הלהבות בחרטום נראו גם בטהרן
אם ארבעה מטוסי צה"ל אכן תקפו את המתקן האיראני בחרטום, הנמצא בעומק היבשה ומרחקו מישראל כמעט כמרחק מתקני האורניום האיראניים מכאן, מדובר במפגן מרשים שאמור להעביר מסר ברור לטהרן. שם המתקן מרמז על לקוחותיו הפלסטינים
השר הסודני שטען אתמול (ד') כי ישראל תקפה את המפעל לייצור נשק בפרברי חרטום ידע כנראה מה שהוא אומר. הוא הציג לעיתונאים סרטון וידאו שבו נראה מכתש ענק בשטח המפעל השרוף, ולידו מה שנראה כשרידי רקטה.
עוד חדשות ב-ynet:
ממצאים אלה כשלעצמם אין בהם כדי להעיד שהמפעל אכן הופצץ מהאוויר. המכתש יכול להיווצר כתוצאה מתאונת עבודה שגרמה לפיצוץ חומרי נפץ ותחמושת שהיו במקום. גם שרידי הרקטה יכלו להיות משהו מתוצרת המפעל שהתפוצץ עקב השריפה. אבל היו עדויות נסיבתיות אחרות התומכות כנראה בגרסת השר הסודני בדבר מעורבות גורם ישראלי: עדויות של אנשים ששמעו ואולי גם ראו מטוסים חולפים עם שחר בשמי האזור, והעיקר - השר הסודני ידע היטב שלישראל, בעיקר לישראל, היה מניע לתקוף את המפעל השוכן במתחם צבאי סמוך לבירת סודן.
מפעל זה, המייצר רקטות מסוגים שונים ונשק קל, הוקם בסיוע איראן ובמימונה לפני כארבע שנים, כנראה במסגרת אחד מהסכמי שיתוף הפעולה בין שתי ממשלות "מצורעות" מבחינת הקהילה הבינלאומית: סודן בגלל טבח העם בדרפור ואיראן בגלל חתירתה לנשק גרעיני בניגוד לתקנות האמנה הבינלאומית למניעת הפצת נשק גרעיני שהיא חתומה עליה. לשתי
ממשלות אלה יש (או לפחות היה עד לאחרונה) גם אינטרס משותף לסייע בנשק לחמאס בעזה.
עצם שמו של המפעל, "ירמוק", יש בו כדי לרמוז על זהותם הפלסטינית של "הלקוחות". מהעסקה הרוויחו הסודנים כסף וכנראה גם נשק לצורכיהם, והאיראנים קיצרו את נתיבי האספקה לחמאס בעזה, לחיזבאללה בלבנון ואולי גם לסוריה. על ידי כך הם הקטינו את הסיכון ששיירות הנשק יותקפו על ידי ישראל. כך לפחות הם העריכו בשעתו.
אם אמנם נכונה טענת השר הסודני שרביעייה של מטוסי קרב ישראליים הפציצה את מפעל הנשק בחרטום הרי שמדובר במפגן מרשים של הזרוע האסטרטגית הארוכה של צה"ל. אבל לא צריך להיסחף. חיל האוויר הישראלי הוכיח כבר לפני 27 שנים שהוא מסוגל לתקוף בהצלחה בטווח העולה על 1,500 קילומטר.
ב-1985 הפציצו מטוסי חיל האוויר בהצלחה (מבצע "רגל עץ") את מפקדות אש"ף בתוניס. אבל אז היה מדובר במתקן ששכן בסמוך לחוף הים, מה שהקל על הכוחות הישראליים להגיע אליו בהסתר. חרטום, לעומת זאת, שוכנת בעומק היבשה ובסביבתה יש לא מעט מתקני מכ"ם שצריך היה לחמוק מגילוי על ידם. אם אמנם היו אלה מטוסים ישראליים, הרי שנכונה כנראה טענת מקור רשמי סודני שטען כי המטוסים נקטו אמצעים שאפשרו להם לחמוק מגילוי.
לדבריו היו אלה אמצעי שיבוש אלקטרוניים, אבל מומחים יודעים לספר כי קיימות שיטות אחרות: למשל בחירת נתיב העובר ב"שטחים מתים" שמכ"מי הגילוי "עיוורים" לגביהם. בכל מקרה הסודנים עדיין לא בטוחים במאה אחוזים, והם גם אינם יכולים לספק הוכחות, שמפעל הנשק הופצץ על ידי מטוסים וכי היו אלה מטוסי קרב ישראליים.
אבל ישנה נקודה מעניינת נוספת העולה מהגרסה הסודנית. אם המפעל שליד חרטום אמנם הופצץ על ידי מטוסים ישראליים, הרי שהתקיפה התבצעה בטווח של כ-1,600 קילומטרים; כמעט בדיוק המרחק שבין מרכז מדינת ישראל למתקני העשרת האורניום של איראן - האחד ליד העיר קשאן ("נתנז") והאחר ליד העיר קום ("פורדו"). מכאן שהתקיפה הישראלית,
אם אכן הייתה כזו, שימשה גם כ"הוכחת היתכנות ורצינות" לאיראן.
עד עתה לפחות זלזלו האיראנים באיומי ישראל. הם אינם מאמינים - או לפחות לא האמינו - שלישראל יש יכולת לבצע תקיפה של מתקני גרעין בארצם ושלממשלת ישראל יהיה האומץ לקבל החלטה שתסכן עשרות טייסים ומטוסים. כעת לנוכח הטענות הטריות של סודן על ההפצצה הישראלית בעומק שטחה, והמידע שהתפרסם בתקשורת העולמית בדבר הפצצת מתקן הגרעין בסוריה על ידי ישראל ב-2007, ייתכן שהאיראנים יבצעו הערכה מחדש לגבי מידת הרצינות שיש לייחס לראש הממשלה ולשר הביטחון של ישראל כשהם מצהירים ש"כל האופציות על השולחן". אין ספק, ההתפוצצויות במפעל הנשק הסודני יספקו חומר למחשבה לגורמים לא רק בחרטום אלא גם בעזה ובעיקר בטהרן.
לפנייה לכתב/ת 
