יום שני בערב, מלון "ארבע העונות" בסן-פרנסיסקו, למעלה מ-500 איש מתכנסים לאירוע קצת שמח, קצת עצוב. הם באו להגיד שלום, להתראות, ובעיקר תודה רבה לחברת הכנסת לשעבר, ד"ר נעמי חזן, שסיימה ארבע שנים". היו אלה ארבע השנים הכי סוערות בהיסטוריה בת 33 השנים של האירגון המשמעותי ביותר לקידום הדמוקרטיה בישראל. במהלך כהונתה של חזן הפך האירגון, כמעט בעל כורחו, ממיזם שפועל בעיקר מאחורי הקלעים לכוח משמעותי במפה הפוליטית של ישראל ובוויכוח הפוליטי הפנימי בקרב יהדות אמריקה. הוא צבר עוד ועוד פעילים – היום יש לו עשרות אלפים ברחבי העולם – והפך לכתובת שמושכת אליה גם תמיכה גדולה וגם עוינות קשה. בתוך כל זה, הפכה נעמי חזן בת ה-66 לפנים של האירגון, במיוחד כאן, בארה"ב. "נעמי היא אחד האנשים המדהימים ביותר שפגשתי", אומר דניאל סוקאץ', יו"ר הקרן, בשיחה ממשרדו בסן-פרנסיסקו. "היא הומניטרית ופטריוטית. המשפחה שלה הקדישה את חייה למדינת ישראל והיה לי עונג גדול לעבוד לצידה. בזכותה אנחנו היום חזקים מתמיד".

נפרדת לשלום. ד"ר נעמי חזן(צילום: אלכס קולומויסקי)

"אין אף אחד יותר טוב ממנה בלהסביר את ישראל לקהל אמריקאי. אמריקאים וישראלים לא תמיד מבינים זה את זה, אפילו אם כולנו יהודים. אבל נעמי באה עם הבנה אמיתית של מה אמריקאים צריכים לשמוע". ההיכרות של חזן עם ארה"ב ויהודיה היא ארוכה ועמוקה. במשך כל שנות ילדותה ונעוריה שימש אביה, אברהם הרמן בתפקידים דיפלומטיים בארה"ב, כולל הקונסול הכללי בניו-יורק ואחר כך שגריר ישראל בוושינגטון (1968-1959). את ראשית דרכה האקדמאית עשתה ד"ר חזן באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, בה עשתה את לימודי התואר הראשון והשני במדעי המדינה.

"אי אפשר בכל מקרה. יש קדנציות מוגבלות בקרן וטוב שכך. גם ככה הייתי בתפקיד ארבע שנים, שנה יותר מאורך קדנציה רגילה. אבל אני לא עוזבת, אמשיך לעזור לקרן בכל דרך, כי אנחנו בצומת מאוד קריטית".

גם אם לא תרצו

הבסיס של עמותת הקרן החדשה לישראל נמצא בוושינגטון, גם אם עיקר העבודה שלה מתרחש על הקרקע בישראל. היא הוקמה ב-1979 על ידי בני הזוג ג'ונתן כהן ואלנור פרידמן והשקיעה מאז הקמתה למעלה מ-200 מיליון דולר בלא פחות מ-800 אירגונים שונים העוסקים בשוויון זכויות, צדק חברתי, זכויות אדם ודמוקרטיה. אבל את הפריצה הגדולה שלה לתודעה בארץ היא עשתה בכלל בלי להתכוון. ב-2010, במהלך אירועי ועדת האו"ם לחקירת אירועי המשט הטורקי לעזה, בראשה עמד פרופ' ריצ'רד גולדסטון, יצאה תנועת הימין "אם תרצו" בקמפיין רועש, שהאשים את הקרן החדשה בעזרה לדו"ח גולדסטון ולביקורתו הקשה על ישראל ובתמיכה באירגונים אנטי-ישראלים בעולם. חזן עמדה במרכז וספגה הכפשות קשות מאד. זה היה הרגע בו הבינו בקרן כי יש שינוי גדול מאד באוויר.

"הביקורת של יהודים אמריקאים על ישראל לא שונה מביקורת שאמא מעבירה על הילדים שלה", אומרת ליאל, "זה בא מאהבה. הימין מנכס לעצמו את הציונות ואת הפטריוטיזם, ואנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה בשדה הרעיונות. זו הדרך היחידה בדמוקרטיה, פשוט לדבר עם אנשים. בסופו של דבר ההיסטוריה באה בגלים והמלחמה היום היא לא בין ימין לשמאל אלא בין מי שמאמין בדמוקרטיה וצדק חברתי למי שלא. זה לא מקרי שאלפי אנשים מצטרפים אלינו". 

 דניאל, הזכרת את המאמר של ביינרט. הוא עורר עליו כעס גדול ופתח פצע עמוק בקהילה היהודית כאן.

