דממת הפחדנים
בליכוד החמיאו בפומבי לאיחוד עם ליברמן, אך מתחת לפני השטח מבעבעת תסיסה וגובר הפחד. למרות זאת, ההערכה היא כי המהלך יעבור ללא התנגדויות. ובשמאל-מרכז? כולם מובילים, אך אין מנהיג
הם מתחלחלים, הם מתנגדים ובחדרי חדרים הם לוחשים נגד האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו. חלקם אפילו שוקלים לפרוש מהתנועה, אך רוב שרי הליכוד וחברי הכנסת מפחדים, שותקים ומשחקים לידיו של ראש הממשלה. בנימין נתניהו מכיר היטב את אנשי מפלגתו, את חולשותיהם ואת הדילמות שלהם. הוא מומחה ביצירת ובניצול פחדיהם האישיים, יודע היטב שהם חוששים לכיסאם. לכן, הוא יודע שביום שני, בוועידת הליכוד, הוא צפוי להעביר את ההחלטה על האיחוד למרות התסיסה.
בחירות 2013
- כל הכתבות ב-ynet
נתניהו החליט להודיע על האיחוד לפני הפריימריז בליכוד, בעיתוי מצוין מבחינתו - הטלת פצצה שלא תגרום למהפכה. מי יעז לצאת נגדו בעת הזו, כאשר הפחד מחיסולים ומנקמתו משתק את בכירי התנועה?
אלו מסתירים את עמדותיהם האמיתיות עמוק בבונקר. גם מי שהופיע בתקשורת כדי לשבח את המהלך, מדבר נגדו בתוך חדרים סגורים, ותופס את הראש כלא מאמין. משה כחלון, גדעון סער, גלעד ארדן, יובל שטייניץ, משה יעלון, ישראל כץ, וראובן ריבלין, כולם דובריו הנאמנים של ראש הממשלה בעת צרה, אצו אל המיקרופונים כדי לשבח את המהלך ולקשור שירי הלל למנהיג, אך בטנם של מרביתם מתהפכת. ולמרות זאת, הם שותקים. לא תשמעו מהם מילת ביקורת. לא בפומבי.
מי שלא דיבר עד כה, מתלבט מה לעשות. סילבן שלום, דן מרידור, בני בגין ואחרים מילאו את פיהם מים, והתייצבו אתמול במגזר הערבי כדי להמשיך מאמציהם לפני הפריימריז. כאילו לא היתה דרמה, כאילו שנתניהו לא עשה להם תרגיל, כאילו שלא בא להם לברוח ומרידור אף שוקל לנטוש את הליכוד. אנשי המגזר אמרו להם שהאיחוד מחסל את הסיכויים להביא את קולות הערבים. לא נורא. פריימריז זה פריימריז, פוקדים הם פוקדים, וקבלני קולות הם אלילים לפני ההצבעה. זו אינה העת לפתוח את הפה. אחר כך, יהיה כבר מאוחר.
היחיד שיוצא נגד המהלך בפומבי וללא פחד הוא השר מיכאל איתן. הוא אוסף חתימות, מנסה לעורר עניין ולקיים הצבעה חשאית בוועידה. זה לא פשוט: נתניהו הורה לכנס את הוועידה כדי לבלום את איסוף החתימות ולהעביר את האיחוד בהצבעת בזק, אך איתן לא מוותר. זהו קרב המאסף של אחד הפוליטיקאים הבולטים שהדמוקרטיה הישראלית היא נר לרגלם. לפי שעה, הוא כמעט בודד. חבריו השאירו בידי מי שאין לו מה להפסיד את הקרב הגדול על אופיו של הליכוד ועל אופיה של המדינה. לשרים ולחברי הכנסת יש מה להפסיד. לפני הפריימריז, שאיתן יתאבד (פוליטית) לבד.
השטח של הליכוד תוסס, גועש ורועש, אך בעיקר מבולבל. אלפי מסרונים נשלחו מאז ההודעה על האיחוד לשרים ולחברי
מחר יתכנסו מאות פעילי ליכוד באור יהודה כדי לדון באיחוד. הכנס תוכנן מראש, ויכלול גם נאומי שרים. הם לא יצאו נגד נתניהו, ודאי לא נגד המהלך, אך כמו כולם, הם מחכים לסקר המשמעותי הראשון, זה שיציג את התמונה לאחר ההודעה. בכירים בליכוד כבר מנסים לנחש את מספר המנדטים שהרשימה המאוחדת תשיג: הרוב מהמרים על הרבה פחות ממה ששתי הרשימות משיגות כיום יחד. נתניהו מדבר על ארבעים פלוס מנדטים, אך הם מהמרים על שלושים וקצת. אולי 35. ימים יגידו.
בינתיים, מחכים בצד השני של המפה הפוליטית. משלי יחימוביץ', דרך ציפי לבני ועד יאיר לפיד, כולם נשבעים לא להתאחד.
כל אחד רוצה להוביל, אך השמאל-מרכז זקוק לדמות בולטת, מישהו שיכול להיתפס בציבור כראש ממשלה, מישהו שיכול להנהיג.
אהוד אולמרט, מצדו, רוקע ברגליים. האיחוד הפיח רוח חדשה באפשרות שיתמודד, לא ברור באיזו רשימה. מי ששמע אותו מאז האיחוד של נתניהו וליברמן, התרשם שהוא נחוש להציב אלטרנטיבה. בינתיים הוא עוקב אחר ההתפתחויות בליכוד, ממתין לראות את הסקרים הראשונים ואת האירועים בוועידה. ייתכן, אומרים במערכת הפוליטית, שאיחוד בשמאל הוא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לליכוד: מי שפוחד מליברמן והחל בחיפושים אחר בית אחר, יחזור הביתה אם יהיה איחוד גם בשמאל. כי רק הליכוד (ביתנו) יכול מול כל השמאל.
לפנייה לכתב/ת 
