שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לחצות את סף הספרים עם אייל דותן
    סף אינו בשום פנים אופן גבול, כי אי אפשר לחצות אותו פעמיים. האם מדובר בהחלטה מודעת או בהיסחפות חסרת שליטה? ברוב הסיפורים שאייל דותן קרא - כנראה שלגיבורים לא היתה ברירה
    הייתי מכנה את סוג הספרים האהוב עליי בשם "ספרות של חציית סף". לא מדובר בזרם ספרותי מוכח, או בתקופה היסטורית כלשהי, ובוודאי לא בז'אנר מסוים. זו קבוצה מגוונת מאוד, שניזונה לרוב מהמציאות עצמה, המספקת סיטואציות קיצוניות למכביר, מעשי ידי אדם וטבע כאחד.

     

     

    העיקרון פשוט יחסית, אך קשה להפליא לביצוע. על הגיבור לעשות מעשה כלשהו שאחריו חייהם ישתנו לבלי הכר, ויסטו ממסלולם לבלי שוב. הסף יכול להיות רגעי, לפעמים אלפית השנייה, והוא יכול להיות מעין אזור ביניים, אזור של דמדומים שבו הראייה והשיפוט מעורפלים והגיבורים מהלכים בו ימים ושבועות, ולפעמים כלואים בו לעד כמו ב"לפני שער החוק" של קפקא.

     

     

    רועי רוזן וזו'סטין פראנק. רומן פורנוגרפי מורכב ()
    רועי רוזן וזו'סטין פראנק. רומן פורנוגרפי מורכב

     

    אין מתכון בדוק לחציית סף, ולא תמיד יש התרעה מוקדמת. סף אינו בשום פנים אופן גבול, כי אי אפשר לחצות אותו פעמיים. האם מדובר בהחלטה מודעת או בהיסחפות חסרת שליטה? ברוב הסיפורים שקראתי, דומה שלגיבורים לא היתה ברירה. כוחות חזקים מהם דחפו אותם אל עבר פי תהום, וגם אם היתה שמורה להם הזכות והיכולת להתנגד, נקטו חוצי הסף פאסיביות חשודה.

     

    בחרתי חמישה סיפורים שאינם בהכרח הקנוניים ביותר שיש, אבל הם אפקטיביים מאוד בדרכם. אלו הן יצירות שלמות הבנויות סביב מאורע החציה שאותו הן חוקרות לעומק באופן "פסקני ונועז", כמו שהיה כותב חנוך לוין. הם שונים מאוד זה מזה כמעט בכל, פרט למחווה הבסיסית שלהם ולניסיון המאוד מעמיק לחקור את האירוע, להתבונן בו מכל הזוויות. הם לא חוצים את הסף בעיניים קשורות, אלא עם עיפרון ופנקס.

     

    במבט לאחור, נדמה לי גם שלטקסטים האלה יש חיות מוזרה, נוכחות מטרידה מעט של היגד מתמשך ותובעני - שמסרב להישאר על הדף, אלא מתלפף סביבך, מתחיל מהאמצע ומשם שולח זרועות אל הראש ואל הרגליים, כך שאם אתה משתקע בו כולך, נדמה שלא תוכל להיחלץ ממנו לעד.

     

    "מול היערות", מאת א.ב יהושע

    את סיפורו המופלא של א.ב. יהושע "מול היערות" יצא לי ללמד לא אחת, והוא אף פעם לא מייגע אותי. תמיד צץ לו איזה פרט מוכמן, שמאיר את הסיטואציה מעוד זווית. הגיבור הוא סטודנט נצחי, שאיש לא סובל, שמבלה את הקיץ כשומר ביערות קרן קיימת, ומנסה לשווא להשלים את תזת הדוקטורט שלו. איש התחזוקה הערבי שהיער מכסה על כפרו, זומם להבעיר תבערה גדולה שתחשוף את האמת הקבורה, והסטודנט משתף איתו פעולה בעליצות בלתי מוסברת.

     

    א.ב יהושע. בדרך אל היערות  (צילום: שאול גולן) (צילום: שאול גולן)
    א.ב יהושע. בדרך אל היערות (צילום: שאול גולן)

     

    הוא בוגד בשליחותו, במטיילים, בעמו, במדינתו וגם ביער שאיתו הוא החל לקיים סימביוזה משונה. מה שמיוחד בסיפור האמיץ הזה, שפורסם לראשונה ב-1963, שהבערת היער אינה מנומקת במונחים פסיכולוגיים, גם אם היו מבקרים שטענו שמדובר ברצח אב. יש בה משהו לא מפוענח, סתמי, מתגרה, שהופך את האקט הפוליטי למחווה ערמומית עוד יותר.

     

    "איש הקוביה", מאת לוק ריינהרט

    ספרו של ריינהרט הפך לספר פולחן מיד עם צאתו לאור ב-1971 וגם בארץ הוא פופולרי מאוד. פסיכיאטר ניו-יורקי מואס בפרקטיקה המשמימה שלו, ומפתח תרפיית קוביות. הוא עושה רק מה שהקוביה מורה לו ומכוון את מטופליו לעשות כמוהו. ההידרדרות או הנסיקה לא מאחרות לבוא. הכוח של הגיבור הוא בהתמסרות הטוטלית שלו להכרעת הקוביה. הוא לא מאלה שכאשר הקוביה מורה להם לעשות משהו לא רצוי, הם מזדרזים להטיל אותה שוב פעם. לא, כשהקובייה פוקדת עליו לעזוב את הבית, לומר אמת במשך שבוע, לפתות את אשת חברו הטוב, לשכב עם הפציינטים ואז להבריח אותם מבית החולים למשחק בייסבול - הוא עושה זאת ביודעו שהמחיר יהיה כבד.

     

    יש פה מחויבות עזה לקוד, לעיקרון דתי פרטי שאלוהיו הוא המקריות, והפולחן שלו הוא השתנות עצמית בלתי פוסקת. ריינהרט הצליח להמחיש את הפוטנציאל העצום הטמון בקוביה כמכשיר לחציית סף, שמספיק רק שמציידים אותה בהכרעות המבוקשות והרות גורל, ומתחייבים לעשות כמצוותה ואז כל שנותר הוא להטילה בנחישות.

     

    "אהבה עיקשת", מאת איאן מקיואן

    אירוע טראומתי יכול לגרום לאנשים לחצות סף. "באהבה עיקשת" מתאר איאן מקיואן ביד אמן כיצד חבורה של עוברי אורח שהתקבצה במקריות בשדה, מנסה להציל נער בכדור פורח שהתנתק פתאום מכבליו - ומהן ההשלכות של כישלונם בהצלתו על חייהם. הספר מתרכז בעיקר בתסמונת דה קלרמבו שהתפרצה אצל אחד מהמושכים בחוט, ומאופיינת בהתאהבות חסרת שליטה, בעלת אופי דתי, מפונטזת לחלוטין באדם אחר, לרוב זר לו לחלוטין.

     

    "אהבה עיקשת". מעטיפת ספרו של איאן מקיואן (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    "אהבה עיקשת". מעטיפת ספרו של איאן מקיואן

     

    גיבור הרומן הוא המושא למשטר הטרור והערצה החונקת של מי שאתרע מזלו, והיה איתו באותן דקות נוראיות בשדה. הכוח של הרומן הוא בעימות בין שתי תגובות שונות לאותו אירוע טראומתי. האחת המבקשת לעקוף אותו ולהתרחק ממנו כמה שאפשר, והשנייה ההופכת אותו למסע צלב ארוטי.

     

    "זיעה מתוקה", מאת רועי רוזן וז'וסטין פראנק

    חציית סף מינית דרמטית ומורכבת ביותר מתרחשת ברומן הפורנוגרפי של רועי רוזן וז'וסטין פראנק (אמנית יהודיה שמתה ב-1943) "זיעה מתוקה". המעשים המיניים המתוארים בו הם מהקיצוניים ביותר שבנמצא בספרות הישראלית ואף העולמית, להערכתי. לא מדובר פה באיזה מצעד של סטיות, שכן אצל פראנק ורוזן המין מתפרק ונבנה מחדש כמשהו חדש לגמרי, כמופע אימים רב שכבתי, אורגייסטי, הקורא תיגר על מוסכמות של מוסר ושל גוף. הספר בנוי ממפגשים מיניים שהולכים ומסלימים. תחילתו בחטיפתה ושל ראשל, לוליטה בת 12 בעלת ריח גוף משכר, על ידי מי שמכונה "הרוזן אורדוקס".

     

    השניים מתאהבים וחווים מפגשים מיניים עם יצורים חצי אגדתיים שהולכים ומסלימים, וסופם בטקס חתונה גרוטסקי שבו נישאת ראשל לאביה, גבאי בית הכנסת המקומי, ולאחר מכן בועלת אותו בדילדו משונץ מסמרים בעוד מאהבה רוצח אותו במכות מקל. זהו שחרור ליברטאני, מסע של שחרור חושים ואורגיה ומעשי שטן. התיאורים המיניים הם פנטסטיים, רובם לא ניתנים למימוש - בין השאר משום שלאשה לא יכולות להיות חמש ערוות על הגוף - ואין לקבל אותם כפשוטם, אבל יש בהם קונקרטיות מפתיעה שמאפשרת לדמיין אותם בפרורטרוט ולא להשאיר אותם כמין התפארות חצי שירית.

     

    "אדון החצר", מאת טריסטן אגולף

    לעתים נדירות יש גיבורים שחציית הסף שלהם נעשית בתכנון קר ומתוך הכנה נפשית מלאה.

    כזה הוא ג'ון קלטנברונר, המורד והאנרכיסט של "אדון החצר" מאת טריסטן אגולף, שמחליט לנקום בעיירה הקרתנית והנבערת שהתעללה ונידתה אותו. הוא מנהיג מרד פועלי ניקיון, שביתה בעלת ממדים תנ"כיים, הגורמת לעיירה לטבוע בתוך הררים של אשפה, שריפות, מעשי ביזה ואלימות.

     

    הרומן המסופר מנקודת תצפית קולקטיבית, הנדירה כשלעצמה, מצביע על הנקודה שבה ג'ון חוצה בפעם הראשונה את הסף. הסצנה המשעשעת והמכרעת מתרחשת כאשר הוא ועמיתו דורסים בטעות אופניים חונים עם מכונית האשפה שלהם. לא עובר רגע ואישה שמנה ונזעמת פורצת מביתה ומסתערת עליהם עם מחבת. במקום להתנצל, מחליט ג'ון ללמד אותה לקח, וחובט נמרצות באחוריה, ממלא את מדשאתה בזבל וגרס את אופניה. תוך שבועות מעטים, איבוד העשתונות הרגעי הזה ייהפך לאסטרטגיה מחושבת היטב, והוא יצליח להוריד עיירה שלמה על ארבע רק למשמע שמו. אני זוכר שקיבלתי את הידיעה על התאבדותו של טריסטן בגיל 33 מאוד קשה. הוא היה הג'ים מוריסון שלי.

     

    ספרו של אייל דותן, "עצם", ראה אור לאחרונה בהוצאת ידיעות ספרים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גבריאל בהרליה
    אייל דותן. סיטואציות קיצוניות למכביר, מעשי ידי אדם וטבע כאחד
    צילום: גבריאל בהרליה
    לאתר ההטבות
    מומלצים