לא נעבור לברלין בגלל השואה?

כמנהגי התכוף נחתתי שוב בנתב"ג, מברלין כמובן, מרכזם החדש של הישראלים הנוטשים וכפויי הטובה, כפי שאנחנו מתוארים לאחרונה שוב ושוב במדיה הישראלית. מכתבה לכתבה, מדעה לדעה, נדמה שמתפתח לו עוד עימות בין ישראלים לאחיהם בגולה, המציג אותנו, היורדים לברלין, ככאלה שיזרקו את האידיאולוגיה הישראלית לפח רק כי החלב יקר מדי בארץ.

עוד טורים בנושא זה בערוץ הדעות של ynet:

אלכסנדרפלאץ פינת רוטשילד / טל לוי

פבל בקנדה, יורי באוסטרליה / איגור טלר

אדיו מילאנו, צ'או רעננה / ענת לוי

לבי בתל-אביב ואנוכי בניו ג'רזי / גיורא גריפל

גם אני ישראלי / אייל פילדסט

זו לא המדינה שבה גדלתי. דילמת המהגר / רועי סורק

האמת היא שלא כולנו עזבנו מטעמי קמצנות וחוסר נאמנות. לרבים מאיתנו היו סיבות הגיוניות להעתיק את חיינו הצעירים למקום אחר, ובכלל לא בטוח שזה לתמיד. לא עזבתי את ישראל בגלל שלושת השקלים שמפרידים בין גבינה הזו לאחרת או בשל שכר הדירה. חייתי בתל-אביב, אך הגיעה לידיי הצעת עבודה פנטסטית מחברה בינלאומית שמושבה בברלין, ובחיים צריך לדעת לנצל הזדמנויות. במיוחד כשההתפתחות העסקית אדירה והמשכורת בהתאם. הההחלטה לא הגיעה מטעמי פינוק, אלא מרציונליות, רצון לפיתוח הקריירה ומחשבה בוגרת על חיסכון לעתיד. השוואה פשוטה בין פה לשם, החובות והזכויות, יכולת ההשתכרות וההזדמנות לעצמאות.

רבים מהעולים לברלין הם בעלי אזרחות נוספת, שבלעדיה לא היו יכולים להגר על בסיס חוקי. לבעלי דרכון גרמני בפרט, כדאי לחקור את התרבות הנוספת שממנה הגיעו, במקום להיצמד אך ורק לתרבות המיוצגת בדרכונם הישראלי. האם לא נתמוך ברצונם של האזרחים הישראלים, שההיסטוריה המשפחתית שלהם כוללת גם את גרמניה, לחוות את עברם המשפחתי במדינה הזו, כאשר יש להם הזדמנות תעסוקתית המאפשרת זאת? או האם בגלל השואה נפציר בהם להישאר בארץ?

זכר השואה נוכח בעיר. מישל אובמה בביקור באנדרטה(צילום: AFP)

חוויה לאומית חזקה גם בברלין. שער ברנדנבורג (צילום: זיו ריינשטיין)

ובכלל, מזכירים את השואה וברלין הופכת פתאום לטאבו. כל מי שביקר בברלין, יודע שהעיר היא מעין אנדרטה אחת גדולה להנצחת השואה. בדומה לביקור התיכוניסטים בפולין שבאים לחוות את הזוועה, החיים בברלין שטופת הזיכרונות מייצרים בישראלים חוויה לאומית חזקה לא פחות. ההימצאות בברלין מחנכת את הישראלים על השואה ומזכירה להם זהות יהודית מהי. היהדות והישראליות אם כך, חיה גם בברלין, וטוב שכך. ברלין מציעה לא רק את זיכרון השואה אלא גם חיים מודרניים: מסעדות ומוסדות שקמו על ידי ישראלים, קבוצת פייסבוק המונה כ-7,000 חברים שעוזרים זה לזה לצלוח את הבירוקרטיה הגרמנית, ויצירת חברויות ויחסים חשובים לעתיד בין ישראלים לגרמנים.

הישראלים בברלין הם שגרירינו בחו"ל, ונראה שעד כה הם עושים עבודה לא רעה בכלל. בעיר שבה הרוב המהגר, הטורקים, מבודד עצמו מהלאום הגרמני וחי במעין גטו, הישראלים "מתבוללים", נדחפים אל תוך החיים בעיר ורובם תורמים לחברה הגרמנית. תשאלו היום ברלינאים צעירים מה דעתם על ישראל, ואני מבטיחה לכם שתשמעו המון פעמים את המשפט "יש לנו חברים ישראלים בברלין ואנחנו מתים לנסוע לבקר בתל אביב".

נוסף לכך, מספר הבקשות שאני מקבלת לאחרונה מברלינאים לחילופי שפה - "טנדם" (אני מתרגלת את הגרמנית שלי והם מתרגלים את העברית שלמדו) רק גדל, ומראה שהגרמנים הצעירים מתעניינים יותר ויותר בעברית, ביהדות ובישראל. לכן, אולי לא כדאי להאשים ולבודד את ההמון החדש הזה, אלא לקבל את העובדה ולמצוא דרכים להשתמש בעם הזה לצרכים שדווקא יתרמו למדינת ישראל, ואני משוכנעת שאז נראה מהר מאוד שצריך ישראלים גם בברלין.

בבקשה אל תציגו את כל הישראלים בברלין ככפויי טובה או כשונאי ישראל. בסופו של דבר, את הכסף שחסכתי בברלין אני שמחה תמיד להוציא על כרטיס טיסה לביקור בישראל, או על קניות בחנויות המעצבים התל אביביות המקומיות. ואפרופו יוקר המחיה, גם יוקר ההגעה בצורת כרטיס טיסה בעלות של 600 אירו בקיץ מברלין לתל אביב קצת מרתיע בכל פעם שאני חושבת לתפוס קצת שמש ישראלית.

ליש לי אבנר, בת 27, עובדת בהיי-טק, מתגוררת בברלין זה כשנתיים. סיבוב שני לאחר הפעם הראשונה לפני חמש שנים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il