שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    עשרה דייטים בשעה וצלצול גואל אחד

    כמה דקות צריכות לעבור כדי להבין שקיימת משיכה? לפי "תורת" הספיד דייט – כל שאתם צריכים זה שש דקות בלבד כדי להבין אם יש או אין ביניכם קליק. עדי רם השתתפה בערב כזה שכלל תשעה בחורים ויצור תימהוני אחד

    אני מסתובבת בבית, מתלבשת, מתאפרת ומתבשמת לקראת אירוע ה"ספיד דייטינג" הראשון בחיי. מחשבות מכל גווני הקשת עוברות לי בראש תוך כדי ההתארגנות. מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשנרשמתי לזה? הרי בטח יהיו שם רק יצורים וזה יהיה בזבוז מוחלט של זמן. וגם אם לא - למי יש כוח להקשיב עכשיו לעשרה בחורים בשעה? בטח כל השיחות יהיו אותו הדבר: "אני בת ככה וככה, גרה בככה וככה, למדתי ככה וככה" – כי על מה כבר יש לדבר?

     

    עוד בנושא:

    לטוס 16 שעות בשביל בליינד דייט

    שירות חשאי והצעה לאורגיה: הדייטים הכי הזויים

    הכול על דייטינג בפייסבוק של ערוץ יחסים

     

    פתאום כבר לא ממש בא לי ללכת ועולה בי חשק קל להבריז. מצד שני - פאק איט, אלך בעיקר בשביל החוויה ואם יצא גם להכיר מישהו על הדרך, מה טוב. הכי גרוע בזבזתי ערב. וחוץ מזה, עדיף לבזבז חמש דקות בעשרה דייטים שמתוכם אולי אחד יהיה סבבה, מאשר ערב שלם על דייט אחד כושל, לא ככה? חוץ מזה, מבחינה סטטיסטית, מתוך עשרה בחורים חייב להיות לפחות בחור אחד נורמלי. ובכל מקרה כבר נרשמתי! לא אבטל ברגע האחרון!

     

     

    מעוניינת? סמני וי

    אז אני יוצאת מהבית בחוסר חשק, עם הרבה סימני שאלה ומוטיבציה די נמוכה. מגיעה לפאב המיועד והתחושה שלי כעת עוד יותר מוזרה ממה שהייתה בבית. בכניסה נותנים לי מדבקה עם השם שלי שעליי לשים על החולצה (כאילו שלא הרגשתי מוזר מספיק), ודף עם שמות של כל הגברים שאפגוש במהלך הערב.

     

    ליד כל שם יש לי מקום לסמן וי או איקס (מעוניינת/לא מעוניינת בהתאמה), ומקום נוסף לרשום בו הערות או נקודות מסוימות. "במידה ושני אנשים סימנו וי זה על זו, השניים יקבלו יום אחרי כן את הפרטים האחד של השניה במייל", כך מסבירים לי באדיבות בכניסה. בנוסף, קיבלתי תלוש למשקה ראשון חינם, שזה בדיוק מה שהייתי צריכה.

     

    אני הולכת לבר לקחת את המשקה שלי (אותו ביקשתי מחוזק כמובן), לוקחת לגימה ארוכה ומתחילה לסקור את החומר האנושי. אני מפטפטת עם כמה עוברי אורח, ואחד מהם אפילו מצא חן בעיניי ככה, ממבט ראשון. אני מתיישבת ליד שולחן קטן ומאזינה להסבר הרשמי על איך זה עומד להתנהל: הבנות יושבות עם הדפים שלהן ליד השולחנות, הבנים מסתובבים בינינו, כל דייט אורך כ-6 דקות. בסופו מצלצלים בפעמון ואז עוברים הלאה.

     

    כולם מתרגשים ואנחנו מתחילים את הסבב הראשון. בחור שנראה לקראת שנות ה-30 לחייו מתיישב לידי. זה עדיין קצת מוזר ואף אחד עוד לא ממש יודע מה לעשות. הוא נראה בסדר אבל השיחה צולעת. אנחנו בורחים למקום המוכר ושאלות בנאליות נזרקות לאוויר. "נעים מאוד, עדי (חיוך מזויף). אני בת 27 ואתה?". הבחור משיב שהוא מתל אביב, ואני פולטת "מעניין" - למרות שלא היה בזה שום דבר מעניין כמובן. 

     

    הבנאליות המזויפת הזאת נמשכת ככה עוד כמה דקות עד שהפעמון מצלצל. הוא לוחץ לי את היד ועובר הלאה. אני מסמנת איקס גדול ליד השם שלו בדף, ומשתעשעת במחשבה שאין ספק שזה גם מה שהוא סימן. היי, אולי אנחנו לא כל כך שונים אחרי הכול!