סוקאץ': "הוא היה נקודת שיא חדשה בדיאלוג של צעירים יהודים עם עצמם ועם מדינת ישראל, אבל זה דיאלוג שהיה קיים עוד הרבה קודם. המספרים מראים שהצעירים מתרחקים לא רק מישראל אלא גם ממוסדות יהודים. הם לא עוזבים את היהדות, הם עוזבים את המימסד היהודי המאורגן. ישראל היא חלק מהסיבה שבגללה זה קורה. היא כבר לא העניין המרכזי שמחבר צעירים יהודים אמריקאים. אנחנו מרגישים גל גדול של צעירים שמצטרפים כפעילים של הקרן בכל מיני מטרות, לאו דווקא פוליטיות, אלא פשוט כחלק מהקרב על הדמוקרטיה. הסחף החזק ימינה גרם לצעירים האלה להתקרב אלינו. הם מסתכלים על ישראל ולא רואים יותר את המדינה שהם חונכו עליה בבית. הדרישה לתמוך בישראל בכל מחיר, לא חשוב מה היא עושה, דוחה יותר ויותר צעירים אמריקאים. אנחנו נותנים להם דרך לתמוך בישראל, אבל גם להעביר ביקורת מבלי שירגישו שהם בוגדים במדינה".

"אני זוכר שבביקור האחרון שלי בארץ פגשתי את רובי ריבלין, שפתאום הפך לבעל ברית, גם אם אנחנו לא מסכימים כמעט על שום דבר פוליטי. רובי שייך לזרם של ז'בוטינסקי בליכוד, עם אנשים כמו בני בגין ודן מרידור, שהם מאמינים גדולים בדמוקרטיה ומוכנים להילחם עליה. אמרתי לו שלישראל יש בעיה קשה מאוד בקרב צעירים יהודים בארה"ב. הוא אמר שהוא יודע ושצריך לשפר את ההסברה. ניסיתי להעביר לו שהסברה זו לא הבעיה, שהבעיה היא המעשים, לא הדיבורים. אמרתי לו שיצחק רבין פתר את הבעיה של ההסברה ברגע שהוא העביר לעולם מסר ברור שישראל רוצה לצאת מהמצב הזה של שליטה על עם אחר ופגיעה בזכויות האדם. מי ששונא את ישראל ישנא אותה תמיד, אבל העובדות הן שבתקופת רבין השנאה העולמית לישראל דעכה כמעט לגמרי".

"אני חושש שלא. השיח היהודי באמריקה והשיח היהודי בישראל נמצא במסלולים מקבילים כיום".

הציונות שאני מכיר

העובדה שרבי בריאן לאורי הוא הנשיא החדש של הקרן היא אולי ההוכחה הבולטת ביותר למרחק אותו עשה השיח על ישראל בתוך ארה"ב. הרב לאורי הוא מה שמקובל היה להגדיר כאיש המימסד היהודי הישן. הוא שימש 17 שנים כיו"ר הפדרציה היהודית בסן-פרנסיסקו וחמש שנים כנשיא המוזיאון היהודי בעיר. ועכשיו הוא מגיע להוביל אירגון רחוק מאוד מהקונצנזוס, קרן שסובלת מעוינות של ממש בישראל וגם מול המיינסטרים שלה, המימסד היהודי בארה"ב.

הרב בריאן לאורי. נכנס לנעלים גדולות

"ב-1995 הייתי בהלוויה של יצחק רבין. היו שם 80 ראשי מדינות. 80. זה מספר מדהים. הם באו כי הם כיבדו וחגגו את ישראל של אותם ימים, מדינה שניסתה באמת ובתמים לעשות שלום. ערבים ישראלים ראו ברבין ראש הממשלה האחד והיחיד שהיה לו אכפת גם מהם. אני רוצה שישראל תחזור למה שהיא הייתה בימים ההם ואני מאמין שהקרן החדשה היא האירגון הכי חשוב שיעזור לנו לעשות את זה".

אתה מגיע ממה שמקובל להגדיר "המימסד היהודי" באמריקה, והמימסד הזה לא אוהב להעביר ביקורת או אפילו לשמוע מישהו אחר מעביר ביקורת על ישראל.

"אני לא חושב שמערכת הערכים של המימסד היהודי שונה מהערכים שבהם אני מחזיק. וגם בתוך המימסד יש יותר ויותר קולות שיוצאים החוצה, מתוך דאגה באמת כנה למה שקורה. כשישבתי עם בני בגין, אני זוכר עד כמה התפעלתי מהערכים הדמוקרטים שלו, אפילו שאנחנו לא מסכימים על המון דברים. אז כן, יש המון חשיכה, אבל יש גם נקודות אור. הבעיה הכי גדולה היא שישראלים רבים בכלל לא גדלו על ערכים דמוקרטים. מערכת החינוך לא מלמדת יסודות דמוקרטים וככל שעוברות השנים, פחות ופחות אנשים יודעים מה זו דמוקרטיה אמיתית. פה נמצאת ההזדמנות של יהודים אמריקאים לעזור לחזק את הדמוקרטיה בישראל".

"כן. יש פחות דיבור ועניין, והמדינה כבר לא במרכז העניינים, אבל זה לא אומר שלא אכפת להם. יש הבנה שאי אפשר להמשיך במצב הנוכחי, אבל פסימיזם לא יקח אותנו לשום מקום. הרי קיצוניים היו תמיד".

"זו לא הציונות שאני מכיר. הניסיון הזה להשתיק כל דיעה שונה או מתנגדת לשלטון, זה פשוט לא מדינת ישראל שאני מכיר".

"כבר היו לנו ממשלות ימין", אומרת חזן, "אבל אז עדיין שלט בהן הבסיס הדמוקרטי של מסורת ז'בוטינסקי. עכשיו זה ימין שנעדר כל סובלנות, הם חושבים שדמוקרטיה זה שלטון הרוב שמתעלם מהמיעוטים לגמרי. זו אנטי דמוקרטיה. דמוקרטיה אמיתית היא זו שמגנה על מיעוטים. קחי את הידרדרות היחס לנשים. יש קו ישיר בין מעמד האשה למעמד הדמוקרטיה".

אינדיק אמר

למרות הנימה הפסימית, כל ראשי הקרן הם אנשים מאוד אופטימיים ומאמינים כי אנחנו רגע לפני שינוי חד בטרנד. "זה נכון שהטון של הדיאלוג הפך להיות מאד מטריד", אומר סוקאץ'. "לפני ארבע-חמש שנים, אנשים עם דיעות כמו שלנו היו חלק מהקהילה, יכולנו להתבטא בחופשיות. עכשיו הדיאלוג נדחף לגמרי ימינה, אבל אני לא מאבד תקווה לרגע. יש עשרות אלפי ישראלים שמתנגדים לכל החוקים האנטי-דמוקרטיים ולפעולות כמו 'תג מחיר'. תראי מה קרה לפני שנה: חצי מיליון אנשים יצאו לרחובות למחאה חברתית שלא נראתה כמוה בארץ. לא חשוב שהיא הייתה לא מאורגנת, הייתה לה משמעות, גם אם עכשיו נראה שלא יצא מזה הרבה.

כשהשחורים החרימו את הנסיעות באוטובוסים באלבאמה בשנות ה-50', גם אז לא חשבו שזה ישנה משהו. יש הרבה אנשים טובים, בישראל ובארה"ב, שלא מוכנים לראות מה קורה למדינה שלנו".

"אני תומך בקרן החדשה מאז שסיימתי את לימודיי בקולג' בבוסטון. אני זוכר שדיברתי עם שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, מרטין אינדיק, יהודי-ציוני שאוהב את ישראל, והוא אמר שאם אני מודאג לגבי עתיד המדינה הדמוקרטית בישראל, אני צריך להצטרף לקרן החדשה. אני ליברל ציוני שמאד אוהב את ישראל ומסור לה, אבל אני מוטרד מאד מנושאים של צדק חברתי וזכויות אדם, וכמו רוב היהודים בארה"ב כיום, מה שאנחנו רואים בישראל בשנים האחרונות מצדיק את הדאגה. אבל תמיד הייתי נאיבי ואני עדיין כזה. לא מזמן הייתי באוסטרליה, פתחנו שם סניף חדש, ופגשתי מישהו שהיה בסרייבו בזמן המלחמה בבלקן. אדם שראה את העיר שלו נחרבת בגלל שנאה אתנית. הוא אמר לי: 'אל תרים ידיים ותראה שבעוד 20 שנים אנשים יביטו לאחור ויגידו שהקרן החדשה עזרה לשמר את הדמוקרטיה הישראלית'".

כפי שהיא צריכה להיות

"הקרן הזו הוקמה לפני 33 שנים כדי לטפח את הדמוקרטיה", נעמי חזן מקבלת כאן את זכות המלה האחרונה, "עם דגש על בניית חברה אזרחית שכמעט ולא הייתה קיימת. בשנים האחרונות התגלו סכנות מבפנים והן מופנות בחלקן כלפי הקרן וכלפי החברה האזרחית, אבל דמוקרטיה ללא חברה אזרחית היא לא דמוקרטיה. מה שמחזיק את הדמוקרטיה הגדולה של ארה"ב זו לא רק החוקה, אלא החברה האזרחית שיש כאן. היעוד של הקרן הוא להגן על החברה הזו וכפועל יוצא להגן על מדינת ישראל כפי שהיא צריכה להיות. החזון שלנו כתוב כולו במגילת העצמאות. אנשים באמת צריכים לחזור ולהציץ במגילה הזו".