להעביר ספרי לימוד בין אחים? הצחקתם אותי

אפס זה מספר ספרי הלימוד שהצלחנו להעביר השנה מהבכור שעלה לכיתה ח' לאחותו שעלתה לכיתה ז'. הבוקר התבשרנו על ידי המורה שגם את ספר ההיסטוריה שחשבנו שיתאים נצטרך לקנות מחדש כיוון שהודפס במהדורה מעודכנת. מעודכנת (!!!).  מישהו שכתב את ההיסטוריה ולא קיבלנו על כך הודעה? 

עוד על החזרה ללימודים בערוץ הורים :

הכל מתחיל בבית: איך תעזרו לילד להצליח בביה"ס

"למה לא 100?" הנזקים שברדיפה אחר מצוינות

איך שהזמן טס: שלום כיתה א' - בפעם האחרונה

שר החינוך גדעון סער הכריז השנה בקול גדול על מהפיכה בתחום ספרי הלימוד. מהפיכה? לא יותר מקריקטורה. זו פחות או יותר הייתה לשון הסטטוס העצבני שהעליתי בבוקר יום שישי האחרון לדף הפייסבוק שלי, לאחר שבוע ראשון בתוך שנת הלימודים. יותר מ-600 שקלים שילמנו על ספרי הלימוד לשניהם (לא כולל מחברות וכלי כתיבה) וגם זאת – רק על חלק מהספרים, שכן לצד רוב הכותרים ברשימה הופיעה ההערה שכל הורה במחצית אוגוסט מחסיר לעומתה פעימה: "יימסר בתחילת השנה".

מה יימסר בתחילת השנה? מדוע אי אפשר לדעת מראש באילו ספרים ילמדו הילדים, ומדוע, לכל הרוחות, צריכות אלה להיות מהדורות חדשות, מחודשות ומתחדשות בכל שנה ושנה? האם 1+1 הם לא לעולם שתיים? כנראה שלא לפי החשבון הפשוט של הגורמים השונים המרוויחים מהשערורייה הזו.

בתי הספר מתעלמים מהחוק

לקראת סיומה של שנת הלימודים הכריז שר החינוך על מהפכת ספרי הלימוד המתוכננת ועשה כותרות ממפעל השאלת ספרי הלימוד שהוא מקדם. נו, אותו פרוייקט שאמור לפטור את ההורים מקניית ספרי לימוד חדשים, במהדורות מעודכנות, שהם למעשה לא יותר מחוברות עבודה שניתן להשתמש בהן פעם אחת בלבד – הכי לא חסכוני, הכי לא מתחשב, הכי לא אקולוגי.

ומה בפועל? את החוק מקיימים מעט מדי בתי ספר ברחבי הארץ, בעוד רוב מוסדות הלימוד מתעלמים מהנוהל החדש ואינם מחילים אותו על ציבור ההורים. אלה האחרונים נשלחים שוב ושוב לחנויות כדי לרכוש מהדורות מעודכנות של היסטוריה שלא השתנתה כבר אלפי שנים.

זה חשוב וייצוגי ליזום חוק חיוני שכזה, ודאי במציאות הכלכלית הכאובה של השנים האחרונות, אבל חשוב וראוי לא פחות לדאוג לאכיפתו של החוק ולכך שכלל ציבור ההורים והתלמידים יצליח ליהנות מפירותיו. אבל חוקים, כנראה, כבר לא נועדו שיאכפו אותם. הם רק נועדו להיכתב על דפי הקרח של ההיסטוריה ולייצר עוד תעמולה חיובית באמצעי התקשורת. כך שבפועל, לפחות מבחינת רוב ציבור ההורים בארץ, לא השאלת ספרי לימוד ולא מהפכה צרכנית.

אנחנו עדיין משלמים ובוכים, קונים מהדורות מעודכנות מופרכות ומקווים שמשהו יזוז, שמשהו יקרה. המחאה החברתית שהצליחה לשנות משהו בקיץ לפני שנה, פוזרה באמצעות סילוני חרדה מצד הצמד נתניהו-ברק וכך יכול גם הביזיון בתחום ספרי הלימוד להמשיך עוד ועוד, פשוט כיוון שאין לנו כוח נפשי או צרכני לעשות כדי לשנות. הרבה יותר פשוט לשלוף שוב את פנקס הצ'קים או את כרטיס האשראי ולחלק את הגזל לתשלומים.

יעידו על כך התגובות שפורסמו בעמוד הפייסבוק שלי, בהמשך לאותו סטאטוס, כולן היו דומות בצורה שמבהירה שלא דובר ב"מחלה" שתקפה בית ספר אחד, אלא שזה קורה בדיוק באותו הצורה בכל האר ובכל הגילאים. אם אחת סיפרה על 1,400 השקלים שהיא נאלצה להוציא מכיסה כדי לרכוש שלל מהדורות חדשות לשתי בנותיה, אחרת התייחסה לחוברות במסווה של ספרים שאותם היא נאלצת לרכוש במחיר של 50 שקלים ליחידה, ולא יכולה להעביר וכך הלאה. 

נכון, היו גם תגובות של הורים שסיפרו כיצד פרוייקט השאלת ספרי הלימוד כן נקלט בבתי הספר של ילדיהם והעידו שמדובר בהקלה של ממש על הכיס, אבל, כאמור, התפקיד של משרד החינוך הוא לא רק ליזום את החוק אלא גם לדאוג שמנהלי בתי הספר יישמו אותו באופן מלא, ולא ימשיכו להשית על כתפי ההורים את נטל רכישת ספרי הלימוד רק כיוון שהם לא מעוניינים להתאמץ ולאמץ את התהליך.

יורשים ספרים? מדע בדיוני

עובדה, בארוחת השבת המשפחתית המורחבת, כאשר סיפרתי את סיפור המהדורה המעודכנת סביב שולחן האוכל, נזכרה אחותי, הצעירה ממני בשבע (!!!) שנים, כיצד בכל תחילת שנה ירשה את ספרי הלימוד הישנים שלי, שעברו גם תחת ידיה של אחותנו האמצעית. "הייתי צריכה לקרוא את כל הקשקושים של שתיכן על הכריכות ובין השורות, ולא תמיד השארתן גם לי מקום לקשקש", קבלה.

כיום, כאמור, מדובר במדע בדיוני של ממש. וגם היא, בתורה אגב, הייתה הולכת עם הספרים לחנות המשומשים מיסטר הייד שבגבול רמת-גן גבעתיים, ומוכרת את המהדורות העתיקות לתלמידים שיבואו אחרינו. בכסף שקיבלה תמורת הספרים, אגב, היא מעולם לא התחלקה עם אחותנו האמצעית ואיתי. סוג של פריווילגיה השמורה לילדי זקונים.