שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    ההסכם המתגבש: לא מדברים על הפיל בחדר

    "ניו יורק טיימס" דיווח על אודות פרטי ההסכם שעתיד להיחתם בז'נבה ובמרכזו התחייבות איראנית לנטרל את מאגר האורניום המועשר עד 20% שברשותה. ההתמקדות בסוגיית ההעשרה היא חדשות רעות לישראל שכן היא לא יותר חשובה מנושא פיתוח ראשי הנפץ, הכור באראק והפיקוח של סבא"א

    בין בנימין נתניהו ומשה יעלון מצד אחד לבין ברק אובמה וג'ון קרי מצד שני, פעורה תהום מבחינת הדרישות מהסכם הביניים שצפוי להיחתם בז'נבה היום (שבת) או מחר. ראש הממשלה הישראלי חושש שהסכם הביניים בין המעצמות לאיראן בעניין הגרעין יהיה גם הסכם הקבע ולכן הוא לא דורש הקפאה של תוכנית הגרעין האיראנית, אלא הסגתה לאחור במספר שנים.

     

    מדברים על הגרעין - דיווחים אחרונים ב-ynet:

    פרטי ההסכם: נטרול אורניום מועשר עד 20%

    רגע האמת מגיע? שרי החוץ יוצאים לז'נבה

    התקדמות בז'נבה. המחלוקת: הכור באראק

    "שיחות קשות" בז'נבה: שר החוץ הרוסי מגיע

     

    לעומת זאת, נשיא ארצות הברית ומזכיר המדינה האמריקני מסתפקים בהקפאת התוכנית האיראנית במצבה הנוכחי, ואת הסגתה לאחור הם משאירים להסכם הקבע, שלגרסתם יהיה שונה מההסכם הנוכחי. ההסכם שמתגבש בז'נבה עונה על הדרישות האמריקניות, אך אינו עונה על הדרישות הישראליות ולכן נתניהו ויעלון מגדירים אותו כהסכם רע עוד לפני שהסתיים ניסוחו וגיבושו, ובטרם נודע איזה ניסוח מעורפל יענה על דרישת חמינאי להכיר בזכותה של ארצו להעשיר אורניום.

     

    קרי יורד מהמטוס בז'נבה (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    קרי יורד מהמטוס בז'נבה(צילום: EPA)

    שר החוץ הגרמני מגיע לז'נבה (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    שר החוץ הגרמני מגיע לז'נבה(צילום: AFP)

    ההסכם ככל הנראה יקפיא את תוכנית העשרת האורניום כפי שרוצים האמריקנים בתמורה להקלות לא גדולות בסנקציות. המשמעות היא שבמשך ששת חודשי המשא ומתן על הסכם הקבע בעניין תוכנית הגרעין האיראנית, טהרן לא תתקדם במרוץ לפצצה. כלומר, לא תוכל לקצר את משך הזמן שייקח לה כדי לייצר נשק גרעיני בהשוואה למצב הנוכחי.

     

    צריך להבהיר: איראן נמצאת כבר היום במצב שבו היא יכולה ל"פרוץ" לעבר הנשק הגרעיני ולייצרו ואולי אפילו לנסותו בתוך שלושה שבועות או לכל היותר 26 ימים, במה שנוגע לחומר הבקיע שהוא ליבת הפצצה. אולם במצב הנוכחי, עדיין יידרשו לאיראן בין ארבעה חודשים לשנה כדי להשלים את פיתוח מתקן הנפץ ואחר כך את ראש הקרב הגרעיני (פצצה מוטלת ממטוס או ראש קרב בחרטומו של טיל).

    השר הרוסי לברוב בז'נבה (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    השר הרוסי לברוב בז'נבה(צילום: EPA)

    שולחן הדיונים בז'נבה, השבוע (צילום: AP) (צילום: AP)
    שולחן הדיונים בז'נבה, השבוע(צילום: AP)

    אבל הקפאת המצב אינה סוף פסוק. כיוון שהיא אינה מונעת מאיראן מלהשיג נשק גרעיני בעתיד מתי שתרצה. לשם כך רוצות המעצמות לשאת ולתת עם האייתולות על הסגה של התוכנית לאחור למרחק של כמה שנים. כלומר, להחזיר את השעון אחורה באופן שאם איראן תחדש את מאמציה להשיג את הפצצה או תרצה לחזור למעמד שיש לה כבר עכשיו כמדינת סף, יידרשו לה לפחות שנתיים.

     

    בזמן הזה אפשר יהיה לפעול צבאית ואולי להטיל סנקציות כלכליות חמורות עוד יותר על איראן. אבל אם נחזור להסכם הביניים, שככל הנראה ייחתם היום או מחר בז'נבה, מדובר בגבינה שוויצרית שיש בה לפחות שלושה חורים ענקיים.

     

    הליקוי העיקרי נוגע למסלול הפלוטוניום. האיראנים, נכון לשעת כתיבת שורות אלו, עדיין לא מסכימים להפסיק כליל או להשעות את בניית כור המים הכבדים באראק. כשיושלם כור זה, מתישהו במחצית השנייה של 2014, הוא יוכל, לפחות מבחנה תיאורטית, לייצר פלוטוניום ממוטות הדלק המשומשים שלו כעבור שנה או שנתיים.

     

    אולם, הכור הזה מהווה בעיה מנקודת ראות נוספת. מרגע שיהפוך ל"חם", כלומר מרגע שיוכנסו לתוכו מוטות דלק, כבר אי אפשר יהיה לתקוף אותו מחשש לפגיעה רדיואקטיבית חמורה בתושבי הערים והכפרים סביבו. הכור באראק יהפוך ל"פצצה מלוכלכת" ענקית ולכן יהיה חסין מפני תקיפה. כלומר, חייבים למהר ולהפסיק את בנייתו או להסב אותו בפיקוח האו"ם לכור שאינו פועל באמצעות מים כבדים כדי שלא יהיה מאוחר מדי.

     

    הליקוי השני נוגע למסלול העשרת האורניום. לפי דיווח ה"ניו יורק טיימס", מתחייבים האיראנים להפסיק את העשרת האורניום ל-20% ולהמיר את כל הכמות שיש להם למוטות דלק או לתחמוצת אורניום (אבקת אורניום). האיראנים גם מתחייבים שלא להגדיל את כמות האורניום המועשר לרמה נמוכה – 3.5% עד 5% שיש ברשותם.

     

    הגבלות האלה הן למעשה כמעט חסרות משמעות. זאת מפני שהאיראנים הספיקו להתקין כבר כמעט 18 אלף צנטריפוגות המשמשות להעשרת אורניום. עם כמות כזאת של צנטריפוגות, הם יכולים להעשיר אורניום לכל רמה שירצו בתוך זמן קצר מאחר שיש להם כבר כמות אורניום מועשר ברמה נמוכה. יותר משמונה טון של אורניום מועשר ברמה של 3.5%, כמות שמספיקה לארבע עד חמש פצצות אטום מהגודל שהוטל על הירושימה.

     

    האיראנים יכולים לדלג על שלב ההעשרה ל-20% ובאמצעות הצנטריפוגות שכבר התקינו להעשיר ישר כל כמות הרצויה להם לרמה של חומר בקיע. האיראנים אמנם מתחייבים על פי ההסכם החדש שלא להפעיל את הצנטריפוגות מהדגם החדש IR2M המסוגלות להעשיר אורניום במהירות של פי 3 עד 4 לעומת הצנטריפוגות מהדגם הישן.

     

    אבל כבר היום יש לאיראנים מספיק צנטריפוגות מהדגם הישן כדי לפרוץ במהירות לעבר כמות קריטית של חומר בקיע שמספיקה לפצצה. זאת גם אם לא ישתמשו ב-200 הקילוגרמים של האורניום המועשר ל-20% שצברו ואם לא יפעילו את הצנטריפוגות החדשות, כך שכל העניין הזה הוא למעשה חסר משמעות. איראן כבר היום נמצאת במעמד של מדינת סף מבחינת יכולתה לייצר חומר בקיע ועניין זה לא ישתנה. רק יוקפא.

     

    ליקוי שלישי ואולי חשוב לא פחות מהראשון, הוא שבהסכם החדש אין אזכור ולו במילה אחת – לפחות לפי דיווח ה"ניו יורק טיימס" – לגבי חשיפת המאמצים שעשתה ועדיין עושה איראן כדי לפתח את מתקן הנפץ ואת ראש הקרב. בניגוד להעשרת אורניום מאמצים אלה מתבצעים במעבדות קטנות יחסית וקל להסתירם.

     

    הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית דורשת גישה למחנות האלה ותשובות מהאיראנים בעניין פיתוח הנשק הגרעיני, אבל האיראנים בכלל מכחישים שיש מימד צבאי לתוכנית הגרעין שלהם. לכן, עד שלא יהיה פיקוח על מאמצי האיראנים לפתח את הנשק עצמו, איראן עשויה להפתיע את המערב למרות ההסכם החדש בדיוק כפי שעשתה ועושה צפון קוריאה.

     

    שאלה נוספת היא עד כמה חודרני יהיה הפיקוח על ביצוע הסכם ההקפאה. רק אם הפיקוח יהיה על בסיס כמעט יום יומי ויאפשר ביקורות פתע של אנשי סבא"א במתקני ההעשרה ופיתוח הנשק, אפשר יהיה להיות רגועים לפחות במשך ששת חודשי ההקפאה.

     

    אשר להקלות בסנקציות, סביר להניח שהן לא יהיו דרסטיות ולא יהיו בלתי הפיכות. בעניין זה צודקות המעצמות בטענתן שההקלות שיינתנו לפי ההסכם המתגבש כעת בז'נבה לא יסירו את הלחץ מעל המשטר האיראני. זאת מפני שעדיין יוגבלו כמויות הנפט שהוא יכול לייצא והיכולת שלו לבצע עסקאות כספים באמצעות הבנקים תישאר אף היא מוגבלת מאוד. כך שעניין זה לא נורא צריך להדאיג אותנו בישראל וגם את הסעודים.

     

    הבעיה היא שהסכם ההקפאה אינו מבטיח שאיראן לא תרמה את המעצמות, במיוחד במה שנוגע לבניין הכור באראק שאינו נמצא בפיקוח מלא של סבא"א ובעניין פיתוח הנשק הגרעיני. הסכנה הגדולה מכולן היא שההסכם הזה יהפוך למעשה להסכם הקבע וישאיר את איראן במעמד של מדינת סף הזוחלת באיטיות לעבר הפצצה עד שיום אחד נופתע כולנו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: AP
    שרת החוץ של האיחוד אשטון וג'ון קרי
    צילום: AP
    מומלצים