שזו לא תהיה שריפה אלא הידבקות המונית בזיהום מיותר בבית חולים עמוס מדי, שבו אנשים שעובדים קשה מדי מנסים בכל כוחם להציל אנשים אחרים ממוות, אבל אין להם התנאים לעשות את מלאכתם. ייתכן שזו תהיה מלכודת מוות לזקנים חסרי ישע בבית אבות מופרט, שאיש מישראל הרשמית לא באמת התעניין מה מתרחש בו.
עוד ייתכנו - ויהיו - אסונות שונים זה מזה באגפים שונים של שירותי רווחה קורסים, במערכת החינוך המידלדלת והולכת. וכמובן, בצה"ל וחילו, שכן אסון הכרמל, כשקוראים את מילותיו של המבקר, מזכיר את כל הקרבות המיותרים והכוחות שלא היו ערוכים ומחסני החירום שלא היה בהם דבר והאוכלוסייה האזרחית שלא הייתה מוגנת בזמן.
ותמיד אחרי שקברו את המתים הגיעו הדו"חות, ותמיד היה ברור בהם שמישהו לא קרא את הכתובת על הקיר. אפילו שהייתה כתובת אש, גלויה לעיני כל.
ישי כתב והתריע ונפגש ואמר
לפני שדרך כוכבו של אלי ישי בציבוריות הישראלית הוא היה רתך. כשלומדים את המקצוע הזה ומלחימים מתכת למתכת בחום עצום של בעירה, לומדים קודם כל כללי בטיחות: כפפות חסינות ומסכה ואיך לא לתת לגצים הפוגעים בברזל המלובן לצאת מכלל שליטה.
מי כמוהו היה מתאים לעשות מעשה בשירותי הכבאות הקורסים , ב-6 השנים מתוך 12 האחרונות בהן היה שר פנים. אבל הוא לא עשה. הוא כתב והתריע ונפגש ואמר - אבל הוא לא איים להתפטר, לא גייס את מאות אלפי תומכיו לזעקת שבר קולקטיבית בכותל המערבי או לקריאת תהילים.
הוא אפילו לא יצר סרטון תדמית אחד כדי לסבר את עיני האזרחים ואוזניהם לאסון הממשמש ובא, והוא אכן ידע כי יבוא. הוא לא אמר להם, צאו לרחובות ותפגינו מול משרד האוצר עד שיגיע הכסף נחוץ ואני אדאג לרפורמה.
והוא דווקא ידע - לא כרתך אלא כפוליטיקאי מיומן - כיצד מקבלים כספים ומעבירים החלטות כשהיה לו דחוף לאיים במשברים קואליציוניים, כשנדמה היה לו שבוחריו ייפגעו בסבסוד משכנתאות או בהסדר אי-שירות בצה"ל או בעניינים אחרים, שאחרי איומיו - ראו זה פלא - איכשהו הסתדרו. רק על כבאית עמק 9 לא טרח לחשוב.
יהיו דו"חות, ועוד איך יהיו
מה שנותר מן הכבאית הוא מה שנותר מחיינו בארץ הזאת, כאזרחים שנאנקים תחת עולו של שלטון רחוק ומנוכר: כולנו צופי אש חסרי ישע, רואים בעינינו כיצד היא מאכלת כל
חלקה במערך הבריאות הקורס, חורכת את מה שנותר משירותי הרווחה, מלחכת בחינוך, ואלוהים יודע מה היא עושה במסתרי הביטחון, בדרך למלחמה הבאה שגם אחריה יהיו דו"חות, ועוד איך יהיו.
מצב של קטסטרופה, אמר המבקר, והמילים מוכרות למי שחי כאן וטרח לקרוא דו"חות מאז מלחמת יום הכיפורים, דרך תולדות כל המחדלים, עד לאש הזאת - שכולנו יודעים, לא תהיה האחרונה.
אבל מבחינתן של ממשלות ישראל והיושבים בהן, הרי כולנו יכולים ללכת לעזאזל בתוך כבאית עמק 9 או לידה. כולנו יכולים להיות הזקנה במסדרון בבית החולים שתמות כי אין מי שיטפל בה, הילד בסיכון שמחכה להגנה ממבוגרים שחובטים בו, קורבן העבירה שמחכה למשטרה שלא תגיע בזמן, ההורים שמחכים לצלצול בדלת וכבר יודעים, זה מקצין העיר. העיקר שאיש לא ייטול אחריות, לא יאמר "אשמתי, חטאתי, פשעתי". והעיקר - שבמרחב המוגן והמרופד והדמיוני שלה, הקואליציה תישאר יציבה כשאזרחיה בוערים.
לפנייה לכתב/ת 
