הישרדות, משטרת נתניה

חשודים המפטפטים את עצמם לדעת בפני כתבי מסדרונות בתי משפט, קציני משטרה במסיבות עיתונאים זחוחות, ולכידתו של אויב-העם המתוזמנת לשעה שבע וחמישים בערב גורמים לנו לעתים לעצור לרגע קט ולהרהר בעצב.

אחת החוויות המעצבות שלנו כסנגורים צעירים, נצרבה בתודעתנו ביום שבו התייצבנו בבית משפט לפני למעלה מעשור, ממתינים לדיון הארכת מעצר של חשוד, מנסים לדלות ממנו כמה פרטים מבולבלים באיזו פינה נסתרת לצד אולם הדיונים. לפתע מגיח אחד מאנשי ה"ליווי המשטרתי", אוחז בידו של הלקוח שלנו, ואומר לו "קום, שים סוודר על הראש, צריכים להיכנס". ברגע זה התרחש מאורע שהיינו זקוקים לשנים בכדי לעכלו - הלקוח שלנו הובל בידי אנשי המשטרה מקצהו האחד של המסדרון אל קצהו האחר, באזיקי רגליים המצלצלים ונוקשים ברצפת היכל הצדק, ולפתע מעטה של נקישות מצלמה והבזקי פלשים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

קראתם לי זבל. מתבייש שנפצע ועונה לגולשים / הרן יפה

אינטרסנטים שמאלנים מהאקדמיה, נמאסתם / חיים משגב

מישהו מהצלמים, החל לזמר "חטאנו לפניך" בסלסולי תפילת יום כיפור לקול צחוקו של הקהל. החשוד המופתע הסיר את הסוודר מפניו, ניסה להבין מה פשר מופע החזנות אליו נקלע, ושעתו של הצייד החמוש במצלמה הגיעה: החיה ניצודה והצייד מיהר עם שללו למערכת. ההמון התפזר. הלקוח שלנו, הפך לצועד במצעד "איש הפיל", פריק שואו ויקטוריאני, לובשי חליפות מהוגנים מצקצקים בלשונם למראה דמותו של הבזוי והנקלה. כפי שבוודאי הבנתם, הלקוח שלנו לא נלקח לאולם דיונים באותה שעה, ולא היו קלדנית או שופט שהמתינו לו. הלקוח שלנו הושב לאותה פינה נסתרת לצד האולם אחרי שהטקס, מצעד 30 שניות התהילה שלו, הסתיים.

"הפתעה" בפתח מהדורת הערב. שושן ברבי נעצר (צילום: עידו ארז)

השבוע צפינו במהדורות החדשות וראינו מסעי ציד מוצלחים, האזרח יכול לישון בשקט: הנער הירושלמי החשוד בביצוע לינץ' מכוער בערבי שטח את משנת השנאה הגזענית שלו במסדרון בית המשפט כשהוא כבול באזיקים, ושושן ברבי נתפס בשידור חי בפריים טיים, למרות שגם מפקד התחנה הגאה הודה שהמידע אודות מיקומו של החשוד היה מצוי כבר בשעות הצהריים. מהו הגבול שבין חקירה משטרתית לתוכנית ריאליטי, תהינו?

איננו שוכחים גם את אותו הלילה שבו ניצבנו ברחוב בורגני ברמת השרון וצפינו בלקוח אחר שלנו, קטין, אשר לימים יורשע ברצח עורכת הדין ענת פלינר. "בלי פלשים עד שהחשוד לא יוצא מהרכב. הוא לא ייצא לשחזור אם תצלמו מוקדם מדי", אלה היו הוראות הבימוי של דוברת משטרה שמיקמה את הצלמים לאורך נתיב הדמים של הרוצח.

המחזאי ברטולט ברכט אמר כי הוא מבקש לבצע "הזרה" לצופיו - מבקש ליטול את המובן מאליו ולזעזע, להפוך את המוכר לזר ומנוכר, לעורר את המחשבה בצופה: ייתכן שאפשר לעשות זאת אחרת? ייתכן שהריטואל היומיומי אינו מחוייב המציאות? הוא הגון או לא? הוא מושחת ומשחית כאחד?

להגן על החשוד מפני עצמו

אודות שיקול הדעת של הקטין החשוד בביצוע הלינץ', דומה שאין צורך להכביר מילים. לא במעשיו ולא במילותיו, ואולם העובדה שחשוד, על אחת כמה וכמה קטין, מוצעד במצעד הפריק-שואו חייב להדליק נורה אדומה. היכן יצחק קדמן כשצריך אותו? היכן חוקר המשטרה שהוביל את הקטין מחדר החקירות לאולם הדיונים, האם אין עליו חובה גם להגן על הקטין מפני עצמו? מצעדי "איש הפיל", שעה שהם נערכים לקטינים לעיני התקשורת הם מעשה בזוי.

מדובבים במסדרון בית המשפט בירושלים. החשודים בלינץ' (צילום: אוהד צויגנברג)

קטין באזיקי ידיים ורגליים זקוק להגנה דווקא בשעתו הקשה טרם שהועמד לדין על מעשיו. משטרת ישראל יודעת היטב לחסום זירות עבירה כשהיא רוצה, למנוע התקהלות סקרנים, לפזר הפגנות מוחים חברתיים, להגן על עדי מדינה ולאבטח אישים מוכרים. אבל כשמדובר בפענוח פשע נתעב של קטין, הסרטים האדומים עם הכיתוב "משטרה" נעלמים: נכרתת ברית בלתי כתובה בין האוחז במיקרופון לאיש הרשות החוקרת. אם בימי הביניים סקלו את השעיר לעזאזל בכיכר העיר, היום, אולי תת התרבות הזו, מוצאת מקומה בפריים טיים.

דוסטויבסקי, הסופר שהרבה לעסוק בשלל פניו של הרוע האנושי, העיר בעצב שמידת תרבותה של חברה ניכרת בעיקר נוכח יחסה לבזוי ולנקלה. ציד אדם אכזר בשידור חי, "דיבובו" של קטין עילג וגס לב במסדרון בית המשפט והצעדתם מכלוב הניידת לכלוב אולם הדיונים בכדי להציג להמון את זרועה הבוטחת של הרשות האוכפת, הם מעשים המעידים בעיקר על מידת תרבותנו שלנו. איבדנו את הגבול שבין תוכנית הריאליטי למציאות, את הגבול שבין האדם הבזוי למצעד הבזוי. מישהו חייב לעמוד ולצעוק: חדל!

עו"ד אורון שוורץ ועו"ד יוגב נרקיס עוסקים במשפט פלילי ועומדים בראש הקליניקה לפרקטיקה סנגוריאלית בקריה האקדמית אונו.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il