שוב בי"ס חדש? הגיע הזמן לבטל את החטיבה

"אמא, לאיזה תיכון כדאי לי ללכת?", היא שואלת, "אולי לכזה שיש בו אומנויות? או דווקא כזה שלומדים בו מגמה ביולוגית או טכנולוגית?".

היא תופסת אותי לא מוכנה, באמצע מיליון דברים, ואני בוהה בה ומנסה להבין איך בדיוק הגענו שוב למצב הזה. יש לי דה ז'ה וו חזק, שמזכיר לי שלא מזמן היינו באותו סרט בדיוק. הרי רק לפני שנתיים סיימנו את סאגת ההרשמה לחטיבת הביניים, אבל אז כנראה לא הפנמתי שכל כך מהר הילדה תגיע לכיתה ט'.

עוד כתבות של נירית צוק בערוץ הורים:

זה נשף הסיום. מה רציתם, שהן ילכו בג'ינס?

המצעד: 8 התחפושות שלא תקנו למתבגרים שלכם

כך תהפכי לנערה הכי מקובלת בכיתה ב-10 צעדים

לרגל אחרי הילד בפייסבוק: זה בכלל עוזר?

ומילא אני, שמלינה על פרוצדורות ההרשמה, אבל מה לגבי הילדה? שוב היא תצטרך להסתגל למסגרת חדשה? רק לאחרונה החלה הכיתה שלה להתגבש, רק עכשיו המחנכת שלהם באמת מכירה אותם, ורק בזמן האחרון היא קלטה את הדרך הטובה ביותר להתמודד עם כמויות החומר הגדולות ועם דרישות המערכת. אז עכשיו להתחיל הכול מההתחלה?

מחבלי קליטה קשים ועד חוויות אימה

לפני כשנתיים וחצי לערך, כשהילדה הייתה באמצע כיתה ו’ ואני עוד הייתי אופטימית ונמרצת,

גיליתי על בשרי עד כמה כל סיפור חטיבת הביניים לא פשוט. אם פעם היה ברור שנרשמים לחטיבה שליד הבית (במקומות רבים כלל לא הייתה קיימת חטיבת ביניים, אלא מעבר לתיכון כעבור שמונה שנות לימוד), היום ההורה הממוצע נאלץ לעשות 'מיני דוקטורט' כדי להבין מהי הבחירה הטובה ביותר עבור הילד מבין כל האפשרויות העומדות בפניו.

רק לפני שנתיים וחצי ערכתי מיפוי מלא של החטיבות הקיימות באזור ומצאתי את עצמי לומדת על כל אחת ואחת. ניסיתי להבין היכן בתי תוכל לרכוש השכלה ברמה גבוהה ובדרישות הגיוניות, ויחד עם זאת תזכה ליחס טוב ולחיים חברתיים מתאימים.

האם הכי טוב לשלוח אותה לכפר הירוק, לדמוקרטי, לאנתרופוסופי ואולי דווקא לחטיבות שליד הבית? האם לשלוח אותה למגמה מיוחדת, או שמוטב שתלמד בחטיבה שאליה הולכים חלק מהילדים בכיתתה?

וזה רק חלק מהעניין, כי כולנו יודעים שגם אחרי שבחרת לילד את החטיבה הכי טובה שיש - עדיין נותר לך לקוות שהוא באמת יצליח להשתלב בה. וכמה פעמים זה לא קורה? יותר מדי.

בזמן האחרון אני שומעת אינספור סיפורים על ילדים שחוו חבלי קליטה קשים בחטיבת הביניים, ובמקרים מסויימים אף עברו חוויות קשות. בעוד בית הספר היסודי סיפק עבורם חממה מוגנת מבחינה לימודית וחברתית, בחטיבת הביניים משתנה המצב של חלק מהם מקצה לקצה.

לא צריך הרבה כדי שזה יקרה. כולנו יודעים שהחטיבה מזמנת לילד שלב מעבר משברי, בייחוד לאור העובדה שבגיל 12 הוא כבר נמצא במעמקי גיל ההתבגרות - שמתחיל היום כבר בגיל תשע או עשר. כלומר, דווקא בשנים שבהן הילד חווה את תהליכי גיל ההתבגרות מבחינה הורמונלית ונפשית, הוא נדרש לחוות בו זמנית גם שינוי חברתי-לימודי חד.

זו הסיבה לכך שהחטיבה מצליחה לערער את עולמם של חלק גדול מהתלמידים המתבגרים. כעת עליהם להסתדר לא רק עם תובנות חדשות ושינויים פיזיולוגיים, אלא גם עם מורים שמעניקים להם הרבה פחות תשומת לב, עם הרבה ילדים חדשים, עם דרישות לימודיות גבוהות יותר, עם תלמידים גדולים ולפעמים גם בריונים יותר (תלמידי כיתות ט'-י"ב) ועם חשיפה לתופעות חברתיות בעייתיות (מאלימות, דרך שתיית אלכוהול ועישון ועד קבוצות נאצה בפייסבוק).

אז אני שואלת אתכם: האם לא אבד הכלח על חטיבות הביניים? האם לא מוטב שהילדים שלנו ילמדו בבית ספר יסודי עד כיתה ח', ואז יעלו הישר לתיכון, לכיתות ט'-י"ב? ההתבגרות המוקדמת מוכיחה שכל הסיפור הזה של החטיבות כבר לא עובד, ואפילו בארצות הברית כבר יודעים להודות בכך ומנסים להחזיר את הגלגל לאחור. האם לא הגיע הזמן שגם אצלנו יפיקו לקחים לטובת ילדינו?

אני מביטה בילדה שמצפה לתשובה, ובמאמץ גדול גם מחייכת אליה. אני מזכירה לעצמי שגם אני עברתי את זה, ושתמיד אמרו לי שככה זה, ושהמעברים האלו מספקים לי בסופו של דבר הכנה נהדרת לצבא. עם יד עד הלב, עד היום לא ברור לי איך.

"בואי נדבר על זה יותר מאוחר", אני מבקשת להרוויח זמן, מנסה לגייס בעצמי כוח והתלהבות לקראת הדוקטורט שאני מתחילה בנושא תיכונים.

הכותבת היא מייסדת ומנהלת פורטל "עשר פלוס ", מגזין אינטרנט חדש וייחודי שעוסק בגיל ההתבגרות