שתף קטע נבחר

כלכלה תביא שלום: הייטק ישראלי בפלסטין?

יותר מ-20 שנה מתקשים הצדדים לדמיין כיצד נראה השלום. לשם כך הפגיש מרכז "ש. דניאל אברהם לדיאלוג אסטרטגי" חוקרים מישראל, הרשות וירדן, והם ציירו תמונה אופטימית: חברות ישראליות שוכרות מתכנתים פלסטינים, הרשות נהנית משנת שמיטה והתיירות בארץ פורחת

מאז חתימת הסכם אוסלו ב-1993 נהגו מנהיגים ישראלים ממה שהוגדר מחנה השלום להשתמש במושג "האופק המדיני". לאורך כל הנסיעה לכיוון אותו אופק בלתי ניתן להשגה מעולם לא הוצגה לחברה הישראלית ולחברה הפלסטינית תמונה המבהירה כיצד נראה הנוף מאחורי האופק, במידה שמצליחים להגיע אליו. עבור חברות הלכודות בסכסוך מזוין יותר ממאה שנה, שלרוב מוצג בהקשר של שלילת האחר ומשחקי סכום אפס, אין לאף אחת מהן את היכולת הפסיכולוגית לדמיין כיצד שלום נראה.

 

 

משום כך החליטו במרכז "ש. דניאל אברהם לדיאלוג אסטרטגי" במכללה האקדמית נתניה, בחסות תוכנית האיחוד האירופי "שותפות לשלום", לרכז קבוצה של מומחים מירדן, הרשות הפלסטינית וישראל, ולבקש מהם לערוך מחקר שיבחן את ההשלכות של הקמת מדינה פלסטינית על הביטחון, הפוליטיקה, הנורמליזציה והכלכלה של שלוש המדינות, וכן על סוגיית הפזורה הפלסטינית. לאחרונה פורסם המחקר בחוברת ערוכה בשלוש שפות והוצג לכמה מקבלי החלטות בישראל, ברשות, בירדן ובארצות הברית, כולל לבכירים במחלקת המדינה.

 

מתברר שאפילו כתרגיל קשה היה לחוקרים לדמיין מצב שבו יש שלום יציב ובר קיימא באזורנו. אך בשני נושאים הצליחו המומחים להגיע להסכמות בקלות יחסית.

 

מתכנתות פלסטיניות ברמאללה. למה לשכור עובדי הייטק מהודו? (צילום: AP) (צילום: AP)
מתכנתות פלסטיניות ברמאללה. למה לשכור עובדי הייטק מהודו?(צילום: AP)

 

הראשון היה דווקא התחום הביטחוני. התברר שהגנרלים בדימוס, בעיקר אלה מירדן ומישראל, יכולים לראות די בקלות כיצד שיתוף פעולה יאפשר את ההקמה של מערך הגנה שיסייע לכל הצדדים. מתברר שאחרי שמסכימים לשתף פעולה, למומחים מכל המדינות ברור שהאויבים של ישראל הם גם האויבים של מי שיסכים לחתום על הסכם שלום עם ישראל, ולכן טובת כל הצדדים תדרוש שכל צד יערוב לביטחונם של האחרים.

 

מה דעתכם על מתכנתים פלסטינים?

הנושא השני שעליו הגיעו להסכמה היה התחום הכלכלי. כלכלנים רגילים לחשוב על האופן שבו מסחר יכול לשפר את מצבם של הצדדים ולכן קל להם לראות כיצד מסחר בין ישראל לרשות וירדן יכול לשפר את מצב המעורבים. כולם יודעים שפלסטינים המועסקים בישראל, אפילו בעבודות פשוטות, מרוויחים פי שתיים ולעתים יותר מאשר עמיתיהם שעובדים ברשות. באותו זמן, מעבידים ישראלים שמעסיקים את אותם עובדים משלמים להם רק כ-70-60 אחוז מהסכום שהם משלמים לפועל ישראלי, וגם חוסכים את הבירוקרטיה שכרוכה בייבוא של עובדים מחו"ל.

 

גם בתחום החקלאות יש לצרכנים הישראלים ולחקלאים הפלסטינים מקום לרווח משיתוף פעולה. השנה הבאה, למשל, תהיה שנת שמיטה, כלומר כזאת שבה יש ירידה משמעותית בכמות התפוקה החקלאית בישראל ולכן עלייה במחירים. אם ישראל והפלסטינים היו מצליחים לשתף פעולה באופן הדוק יותר בניצול משאבי המים, ניתן היה להתקין עוד מתקני טיהור ברשות ולהגדיל את כמות השטח המעובד בשטחים בכשליש. המשמעות עבור הצרכנים בישראל היא שחלק גדול מעליית המחירים הייתה נמנעת. עבור החקלאים הפלסטינים המשמעות היא כמעט הכפלה של הרווחים.

 

אפילו בתחומי תעשיית העילית יש לשני הצדדים מה להרוויח. בירדן, המלך פועל באופן אישי כדי לקדם יזמות טכנולוגית. ברשות הפלסטינית, הערך של מוצרי טכנולוגיית העילית גדל מכמעט אפס לכ-6 אחוז מכלל התוצר של הרשות בתוך שלוש-ארבע שנים. אבל גם בירדן וגם ברשות חלק גדול מהבוגרים בתחום הטכנולוגיה אינם מצליחים למצוא עבודה.

 

תיירות באילת. פוטנציאל של 12 מיליארד שקל בשנה (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
תיירות באילת. פוטנציאל של 12 מיליארד שקל בשנה(צילום: זיו ריינשטיין)

אם חברות טכנולוגיה עילית מישראל היו מעבירות חלק מההשקעות שלהן במיקור חוץ מהודו לרשות הפלסטינית ולירדן, הן היו מוצאות עובדים מוכשרים שמדברים אנגלית טובה במרחק של נסיעה קצרה ובמחירים תחרותיים. יותר מכך: לפחות בשנים הקרובות יזכו חברות ישראליות שיעסיקו פלסטינים או ירדנים גם לסיוע מקרנות באירופה ובארה"ב, כך שהעלות שהן ישלמו עבור הקמת מרכזי ההכשרה תהיה כמעט אפסית.

 

הכול לכדי תמונה

שיתוף פעולה בין ישראל לרשות הפלסטינית יגדיל גם את התיירות לישראל. כיום, תעשיית התיירות כאחוז מהתוצר מתכווצת והולכת, מה שבא לידי ביטוי באי הקמה של מלונות חדשים ובפשיטות רגל של מלונות קיימים.

שיתוף פעולה עם הפלסטינים יקדם את מעמדה של ישראל בעולם, והתיירות שתצמח מכך תייצר תעסוקה לאלפי עובדים בפריפריה ורווחים בשווי של לפחות כ-12 מיליארד שקל לשנה.

 

כך שברור, ולא רק למומחים, שבשלום יש יתרונות, לפחות עבור מי שרוצה להתפרנס ולא להילחם. ואת התמונה הזאת יש לצייר עבור חברינו הישראלים והפלסטינים שמתקשים לדמיין כיצד שלום נראה.

 

אולי תמונה זו לא מתקרבת ליחסים ההדוקים למשל בין ארצות הברית לקנדה - שחולקות את הגבול הלא מאויש הכי ארוך בעולם - אבל במזרח התיכון הסוער שלנו היא פותחת את הדמיון לגבי איך שלום עשוי להיראות. ואולי בכדי להתקדם לעבר "האופק המדיני", לא יזיק לנו מדי פעם להציץ מעבר אליו ולגלות את ההבטחה הצפונה בו.

 

  • ד"ר אביחי שניר הוא מרצה במכללה האקדמית נתניה שהשתתף בפרויקט מחקר בקבוצה שעסקה בכלכלה, וכלכלן בכיר בבית ההשקעות אינפיניטי
  • אלי פרידמן הוא מנהל פרויקטים במרכז "שץ דניאל אברהם" לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: gettyimages
יאסר ערפאת שמעון פרס יצחק רבין פרס נובל לשלום אוסלו 1994
צילום: gettyimages
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים