לבחור, לא רק להצביע: קול קורא לקהילה הגאה

החלטתי לפתוח בשורה התחתונה, כדי לחסוך לרובכם את המאמץ שבקריאת הטור הזה. המסר כאן חשוב יותר מכל דבר אחר, ויש להגיע אליו מיד בהתחלה. ביום שלישי הקרוב אנחנו לא הולכים רק להצביע, אנחנו הולכים כדי לבחור. בין אם נבחר בשמאל ובין אם בימין - הבחירה שלנו חייבת להיות כזו שדורשת שינוי מיידי בהלך החיים המדכא שבו הורגלנו לחיות.

בחירות בערוץ יחסים:

איך משפיעות הבחירות הקרובות על הזוגיות שלנו?

מה בין בחירות זוגיות לבחירות לממשלה?

ביבי או יאיר לפיד: עם מי הייתן יוצאות לדייט?

הבחירה שלנו צריכה להיות כזו שמסירה כבלים של דיכוי והגבלות. הבחירה שלנו צריכה להיות - בראש ובראשונה - בחופש שלנו לחיות, לאהוב, להיות. זה נכון לכל איש ואישה בישראל, וזה נכון במיוחד להומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, שגם היום צריכים להיאבק על זכויותיהם במדינה שמבקשת לכנות עצמה "דמוקרטית", אך בפועל רחוקה מלהיות כזו באמת בכל הקשור לשיוויון זכויות ללהט"בים.

השליטה על שערי הכניסה אל הדת

מאות ואלפי מאמרים, טורים ודיווחים חדשותיים כבר נכתבו תחת כל עץ רענן בכל הקשור לבחירות שיתקיימו ביום שלישי הקרוב. בחירות, שלפי הסקרים האחרונים מסתמנות להיות חשובות ביותר בגלל מגוון רחב של נושאים שעומדים על הפרק, ושבהם החברה הישראלית נתונה במחלוקת עמוקה שרק הולכת ומחריפה עם השנים.

אחד מנושאי הליבה נוגע לזהותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, לצד הצורך הבוער בהפרדה בין ענייני דת ומדינה. שני הדברים אינם מתנגשים: ישראל יכולה לשמור על צביונה כמדינת היהודים, ובו בזמן לקיים הפרדה בין מוסדות המדינה ועקרונות הדת שכיום חולשים על כמעט כל חלקה טובה.

מה שצריך הוא מעט גמישות מחשבתית וכוח רצון. את אלו, לצערנו, קשה מאד למצוא בכנסת הנוכחית. הפרדת דת ומדינה אינה רק ביטוי או משפט יפה שמשתלב במצעיהן של מפלגות. זוהי דרישה לגיטימית וחשובה, במיוחד משום שאנחנו חיים במאה ה-21, ושאם נציץ מהחלון נגלה ששנת 2013 כבר הפציעה.

לא בכדי בחרה ש"ס לעסוק בשאלת הגיור עם הקמפיין השערורייתי (לרעה) שלה - כוכבית גיור. השליטה על שערי הכניסה אל הדת, פירושה התקרבות למוקדי כוח בחברה ובתרבות הישראלית. נושא הנגזר משאלת ההפרדה בין דת ומדינה, או לכל הפחות מהכנסת שינויים והכרה רשמית במה שעל פי הדת נחשב ללא-מקובל ולא-חוקי, הוא כל נושא זכויות הקהילה הגאה.

צאו לנו מחדר המיטות

במידה רבה, כשמדברים על הפרדת דת ומדינה, אומרים דבר אחר לגמרי: "צאו לנו מהתחתונים. צאו לנו מהרחם. צאו לנו מחדר המיטות. צאו לנו מהסלון". אנו דורשים לבחור עם מי ואיך ננהל את חיינו. אנו דורשים את מה שלכל אזרח ישראלי והטרוסקסואל יש באופן אוטומטי. אנחנו צריכים לצעוק ולהילחם עבור זכויות שהן דבר טבעי, ששלילתן מאזרחים סטרייטים לא תעלה בכלל על הדעת.

מסוגיות של נישואים, דרך הכרה בזכות להורות - בין אם בפונדקאות בארץ ובין אם באימוץ, וכלה בשאלות כמו זכויות בפני מוסדות המדינה, איסור אפלייה על רקע נטייה מינית, שוויון זכויות מלא בכל תחומי החיים, שירותים רפואיים (למשל עבור הקהילה הטרנסג'נדרית, שנדרשת לעבור מסכת ייסורים בדרך לשינוי המין המיוחל) ועוד.

בדיוק במקומות האלו, הכואבים והרגישים כל כך, מתרגם הביטי "הפרדת דת ומדינה" לחיים חופשיים יותר, ומוצעת חלופה שמסירה את נתיב היסורים שעלינו לעבור בבואנו להקים משפחה, להפוך להורים, לגדל את ילדינו ולחיות כאזרחים שווי חובות וזכויות במדינה שבה אנחנו אזרחים סוג ג'.

צומת דרכים

הקהילה עומדת היום במקום שבו עליה להחליט, לבחור בין שני נתיבים - הראשון מבטיח עתיד שיוויוני, הוגן והגון, בעוד שהשני הוא נתיב מסוכן ועקלקל שבו זכויותינו מוטלות בספק ונמצאות תחת איום תמידי. אחת הטענות של רבים נוגעת לכך שיש נושאים "בוערים" יותר מזכויות ללהט"בים, משוויון, מחופש. הטענות האלו נשמעות נכונות, רק כשמפשיטים את שאלת שוויון הזכויות מהמציאות הכואבת שעמה עלינו להתמודד כמעט מדי יום.

כשנבין עד כמה הדת חלחלה אל תוך חיינו והרעילה את בארותינו, נוכל לפקוח את העיניים ולהבין עד כמה הדברים שאנחנו דורשים, כקהילה, הם טבעיים לסטרייטים: הזכות להינשא לבחיר/ת ליבנו; הזכות לקנות בית ביחד; הזכות להקים משפחה; הזכות לחיות; הזכות לדעת שמישהו שומר עלינו; הזכות לשוויון בפני בית-המשפט ושאר המוסדות; הזכות להיות שווה.

כל אלו הן זכויות שצריכות היו להינתן באופן טבעי ושקוף, בלי שנצטרך להיאבק עליהן, בלי שהן יצטרכו להיכלל, במיוחד ובמודגש, במצעי המפלגות. לכן כשאתם הולכים לקלפי ביום שלישי הקרוב, אתם לא הולכים להצביע, אתם הולכים לבחור.

הבחירה הנכונה היחידה היא זו שלוקחת בחשבון סוגיות של הפרדת דת ממדינה ומשחררת את הזוגיות שלנו, החיים שלנו, מכבליה החונקים של מסורת הדיכוי. כאמור, זה לא משנה אם תבחרו בימין או בשמאל, כל עוד תזכרו היכן נמצא הלב שלכם, אל מי אתם חוזרים הביתה, והאם לא יכול היה להיות נחמד אם המדינה הייתה מכירה בזוגיות שלכם.

בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק