שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    בלונדון הייאוש יותר נוח

    בישראל אם אתה לא עשיר, עבריין או מקורב, אין לך סיכוי להצליח. לא בגדתי, ולא מכרתי סודות מדינה. בסך הכול עברתי למדינה שנעים יותר לגור בה

    שמי נאור, בן 31, ישראלי וחי בלונדון כבר שנתיים. בניגוד לישראלים רבים, לא עברתי ללונדון לצורך לימודים, לא עברתי לצורך פיתוח קריירה ולא באופן זמני לצורך עבודה ("רילוקיישן"). עברתי פשוט כי החיים בארץ הפכו בלתי נסבלים בעיניי ואין לי כל בעיה להודות בזה.

     

    כמו רבים מילידי הארץ, גם אני עברתי את מסלול החיים הישראלי הרגיל של לימודים, צבא, עבודה בשכר מינימום ואז עם קצת קשרים ומזל גם מצאתי עבודה קבועה טובה עם שכר טוב, אך לצערי היא לא הספיקה כדי לשמר אותי בארץ. בניגוד להרבה צעירים, לא נסעתי להודו אחרי הצבא ולא עשיתי טיול גדול בחו"ל כי האמנתי בלחסוך כסף ולבזבז רק מה שיש והארץ נראתה לי מספיק גדולה בזמנו כדי ליהנות ממנה.

     

    עוד טורים בנושא זה בערוץ הדעות של ynet:

    לא נוח לי ברומא / נועה כהן

    לא נעבור לברלין בגלל השואה? / ליש לי אבנר

    אלכסנדרפלאץ פינת רוטשילד / טל לוי

    פבל בקנדה, יורי באוסטרליה / איגור טלר

    אדיו מילאנו, צ'או רעננה / ענת לוי

    לבי בתל-אביב ואנוכי בניו ג'רזי / גיורא גריפל

    גם אני ישראלי / אייל פילדסט

    זו לא המדינה שבה גדלתי. דילמת המהגר / רועי סורק

     

    עד גיל 26 לא עזבתי את הארץ (לצערי), ואז טסתי ללונדון לחופשה קצרה ושם קיבלתי הלם תרבות. לחוות תרבות שונה זה משהו שלא משנה כמה קוראים עליו אי אפשר להבין באופן מלא עד שרואים במו עיניכם. אחרי הפעם השנייה בלונדון גמלה בלבי ההחלטה שארצה להגר ולגור כאן. שלוש שנים בערך השקעתי זמן ומאמץ להנפיק אזרחות ודרכון אירופי שהייתי זכאי להם וחסכתי כסף למעבר. ביולי 2011 עשיתי את המעבר הגדול ואני לא מתחרט לרגע.

     

    אז למה לונדון בעצם? כי בלונדון אנשים מנומסים, התחבורה הציבורית מתפקדת ויעילה ועובדת 24 שעות ביממה (אוטובוסים), יש אמנם דברים שיחסית יקרים כמו שכר דירה, מסעדות, כרטיסים לתחבורה ציבורית, אבל מוצרים מהסופר ומקניות און-ליין זולים מאוד, לעתים זולים בחצי ממה שנמכר בארץ. בניגוד לארץ, בלונדון לא נתקלתי בהומופוביה, בכפייה דתית ובשנאת האחר, וזה לא משום שאינם קיימים. הם קיימים בכל מקום. זה משום שכאן זאת לא הנורמה. התנהגות וביטויים שכאלו מביישים את מי שמביע אותם בפומבי ואינם סמל לגאווה לאומית.

     

    בריטניה אמנם נחשבת מדינה נוצרית אבל הדת פה כל כך רופפת שכמעט כל אנגלי-נוצרי ששאלתי בנושא טען שהוא בכלל אתאיסט וכל נושא הדת לא מעניין אותו. הדת אינה קשורה למדינה באופן הדוק ואינה משפיעה על אורח החיים, אפילו הבירוקרטיה הממשלתית בלונדון יותר נוחה מאשר בארץ, התורים מנוהלים בצורה טובה יותר, יש יותר נגישות לסדר דברים און-ליין או בטלפון ושירות לקוחות אדיב בכל תחום כמעט.

    לחיות במדינה מתפקדת. ליד הביג בן  (צילום: מארק נזרוב) (צילום: מארק נזרוב)
    לחיות במדינה מתפקדת. ליד הביג בן (צילום: מארק נזרוב)
     

    החיים פשוט זורמים

    מעבר לדברים הגדולים, החיים בבריטניה פשוט זורמים והייאוש נוח, הרבה יותר נוח. יש רכבת תחתית, בכל סופרמרקט יש אזור של שירות ותשלום עצמאיים, מה שמונע תורים ארוכים והבנקאות הבסיסית ניתנת בחינם. אני מקבל 25 ימי חופשה בתשלום לשנה מהעבודה, אין סכנת מלחמה שמרחפת מעל הראש בכל יום, מילים כמו "סליחה", "תודה" ו"בבקשה" הן דבר מובן מאליו ולא יוצאות דופן. העיסוק האובססיבי והדאגה העיקרית של האנגלים הם בעיקר הרכילות האחרונה בנוגע לבית המלוכה.

     

    אני לא שונא את ישראל ולא "מלכלך" עליה בפני אלה שאינם מכירים אותה. אני כן אומר את האמת בנוגע לישראל לטוב ולרע ונותן למאזין לשפוט בעצמו. אני לא מאמין בלהציג רק את הצד החיובי או רק את הצד השלילי כי תמיד יש שני צדדים למטבע. הדבר נכון גם לגבי בריטניה: נוח ונעים לחיות כאן אבל גם יש את הצדדים השליליים. חלק ניכר מהאנגלים משדרים קרירות ו"חוסר רגשות", הגודל המסיבי של לונדון בפרט ובריטניה בכלל יוצר אווירת ניכור חזקה מאוד (לטוב ולרע), ואין פה תחושת אחדות חזקה אלא יותר תחושה של כל אדם לעצמו.

    העיניים נשואות לחו"ל. ליד הלונדון איי (צילום: מארק נזרוב) (צילום: מארק נזרוב)
    העיניים נשואות לחו"ל. ליד הלונדון איי(צילום: מארק נזרוב)
     

    לונדון היא עיר מהגרים בינלאומית גדולה עם מספר רב של בני-לאומים שונים. יצא לי לפגוש פה אנשים ממקומות רבים ולדבר איתם על ההגירה, וכולם אמרו לי שהם עשו את הצעד הזה משיקולים כלכליים ומהרצון לגור בארץ זרה כחלק מחוויה תרבותית. אף אחד מהם לא זכה לכינויי הגנאי הנפוצים בארץ שגם אני "זכיתי" לקבל מאנשים שונים

     

    רבים כבר ציינו והזכירו לפניי שהגירה היא דבר טבעי לעמים ולבני-אדם, אנשים רוצים להגר בחיפוש אחר חיים טובים יותר וזה בסך הכול מה שעשיתי. לא נטשתי, לא בגדתי, ולא מכרתי סודות מדינה. בסך הכול העתקתי מקום מגורים למדינה שבעיניי נעים יותר לגור בה מבישראל. הממשלה וחברי הכנסת הראו את צביעותם ביחס למהגרים הישראלים כשקראו להם בשמות גנאי - עד שישראלים לשעבר זכו בפרס נובל ואז אותם "יורדים" נחשבים פתאום לגאווה ישראלית-יהודית.

     

    מי שרוצה להגר שיהגר ולא משנה מה אחרים יגידו. מדינת ישראל הוכיחה את עצמה ככזאת שלא אכפת לה מהאזרח הקטן. בישראל אם אתה לא עשיר, עבריין או מקורב בעל קשרים חזקים ביותר, אין לך כמעט סיכוי להצליח, ולא, לחיות מחודש לחודש זה לא לחיות, זה פשוט להתקיים.

     

    נאור קרקואנו, בן 31, במקור מאשדוד ולפני המעבר לבריטניה גר בתל-אביב כעשר שנים. כיום מתגורר בצפון לונדון ועובד עבור חברת סליקה בריטית.

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים