אירועי השבוע בניו-ג'רזי
אין דור שלישי לישראלים בארה"ב
הרבה מאוד שנים סירבה מדינת ישראל להשקיע משאבים בישראלים היושבים מחוץ לגבולות המדינה. הביטויים בגנותם עוררו סלידה בקרב אלה שישבו בארץ, מי בשלטון ומי כאזרח מן השורה. הגופים שטיפלו בהעלאת יהודים לישראל עסקו ביהודים עם אזרחות "תפוצתית" כאלה שלא דיברו עיברית מבית. הם לא ראו בישראלים היושבים בגולה קהילה שיש להתייחס אליה, אלה בעיקר הוקיעו אותם. הקהילות הישראליות מצידן ישבו בשקט פחות יותר, חיו את חייהם, גידלו את ילדיהם וילדו דור שני של ילדים שאחוז ההתבוללות בקירבו גבוה לאין שיעור ודור שלישי שכבר לא קיים. זה בדיוק הדור שנעלם מהמפה "היהודית". "שכחו ש'הישראלים' האלה גם הם 'יהודים'" מציין בפתח דבריו תא"ל במיל. עזריאל נבו, מי ששרת כמזכירם הצבאי של ארבעה ראשי ממשלה וכיהן בתפקידים בכירים במערכת הצבאית והאזרחית בישראל. כבר לפני כעשר שנים שם לב נבו כי אין מתייחסים לקהילות הישראליות בעולם, הגופים הרישמיים של מדינת ישראל מתעלמים מהם, בהם הסוכנות היהודית, משרד העלייה, משרד הקליטה ועוד גופים רבים שאחראיים לקשרים עם היהודים בתפוצות, והחל לדפוק על הדלתות. הוא ראה בקהילות הללו נכס אסטרטגי מדרגה ראשונה למדינת ישראל ולא חסך במילים כשניגש לחדרם של מרידור, זאב ביילסקי ולבסוף נתן שרנסקי, כולם עמדו בראש הסוכנות היהודית. שרנסקי הרים את הכפפה. הוא דרש פעולה מול ממשלת ישראל והגופים העוסקים ביהודי התפוצות. הוא הבין יחד עם נבו כי יש צורך לשנות את היחס של הגופים המטפלים ולהקים פעילות סביבם אחרת הם יעלמו מהמפה היהודית. הוא חשש כי הקהילה תהפוך להיות מתנכרת והחליט לשים את יהבו על בני הדור השני מתוך הנחה שהדור הראשון מכיר את ישראל, דובר את השפה ויש לו משפחה מדרגה ראשונה שהוא מבקר בישראל. הדור השני מאבד בהדרגה קשר, ואיתו אפשר וצריך לעבוד. על הדור השלישי כאמור, לא היה מה לדבר. נבו חולק את הקשיים שהוא נתקל בהם בתחילת הדרך, על התגובות המיידיות שקיבל כגון: "שיבואו לארץ". בהתמדה רבה הוא עבר בין השרים והמשרדים ובעבודה מדוקדקת גרם לשינוי בצורת החשיבה. הוא ביקש "חיבוק הדדי". הוא לא ביקש תמיכה כלכלית, הוא ביקש יצירה של תוכנית שתזכיר להם שיש להם מדינה, חשיבות השפה העיברית, הכרת ההסטוריה של העם היהודי ושימור הקיים. "אני נמנע משיח פטרוני. אני לא מבקש לבקר את מי שבוחר לחיות מחוץ לגבולות המדינה ולא קורא לאף אחד לארוז ולחזור. אני רק מבקש שמי שחי מחוץ לישראל, יהיה לו קשר לכל גוף שהוא יבחר, עלמנת שהילדים שלו יגדלו לדעת שהעם היהודי בהיקפו קטן מכמות האוכלוסיה שיושבת בלונדון רבתי, וצריך לשמר אותו. אני רואה מה קורה במשפחתי המיידית, ורוצה להמנע מהישנותם של מקרים בהם הילדים גדלים להיות מנוכרים". האם אתה מוצא כשלון בטיפול בקהילה הישראלית מחוץ לישראל? נבו: "אני לא רואה כשלון, אני מוצא אי טיפול. כולנו גרים היום בכפר הקטן שנקרא "עולם". אנחנו קטנים במספרים, אבל גדולים בהשפעה. אני מציע להקים שולחן עגול, תרתי משמע, מבקש להסיר את שכבות האגו העבות מאוד העוטפות את כל מי שמתעסק בנושאים הסובבים את העיקר, ולקיים פעילות. מספיק עם התוכניות ששוכבות במגירות ומעלות אבק, מספיק עם הדיונים והדיבורים. זהו זמן למעשים". בעקבות הפעילות העניפה וההתעוררות של הגופים הממשלתיים, המוסדיים והיהודיים בתפוצות, מתקיימים סקרים והתוצאות מובאות לדיון פומבי. הסוכנות היהודית לארץ ישראל בשיתוף המשרד לקליטת עלייה, המועצה המקומית ניו יורק, וה-IAC יזמו כנס שנועד לעודד שיח מקצועי בין אנשי חינוך ופעילים בזירה הישראלית. ארגונים מרכזיים כגון מת"י – מרכז תרבות ישראלי, תרבותון סאן-דייגו, ישראלינס, מכון ראות, JCCA, ההסתדרות הציונית, ותנועת הצופים נתנו כולם יד ל-JCC בטנפליי ניו-ג'רזי שיזם את ארוח הכינוס המשמעותי הראשון. הם מתעתדים להקים ולטפח רשת פעילים שתהווה חוליה מקשרת לבני הדור השני למהגרים בארה"ב ובני משפחותיהם. למצב מקורות עם משאבים שיריצו מודלים מוצלחים שקיימים המובילים לאקטיביזם בקהילת המוצא ו/או בחינת אופציית החיים בישראל שאינה נעדרת מעינהם לרגע. ראשי הכנס ובראשם עזריאל נבו מוצאים כי יש לפתח כלים עלמנת להכיר את העולם היהודי ההטרוגני בתפוצות, ולתת לו כלים עלמנת שיוכל לשמר זהות יהודית. מוניקה לב-כהן, מנהלת פרוייקט קהיליות ישראלים בחו"ל: "הכנס הוא למעשה תולדה של צורך שבא מהשטח. לפני כשנה הקימה הסוכנות היהודית צוות משימה לנושא ישראלים בחו"ל בראשותו של תא"ל במיל. עזריאל נבו, וישבו בו מנהיגים ישראלים מהארץ ומחו"ל, נציגי משרדי הממשלה, מכוני מחקר, תנועות הנוער וההסתדרות הציונית, כל זאת עלמנת לגבש המלצות כיצד צריכה הסוכנות להתנהל בעבודה מול הישראלים בתפוצות. חלק מהצרכים שעלו היו הצורך ברישות (נטוורקינג), בחינה מחודשת של היחסים בין מדינת ישראל והמהגרים ממנה ופעילות אקטיבית בקהילת המוצא". לפני פתיחת הכנס שיערך במשך יומיים מלאים ב-JCC בטנפליי בניצוחו של המרכז הישראלי ברשות איה שכטר שלקחה על עצמה את ארגון המתנדבים למהלך הכנס, משפחות שילינו את הנוחתים יום מוקדם יותר ארגון לוגיסטי של הארוע ועוד, יארח יו"ר המועצה המקומית ניו יורק עו"ד ארן היימן את פעילי הסוכנות להרמת כוסית בנוכחות חברי המועצה.
דורית בייניש
דורית בייניש, שופטת בית המשפט העליון בתפקידה האחרון, הגיעה לארצות הברית וביקרה בבית הספר סולומון שכטר בניו-מילפורד במסגרת תוכנית שמפעיל בית הספר למפגשים של התלמידים עם אישים בכירים בתחומים שונים מישראל.
בייניש סיפרה על עבודתה בקצרה, ונתנה לילדים להוביל את הדיון בשאלות שהם הכינו מראש בעיברית ובאנגלית. היא דנה עם תלמידי חטיבת הביניים של בית הספר בההחלטות קשות שהיה עליה לקחת בתור שופטת בעליון, נושא שעלה בכל הכיתות. הציפייה היתה שהשופטת בדימוס תדון בנושאים שעומדים ברומן של החלטות ממשלתיות, אבל דווקא נגיעה בנושאים משפחתיים כגון אימוץ ילדים, החלטה על הפרדתם מאחד ההורים, או נושאים שישפיעו על אדם בודד או קהילה התגלו כהחלטות קשות ביותר ששופט נדרש לקחת. שאלות נוספות נסבו סביב שיטת השיפוט בארה"ב לעומת ישראל. התלמידים התענינו בהבדלים שבתהליך קבלת ההחלטות כשיש חבר מושבעים לעומת השיטה בישראל. בייניש דאגה להעביר את המסר שאין שיטת משפט אחת נכונה לכולם, למרות שהיא נוטה למשפט שנעשה ע"י אנשי מקצוע, היא אינה מצדדת בעונש מוות ועוד חוקים שניתן ליישמם במדינות ארה"ב אבל לא בישראל. הנושא של שמירה על חופש הביטוי והעיתונות עלו לשיחה והותירו רושם רב על הילדים. לקראת נסיעתם של ילדי כיתה ח' לביקור בישראל בייניש סיפרה על ישראל מנקודת ראותה: על יופיה, על ירושלים כמרכז שכל העולם מתאווה לו, על הנופים בצפון ובדרום, על המוסדות שמייצגים הישגים מרכזיים של מדינת ישראל כגון מכון וייצמן והאוניברסיטאות הגדולות. בייניש מוצאת חשיבות בלהפגש עם ילדים בכל מקום בעולם, במיוחד יהודים עלמנת לספר להם על ישראל, על החשיבות להשאר ילד יהודי בכל קהילה, ועלמנת לחנך את הדור הבא.
עבדו עליו
כמעט שעה תמימה היה ליאור קוגן תחת הרושם שהוא הגיע למסיבת ההאלווין שארגנה "הדבורה" הכי לא מעופפת שפרה טריפון. לא עזרו השירים שהשמיע עם כניסתו הדי.ג'יי הכי חמוד בשכונה מתן בראון, לא עשו עליו רושם כל הצלמים שהתקיפו אותו בפלאשים, והוא לא קלט שאם כולם כבר הגיעו, והוא נכנס אחר כבוד מלווה בחברת ידידת המשפחה חגית אשכנזי, משהו פה שונה. הרחבה היתה מלאה, והחברים המחופשים נהנו משתיה ונישנושים כיד המלך. תחפושות מקוריות הוצגו לראווה, וכמובן שבלטו אירה, האשה שאיתו שגם ניצחה ביד רמה על ההתנהלות והוא עצמו עם תחפושות כמו שרק הם יודעים להכין מבעוד מועד. בשיא, קצת לפני חצות, כיבה קוגן את הנרות שזהרו על העוגה המקורית שלקחה עליה אחריות מעצבת העוגות המקוריות אירית נדל–אברבך שהיטיבה לבטא בהומור מושלם את יחסי הקרבה בין בני הזוג. מזל טוב ליאור!
