נחתם ונקבר בוושינגטון
בשבוע שעבר התקיים בוושינגטון טקס הקבורה האמריקאי להסכם אוסלו שנחתם באותו המקום לפני עשרים שנים. יוסי ביילין, בני אלון ואחרים הביטו לאחור בבחילה מסוימת
כמעט 20 שנים אחרי טקס החתימה על הצהרת העקרונות של הסכם אוסלו במדשאות הבית הלבן, התקיים השבוע בגבעת הקפיטול בוושינגטון יום עיון מיוחד בנושא: “20 שנים להסכם אוסלו – איפה טעינו?” בכינוס, שתוכנן ע"י אירגון IIACF International Israel Allies Caucus Foundation, הפועל לגיוס תמיכה בקונגרס עבור ישראל ובראשו עומד השר והח"כ לשעבר בני אלון, השתתפו פוליטיקאים, עיתונאים, מנהיגים ואנשי קונגרס רפובליקאים, שדנו בהשלכות ההסכם, הסיבות לכישלונו והדרכים, אם יש כאלו, להחיותו. ח"כ דני דנון מהליכוד, שהוזמן לשאת דברים באירוע, בחר לקשר את פיגוע הטרור בבולגריה, שאירע כמה שעות לפני כן וגבה את חייהם של שישה קורבנות ישראלים, להסכם אוסלו שנחתם עם הרשות הפלשתינית: “בדיוק לא רחוק מכאן, בבית הלבן, נחתם ברוב הדר ופאר הסכם אוסלו. ההסכם אולי היה חגיגי ומכובד אבל מאחוריו לא היו מניעים אמיתיים. הוא היה ריק מתוכן. ראינו מה קרה אח"כ, אנשים התפוצצו! לא רק בבולגריה. אנחנו זוכרים את הפיגועים בת"א ובירושלים. אני מאמין שנגיע בעתיד להסכם, אבל זה לא כמו בדיאטה שרוצים לראות תוצאות מיידיות. זה תהליך שלוקח חמש, עשר ואולי אפילו עשרים שנים", דברי דנון.
כזכור, ההסכם נחתם ב-13.9.93 במעמד נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון, ובחתימתם של ראש הממשלה ז"ל, יצחק רבין, ויו"ר הרשות הפלשתינית דאז, יאסר עראפת. מטרת הסכם העקרונות הייתה להביא פיתרון למכלול הסוגיות התלויות ועומדות בסכסוך, כשבשלב הראשון ישראל התחייבה לסגת מעזה ויריחו ומנגד התחייב אש"ף לנטוש את דרך הטרור והאלימות. השלב השני עסק בהקמת הרשות הפלשתינית לתקופת ביניים של חמש שנים, העברת הסמכויות בשטחי יו"ש לידי הרשות והקמת משטרה פלשתינית. השלב האחרון בהסכם, שלב שטרם הגיע, היה אמור להיות "הסכם הקבע".
בני אלון, שעמד בזמנו בראש תנועת "זו ארצנו", שהתנגדה להסכם, והוביל את גל המחאה וההפגנות יחד עם משה פייגלין, דבק עדיין בדיעה שההסכם היה מוטעה ביסודו. “העובדה שירדן נטשה את הפלשתנים היא פצצת זמן שהייתה חייבת להתפוצץ. הרעיון של שטחים תמורת שלום הוא שגוי ולפיו כל עוד אני נותן חתיכת אדמה יתנו לי שקט. עם ירדן ומצרים חתמנו על הסכמי שלום משום שהמו”מ נעשה מול מדינות ולא מול חבורה של טרוריסטים”, סיכם אלון בנחרצות והביע דעות אותן השמיע בתקופת כהונתו כח"כ מטעם רשימת "מולדת" ומאוחר יותר כשר התיירות כשהיה חבר בתנועת "האיחוד הלאומי- מפד"ל".
אבו מאזן נחשב למנהיג מתון, למה אי אפשר לקיים עימו מו”מ?
“אני לא מכיר אותו באופן אישי. יש לי בעיה עם הרקע שלו כמכחיש שואה. אומרים שהוא השתנה... אולי".
אתה שותף לתחושה שרצח רבין הרג את אוסלו?
“אני חושב שזו אשליה. צריך לזכור טוב את הימים שקדמו לרצח, שפיכות הדמים הייתה בלתי נסבלת. פיגועי האוטובוסים כל שני וחמישי, זה היה שאלה של זמן עד שהעסק יתמוטט. האופוזיציה נגד ההסכם הייתה מאד חריפה והמחלוקת בעם הייתה גדולה ביותר. דווקא אחרי הרצח הימין ירד למקלטים. אני מבין את ההתרפקות והנוסטלגיה, אבל איש אחד לא משנה היסטוריה. אני מאמין שלו רבין היה חי, הוא היה בסופו של דבר מתנער ממהסכם".
הד"ר יוסי ביילין, אחד מיוזמי ואדריכלי אוסלו ומי ששימש באותה התקופה כסגן שר החוץ, הוזמן כאורח מרכזי לכינוס בוושינגטון. “הדיון דווקא לא היה טעון אלא תרבותי וחשוב", הוא אומר. "הפתיע אותי במיוחד לשמוע מה חושבים בצד הימני של המפה הפוליטית האמריקאית על הנושא הזה. הם בעד המשך הבניה בהתנחלויות ובכלל מחזיקים בעמדות זהות לאלה של הימין הקיצוני אצלנו", מסכם ביילין.
כמי שיזם את ההסכם וחתם על הטיוטה הראשונה, מה עמד מאחורי החיוכים המהוססים ולחיצות הידיים במעמד ההוא בבית הלבן?
"ההסדר ההוא היה אמור לשמש מעין פרוזדור לקראת הסכם הקבע ועם הזמן הוא הפך ל'ליבינג רום' המרכזי. הרי מלכתחילה דובר על תקופת ביניים של חמש שנים ועובדה שההסכם מתקיים עד היום. הרי הימין הישראלי מבקש להנציח את מפעל ההתנחלויות והמתנגדים הפלשתינים רוצים להמשיך ולקיים את הסיכום, כי כך יש להם הסדר ביניים נצחי שמונע את הצורך בחלוקת הארץ. הסדר ביניים לא יכול להתקיים לנצח. העדיפות האמיתית של שני הצדדים היא הסדר הקבע".
איפה טעית? סליחה, טעינו?
“אני חושב שרצח רבין בנובמבר 95' היה האירוע הכי משמעותי שסיכל את עתיד ההסכם. אמנם פרס הוביל את המשך מימוש הסכם אוסלו ב', אבל ביבי, שהתנגד מלכתחילה לאוסלו, עלה לשלטון ב-96'. אני די בטוח שאלמלא רבין היה נרצח, היה הסכם קבע. האינתיפאדה השנייה הייתה הארוע השני שתרם לסיבות שהרחיקו אותנו מהסיכוי להגיע להסכם".
וההתנתקות?
“ההחזרה של עזה בוצעה ע"י שרון שלא האמין בשלום וכפה הסכם חד צדדי. ראינו את התוצאה".
איך ממשיכים מכאן?
“צריך להגיע להסכם והדבר אפשרי בייחוד עם פרטנרים כמו סאלם פאייד ואבו מאזן. ממשלת ישראל בראשות נתניהו לא מוכנה לשלם את המחיר. העניין הכרחי בייחוד לאור כל מה שקורה במזרח התיכון וחוסר היציבות בסוריה ובמצרים. לפחות אם יהיה הסדר, 'הסכסוך עם הפלשתינים' לא יהיה יותר תירוץ בידי האויבים שלנו לכל הצרות באיזור. זה אינטרס לאומי עליון. קשה למחוא כפיים כשעדים לאביב הערבי, אבל מוקדם מדי לנתח ולהסיק מסקנות לגבי העתיד. נכון שהאחים המוסלמים מתחזקים אבל יתכן שתהיה בסופו של דבר דמוקרטיה במשטרים סביבנו".
אתה אופטימי לגבי העתיד?
“אין לי סיבה להיות אופטימי. מצבנו היום הרבה יותר גרוע מאשר בתקופת החתימה על ההסכם לפני כמעט 20 שנים”.
