קשב וריכוז: תפסיקו לומר הפרעה - זו השראה

מה משונה במשפט הבא: "למשולש הזה יש הפרעת מרובעות". הגיוני לגמרי שלא לצפות ממשולש להיות מרובע, כשם שאין לצפות מברבור להיות ברווז, נכון? המשולש איננו לוקה במרובעותו, אין לו הפרעת מרובעות וגם לא הפרעת משולשות. הוא פשוט משולש. הנסיון לשנות אותו הוא-הוא המופרע.

הברבור המפואר - זה שזכה באפרוֹחוּתוֹ לקיתונות של בוז וכונה "הברווזון המכוער" - יזהה, וודאי, מיד את אי-ההגיון בנסיון הזה. היום הוא זוכה להערצת הברווזים כולם, אך עלבון הילדות צרוב בכל עצב ועצב בגופו.

עוד על הפרעות קשב וריכוז בערוץ הורים:

דווקא שחמט? המשחקים הכי טובים לילדי ADHD

מה רע בלהיות ילד היפראקטיבי?

לא מממש את הפוטנציאל: מחוננים עם ADHD

כל אחת ואחד מאיתנו מכירים לפחות ברבורון אחד שכזה, שבבגרותו, אם יתעלה על הפגיעות שהוא סופג כעת, עשוי להדהים את כולנו ביופיו, גמישות צווארו ואצילותו. ישנם סוגים מגוונים של ברבורים המסתתרים בינינו; אחד מהם מכונה תדיר "בעל הפרעת קשב וריכוז". אין טעות גדולה מזו.

"הפרעה" פירושה גורם חוסם, מעכב, מונע, פוגע; אין בה כל יתרון. אין היא מהווה שונות, כי אם חסרון ופגם. התופעה המכונה בטעות "הפרעת קשב וריכוז", לעומת זאת, אינה בגדר חסרון ואין זה ראוי או נכון לנסות "לתקנה". מדובר בשוני נוירולוגי, המקבל ביטויים בכלל תחומי החיים, ומהווה למעשה יתרון פוטנציאלי משמעותי.

"הפרעת" קשב וריכוז קשורה ליצירתיות מוגברת, ליזמות, לחשיבה מקורית, ליכולת לקשר בין רעיונות שונים ומגוונים ולקליטה ועיבוד בלתי-פוסקים של מידע. עם זאת, למרבה הצער, יתרון זה אינו עשוי לבוא לידי ביטוי במערכת החינוך הממלכתית כפי שהיא כיום.

מערכת החינוך נכשלת באופן עקבי בגישתה לילדים שאני מכנה "ילדי פלפל", אלה ששכלם

חריף ואופיים מפולפל, מחשבתם תזזיתית וקופצת מנושא לנושא - מפני שהיא רואה בהם "פגם" או "ליקוי", במקום להבין ולהתייחס ליחוד שלהם. אמנם נכון כי כרוכים ביחוד זה גם קשיים ואף מגבלות, כמובן, ובכל זאת, על אף שגם לאנשים חסרי דמיון, חוש הומור או חוש אופנתי יש מגבלות, לא מקובל לראותם כבעלי "פגם" או "ליקוי".

הפרעה? השראה

רוב הטווסים צבעוניים; טווס לבן אינו "לוקה בצבעוניותו", אלא הוא לבקן. יש הסבורים שהלבקנים מרהיבים עוד יותר מן הצבעוניים; כך או כך, אין ספק שהם פשוט שונים אלה מאלה (ודומים מהרבה היבטים אחרים). לכן, צעד ראשון והכרחי הוא שינוי המונחים, כדי לדייק בהבנה - וכך גם בהתייחסות.

"השראת קשב וריכוז" היא כותרת הולמת יותר לתופעה. היא מבטאת היטב את היצירתיות והדמיון המאפיינים במיוחד את בעלי ההשראה; את היכולת לעבור במהירות מעיסוק לעיסוק, מרעיון לרעיון וממחשבה למחשבה, ולמצוא השראה בכל דבר, בין אם הוא קשור ישירות לעניין שבו עוסקים, ובין אם לכאורה אין קשר בין השניים. היא מרמזת על נטייתם ליזמות וליוזמה, לעצמאות וליצירה, וכן על החשיבה האינטואיטיבית, המהירה והמסתעפת - מאפיינים הנוטים לייצר השראות והברקות.

את "ילדי הפלפל" שבגרו ניתן למצוא בין הבולטים בכלל תחומי החברה: יזמים, אמנים ויוצרים, סופרים ואנשי רוח, אנשי תקשורת וכמובן, ספורטאים; ועם זאת, ללא יוצא מן הכלל, הם נושאים צלקות מן העבר. מדוע בעצם?

מערכת החינוך מטילה על ילדינו מגבלות, שמקורן במאה ה- 19. אין הן תורמות ללמידה ואינן הכרחיות לה, ובכל זאת, הן מחויבות המציאות במערכת החינוך הממלכתית: ישיבה שקטה לאורך שעות ארוכות ומרובות, תוך דרישה לריכוז מתמיד.

הדרישות הללו מילדי הפלפל דומות לדרישה ממשולש להיות בעל ארבע צלעות (בתעודתו וודאי ייכתב: "עליו לשפר את מספר זוויותיו" או "אינו ממצה את מספר הצלעות שלו"). בבית ספר של משולשים, לעומת זאת, היה המשולש שלנו עשוי להצטיין, לבטא ולפתח את יכולותיו (בהן המרובעים אינם מסוגלים להתחרות בו) ולקבל הערכות המתאימות למהותו.

גם ילדי הפלפל משתלבים באורח מופלא בסביבות אחרות - מחוץ למסגרות המרובעות של מערכת החינוך הממלכתית. כאשר מאפשרים להם ללמוד ולפעול מתוך עניין, תוך נטילת יוזמה ופעילות מתמדת ומבלי למנוע מהם ללכת אחר ליבם, דמיונם והדבר המושך את תשומת לבם ברגע המסויים - הם פורחים, ומלוא כשרונם מתגלה לתפארה.

למידה אקטיבית, אפשרות למספר פעולות שונות בו-זמנית, רוחב-אופקים ומתן חופש פעולה נרחב ליוזמה ועצמאות הם חלק מן המאפיינים של למידה מפולפלת יעילה, המעצימה במקום לתסכל. אין זה מקרה, כמובן, שרבים מן ה"פלפלים" הבוגרים בוחרים במסלול עצמאי ויזמי, שיאפשר להם כל זאת. רבים מן האחרים, אלה שאינם בעלי השראת קשב וריכוז, אינם עומדים בדרישות מסלול כזה, ומעדיפים להשתלב במקום מתאים בתוך מערכת קיימת כזו או אחרת.

שבויים של מערכת חינוך לא מתאימה

כשם שאין זה נכון להכריח משולש להיות מרובע, כך גם אין זה נכון לנסות להפוך מרובע למשולש; ואכן, למרבה המזל, החברה שלנו מגוונת מאוד, ומאפשרת שונות רבה בתחומי עיסוק ואורח חיים. לא כך מערכת

החינוך הממלכתית. זו הסיבה לכך שקשייהם של בעלי ההשראה מתגלים במלוא עוזם בעיקר בילדותם, כאשר הם שבויי המערכת.

הילדים הללו, בילדותם וגם לאחר שבגרו, ממשיכים לסבול מצלקות ומדימוי עצמי נמוך וחוסר אמונה ביכולתם. שינוי הכותרת מהפרעה להשראה אינו סמנטי בלבד, אלא מעיד על תחילת ההבנה ההכרחית כי שוני אינו פגם, אלא הוא מבורך, וכי יש לאפשר לכל אחד לפרוח במסגרת המותאמת לו היטב.

כמובן שזו הקרויה "חינוך מיוחד" אינה מסגרת הולמת לילדי השראת הקשב, שכן אין היא מותאמת למאפייניהם היחודיים, ואף אינה רואה עצמה כמסגרת המותאמת לילדים בעלי מאפיינים מסוימים, אלא כמסגרת המיועדת לבעלי "ליקוי" כזה או אחר. מכאן שהיא גם אינה מכוונת לבעלי יכולות גבוהות (זה אינו בגדר "ליקוי" על-פי המערכת); לדוגמה, במבחנים הבינלאומיים, בהם מעוניינת המערכת להציג תוצאות טובות, תלמידי החינוך המיוחד אינם משתתפים משום שאינם לומדים ברמה הרצויה. ההנחה היא כי המסגרת הרגילה היא מופת ויעד לשאיפה, ואין מקום למסגרות שונות בעלות מאפיינים שונים, הקיימות זו לצד זו ומיועדות לקהלים בעלי מאפיינים שונים.

להתמקד ביתרונות - ולחיות חיים נהדרים

האם אלה רק מילים יפות? האין זו התכחשות למציאות? והרי לבעלי ההשראה קשיים אובייקטיביים, המקשים על חייהם גם מחוץ למערכת החינוך.

כמובן! קשה לנו לעמוד בזמנים, להתארגן, לקבוע סדרי עדיפויות ולעמוד בהם, לבצע משימות משעממות או לא-מאתגרות (ולא, לא אצל כולם זה כך. מדובר במאפיין נוירולוגי הגורם למוחנו לדלג בין גירויים למרות רצוננו, גם כאשר בכל מאודנו היינו רוצים להתמקד במשימה ולסיימה).

האם הופכים הקשיים הללו למרכז החיים? הם בהחלט עשויים, אבל רק אם נותנים להם. ניתן, במקום זאת, להבין את השונות כפי שהיא: שונות, על יתרונותיה וחסרונותיה - ולחיות חיים נהדרים, המתמקדים ביתרונות.

משרד החינוך שלנו מסרב לעשות זאת ביחס להשראת הקשב. למרות ההכרזות היפות על פתיחות לסגנונות למידה שונים ועוד כהנה וכהנה הבטחות, אין למעשה אפשרות לממש אותן בכיתות העמוסות וההטרוגניות של משרד החינוך.

תוצאות הבחירות האחרונות מעוררות תקווה זהירה לשינוי: עם החלפת שר החינוך עשויה להשתנות גם גישת המשרד, ולהוביל להכרה בכך שילדים שונים לומדים בצורות שונות, מתעניינים בנושאים שונים ומתאפיינים בכישורים ויכולות שונים. על המערכת, במקום לנסות להשטיח בכוח את המציאות וליצור מסגרת אחידה לכולם, להכיר ולברך על השוני והמגוון, ולאפשר מסגרות שונות לילדים שונים.

בסופו של דבר, כך נראית המציאות מחוץ למשרד החינוך: בשוק העבודה,

באקדמיה ואף בצבא ישנם, באופן טבעי, תפקידים שונים, מסגרות שונות, תחומים שונים ואופני פעולה שונים. עד עתה נהגה מערכת החינוך כמערכת נפרדת ובלתי-רלוונטית לחיים שמחוצה לה.

האם הגיעה עת השינוי? ההכרה בחיוב שבשוני היא צעד ראשון והכרחי לקראת השינוי. לא עוד "טיפול בהפרעת קשב וריכוז", כי אם "מיצוי היכולות הטמונות בהשראת קשב וריכוז". אין בכך כדי לוותר על רכישת מיומנויות חשובות, החסרות תדיר אצל בעלי ההשראה, כגון ניהול זמן, התארגנות ועוד; ההיפך הוא הנכון: כשם שיש לחזק אצל כל ילד אחר את חוזקותיו, מבלי להזניח את חולשותיו - כך הדבר גם ביחס לילדי השראת הקשב. יש לחזק את החולשות, אך ראשית לכל - להכיר ביכולות ובחוזקות ולטפח אותן. הדבר אפשרי כאשר מתאימים את המסגרת לילד, במקום ההיפך הגמור מכך.