     

    מחלקת יצורים שלום

    הבחור הבא מתיישב לידי. אני מבינה על ההתחלה שאיני מעוניינת בו, אך מחליטה לדבר איתו בכל מקרה, הרי אין לי באמת ברירה והנימוס מחייב. ככל שמתקדמת השיחה, אני מבינה שהבחור עונה על ההגדרה המילונית המדויקת של המילה 'יצור'. הזמן עובר ממש לאט, השלוקים מהמשקה עוברים מהר ואני מרגישה כמו תלמידת תיכון שרק מחכה לצלצול הפעמון כדי לצאת להפסקה. שמישהו יעביר את שש הדקות האלה כבר, בבקשה!

     

    אני מנסה להיות מנומסת ונחמדה ככל שניתן, אבל זה לא כזה קל כמו שזה נשמע. מזל שהדייטים קצרים. אם הייתי צריכה לשבת איתו שעה וחצי הייתי משתגעת. בסופו של דבר, צלצול הפעמון גואל אותי מייסוריי ואני כמעט ומתפתה להעניק חיבוק ענק למי שהחזיק בו וניהל את הערב, רק כדי להודות לו על ההצלה. אני לוקחת שלוק נוסף ומהרהרת במחשבה המהפכנית על להביא את שירות הפעמון גם לדייטים רגילים. הבחור הבא מתיישב ואני כל כך שמחה שנגאלתי מהיצור המפוקפק עד שמשתחרר לי חיוך גדול, אמיתי ומאושר.

     

    פלירטוטים ונהנים

    עוברים עוד כמה דייטים כאלה ואחרים והזמן עובר מהר. בדייט שלפני האחרון מתיישב לידי הבחור שמצא חן בעיניי ליד הבר בתחילת הערב. אני מאוד שמחה לראות אותו ונראה שגם הוא מבסוט מהמפגש. הוא אומר שהבנות עד כה היו מאוד נחמדות אבל שהוא לא הרגיש שמישהי התאימה לו עדיין. אנחנו מפלרטטים  דקה נוספת ולראשונה אני מרגישה את התחושה המוכרת הזאת של המשיכה שעוד לא הרגשתי הערב.

     

    אנחנו מחייכים זה לזו, ובלי שאני שמה לב הפעמון מצלצל שוב. כמובן שהפעם היה נדמה כי הצלצול הגיע מהר מהמצופה. בשמחה הייתי ממשיכה לשוחח עם הבחור הזה, ולראשונה בערב הזה אני מסמנת וי גדול של ניצחון. מקווה בכל ליבי שגם הוא סימן וי ליד שמי, והדייט האחרון כבר מתיישב לידי. לצערו, התקשיתי להעניק לו הזדמנות אמיתית ולהתרכז בשיחה מאחר שלא יכולתי להפסיק להרהר בבחור מהדייט הקודם.

     

    שש הדקות הבאות עוברות והערב מגיע לסיומו. אני חוזרת הביתה בהרגשה הרבה יותר טובה מזו שהגעתי איתה, כי בסך הכל היה לי כיף, מה גם שהיה בחור אחד שמצא חן בעיניי. הייתה לי תחושה שזה הדדי, אבל את התשובה לזה אדע רק מחר. אגב, בדיעבד - אפילו שש הדקות האיטיות עם היצור נראו לי משעשעות למדי, וכך או כך הרי שמדובר בחוויה ובסיפור מצוין לספר לחברות או לקוראי המדור הזה.

     

     

    יום אחרי כן אני פותחת את המייל ומקבלת הודעה שיש לי התאמה עם הבחור שסימנתי וחיוך גדול עולה על פניי. באותו הרגע אני מבינה שהיה שווה לשוחח עם תשעה בחורים לא מתאימים (או לחילופין - שמונה בחורים לא מתאימים ויצור כושל אחד), רק בשביל להכיר סוף סוף מישהו פוטנציאלי באמת.

     

    ממש כמו בחיים האמיתיים - בהם שווה לעבור כמה דייטים גרועים או מערכות יחסים כושלות רק בשביל אחת מוצלחת. אחרי הכל, צריך רק זוגיות אחת שתצליח, לא משנה כמו כשלו לפניה. איני יודעת לאן הבחור הזה יכנס בסטטיסטיקה, אבל אני מאוד סקרנית לגלות.

     

    שבת שלום לכולם!

     

     

     

    ל"ערה?" – דף הפייסבוק של עדי רם

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Index open
    משיכה היא משהו שמרגישים מיד
    צילום: Index open
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים