ניפגש בחמשוש: מתגייסים למען הזוגיות

זהו, רשימת הקניות והשפצורים לפני הגיוס כבר מוכנה, בסמארטפון כל האפליקציות הרלוונטיות עודכנו, מסיבת הגיוס כבר מאחורינו, ונשאר, נו, העניין הקטן הזה של הפרידה מהחבר/ה. רק המחשבה על השבתות שאסגור שם לבד, מעוררת חששות: איך אתמודד עם הגעגועים, האם היא בכלל תחכה לי, האם הוא יצליח לפנות לנו זמן, בין השלמת שעות שינה, פגישה עם החבר'ה, קפיצה לסבא וסבתא. האם נצליח לשמור על הקשר והאהבה שבינינו גם כשאנחנו רחוקים ומתראים הרבה פחות מבעבר?

קשר תחת אש: מה עושה צה"ל לזוגיות שלכם?

הגיוס הוא ללא ספק מהמעברים החדים והמאתגרים יותר - בתוך שעות ספורות אתה הופך מאזרח חופשי, שרק סיים את הבגרויות, ובקושי הספיק ליהנות מהחופש, לחייל - טירון, שחייב במהירות להסתגל למסגרת הצבאית הנוקשה, והתובענית. מעכשיו ולאורך השנתיים-שלוש הקרובות לפחות, אתה חלק ממערכת גדולה, שבה השליטה על חייך, מצומצמת למדי.

נפרדים מהאזרחי, מהמשפחה ומהחברה - גיוס 2013(צילום: מוטי קמחי)

• חדשות ועדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
  

החברה או החבר בהחלט עשויים לשמש משאב רגשי חשוב ביותר, שיכול לסייע לעבור את התקופה הקרובה והמורכבת של תחילת השירות וכמובן גם את ההמשך. התמיכה הרגשית, האוזן הקשבת, העידוד, והידיעה שמישהו מחכה לך ונמצא שם עבורך, מחזקת ומפחיתה מעוצמת הלחץ, הקושי, ומקלה על רגעי המשבר.

מתגייסים? היכנסו לעמוד המיוחד ב-ynet

בצד זאת, הקשר הזוגי עצמו, עם הגיוס, עומד בפני שינוי ואתגר מורכב ביותר, ומחייב התמודדות עם שאלות ומכשולים חדשים. בעוד טרם הגיוס, מידת הגמישות היתה רבה למדי, כשהזמן הפנוי נתון בידך ומאפשר לבחור מתי, איך ולכמה זמן נפגשים. ואילו עתה, בעיקר עבור החיילים והחיילות הלוחמים והמשרתים רחוק מהבית, האילוצים החיצוניים והמסגרת הצבאית מצמצמת עד מאד את המרחב בו מתנהל הקשר. החופשות קצרות וחולפות במהירות, הפרידות ארוכות, ולא פעם הרצונות מתנגשים: מצד אחד הצורך בקשר הזוגי, אך במקביל קיימת גם ציפייה ורצון לשמור על קשרים חברתיים ומשפחתיים, כמו גם להותיר מעט זמן למנוחה. הדרישות המנוגדות מחייבות יצירת איזונים חדשים גם בזוגיות, ודורשת הרבה מאד יכולות של גמישות, פתיחות וסובלנות.

רחוק מהעין רחוקה מהלב?

אז איך אפשר לשמור על הקשר במגבלות הקיימות? ובכן, חשוב להיות ערים ומודעים לשינויים הצפויים, ולאפשר לעצמכם לחלוק ולדבר ביניכם על החששות, הפחדים, הקשיים הצפויים. להביא בחשבון כי השלבים הראשונים בשירות מורכבים, ולכן לוקח זמן למצוא את "שביל הזהב" - זה המגשר בין הזמן הזוגי לבין הזמן החברתי, המשפחתי והאישי.

היא מחכה לשיחה, תתקשר אליה(צילום: shutterstock)

המפתח לזוגיות מוצלחת וחיזוק הקשר במהלך השירות, טמון ביכולת שלכם לשמור על קשר גם ממרחק, שכן הוא זה המותיר אותכם שותפים ומעורבים זה בעולמו של זה. חשוב אם כן למצוא דרכים לשתף ולחלוק בחוויות, בהתנסויות ובתחושות גם כאשר הזמן קצוב ודחוק.

להבין שקיימות מחוייבות חשובות נוספות מעבר לקשר הזוגי, ולאפשר לבן הזוג לכבד גם אותן. מפגשים עם החברים, עם המשפחה חשובים אף הם. אלו אינם מלמדים על כך שהזוגיות פחות משמעותית, ולכן אינם צריכים להתפס כמתחרים על תשומת הלב.

גם אם לעיתים הזוגיות אינה מצליחה לשאת לאורך זמן את הפרידה והריחוק, ומגיעה לסופה במהלך השירות הצבאי, הרי שהדבר אינו מעיד עליכם כבני זוג. פרידה תמיד כואבת, עם זאת, בצד הכאב והצער, חשוב לזכור ולקחת איתנו הלאה את החוויות והזכרונות הנעימים מהקשר, את הניסיון והלמידה על עצמנו ועל האחר, ואת הידיעה שיש לנו את היכולת לאהוב ולהיות נאהבים ומיוחדים עבור אדם אחר.

כך שגם כאשר הזוגיות מגיעה לקיצה, המתנות שקיבלנו בקשר נותרות אצלנו והן אלו שיאפשרו לנו לבנות את הקשר הבא. אל תשארו לבד עם הכאב, שתפו והעזרו בכל מי שיכול להיות שם עבורכם - חברים משפחה. זכרו, שגם אם בתקופה הראשונה שלאחר הפרידה אתם מרגישים שהכל אבוד, מייאש, וצבוע בגוונים כהים של שחור, עם חלוף הזמן הכאב הולך ושוכח, ובהדרגה מפנה מקום לאופטימיות וידיעה שסיום של קשר אחד, מאפשר הזדמנות לקשר מתאים ונכון יותר.

אחרי הכל, השירות הצבאי הוא מקום חשוב ליצירת קשרים חברתיים שיכולים ללוות אותנו לאורך שנים רבות.

ד"ר גלית לזר היא מנהלת איזונים , מכון לטיפול אישי, זוגי ומשפחתי