זר אבל צודק: כך ניצח אבבא את המעסיק שלו

לקראת חג החירות הבא עלינו טובה, הנה לפניכם מקרה מעניין ומיוחד שנדון ממש לאחרונה בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, ושנושבת ממנו, בעיניי, רוח של תקווה אמיתית. מדובר בתביעה שהגיש אבבא, או כפי שהוא מכונה בפסק הדין "נתין זר מבקש מקלט מאפריקה", כנגד מעסיקו - גן אירועים והבעלים של גן האירועים. אבבא טען בתביעתו שעבד בגן האירועים כשוטף כלים במשך 8 חודשים. בימי חול הוא שטף כלים במשך 14 (!) שעות ביום, ובימי שישי עבד "רק" מ-8:00 בבוקר עד כניסת השבת. מה שנקרא משרה מלאה פלוס. פלוס.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

• בית משפט קבע: גם סמס מהווה הטרדה מינית
• תבע 2 מיליון ש' מאמדוקס: פוטרתי לפני פנסיה
• המסורת התימנית לרישום נכס עמדה למשפט
• הקלות הבלתי נסבלת של סלילת כביש לא חוקי
  

הפציעה

בחלוף 8 חודשים אתרע מזלו ובאחד הערבים הוא נפצע בידו מצלחת שנשברה. הפציעה הייתה עמוקה ולכן פונה אבבא לבית החולים במונית שהזמין הממונה הישיר עליו. בבית החולים אבחנו אצלו חתך ביד ימין באורך 3 סנטימטר, שכלל פגיעה בגיד, ובעטיו הוא אושפז וטופל במשך שלושה ימים שכללו ניתוח ביד וגיבוס.

למרבה הצער לאבבא לא היה ביטוח רפואי, ולכן, אף ששוחרר עם המלצה לחופשת מחלה בת 3 שבועות וקיבל זימון לביקור חוזר להסרת הגבס, הוא לא שב לבית החולים. תחת זאת הוא פנה לממונה עליו בגן האירועים, שהבטיח לו שישולמו כל זכויותיו, וכן יוחזרו לו הוצאות רפואיות שישלם עליהן מכיסו.

ארכיון(צילום: עידו ארז)

אולם כל דרישותיו לקבל החזרים, כמו גם לקבלת טופס 250 (מיועד למתן טיפול רפואי ראשוני לעובד שכיר שנפגע בתאונת עבודה), לא נענו.

בחלוף כמה ימים פנה אבבא למרפאת פליטים, שם טופל על ידי רופא שרשם בסיכום הטיפול כדלקמן: "אינו מסוגל לעבוד עם יד זו". להזכירכם, מדובר ב"נתין זר מאפריקה" שאינו יכול לעבוד עם כף ידו הימנית, מה שהפחית בוודאי, באותה עת, את אופציות הפרנסה החלופיות שלו עד מאוד.

התביעה

בתביעה שהגיש דרש אבבא הפגוע, תרתי משמע, לקבל את זכויותיו הסוציאליות על פי דין. בין היתר הוא ביקש שהמעסיק ישלם לו את התשלומים המגיעים לו בגין שעות נוספות שעבד בהן, פיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר, הוצאות נסיעה וחופשת מחלה, הפסדי תשלומי דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, תשלום חלף אי מתן הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי חגים, וגם פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ואי הפרשות לפנסיה.

מה טען גן האירועים להגנתו?

כאן הסיפור מתחיל להיות מעניין. מר נסים, הבעלים של גן האירועים, טען בבית הדין באופן חד משמעי שלא התקיימו בינו לבין אבבא יחסי עובד-מעביד. לדבריו, הצדדים לא חתמו על חוזה עבודה, ומעולם לא סיכמו את תנאי ההעסקה של אבבא, ולכן אינו נחשב עובד.

כהערת אגב אציין כי אם אבבא כן היה מבוטח כדין בגין עבודתו ארוכת השעות, הוא היה יכול לגשת ולקבל טיפול מקצועי בפציעתו ולהחלים בביתו בתשלום. סביר להניח שהצדדים כלל לא היו נפגשים בבית הדין במקרה שענייניו היו מטופלים כראוי.

האם היו יחסי עבודה?

על רקע הכחשתו הגורפת של נסים, נאלץ בית הדין לבחון ראשית את השאלה העיקרית: האם התקיימו בכלל יחסי עובד מעביד בין הצדדים?

לגבי תקופת העבודה

עתה בחן בית הדין את זכויותיו הסוציאליות של אבבא: נקבע כי בהתאם לדין, העובד הוא לא זה שצריך להוכיח את תקופת עבודתו, אלא המעסיק, שמחויב לפי חוק למסור לעובד פרטים בדבר "תאריך תחילת העבודה". לכן, ובהיעדר מסמך סותר, נתקבלה גרסת התובע כי עבד אצל הנתבעים במשך שמונה חודשים.

לעניין שכרו

גם כאן קובע החוק כי המעסיק ימסור לעובד פרטים בדבר "סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה". מאחר שלא הונפקו לו מעולם תלושי שכר, ובשל היעדר הצגת נתונים מצד גן האירועים, התקבלה גרסתו של אבבא כי ממוצע שכרו החודשי עמד על סכום של 4,200 שקל.

עוד תשלומים

כאמור, אבבא טען שעבד כ-14 שעות בכל משמרת, כ-250 שעות חודשיות, ולאור העובדה שהרוויח 4,200 שקל נראה כי שולמו לו 16 שקל בגין כל שעת עבודה. סך זה הינו נמוך משמעותית משכר המינימום, והתובע – שלא נמסרו לו דו"חות נוכחות – ביצע אומדנא של הסכום המגיע לו כתוספת והגיע לסך של 11,200 שקל.

בית הדין קבע כי עדותו לגבי השעות הנוספות הרבות הייתה קוהרנטית, עקבית וללא כל סתירות. הוא נזף בנתבעת שהסתפקה ב"הכחשה סתמית" של הטענות ולא הציגה דו"חות נוכחות, ופסק כי גן האירועים ישלם לאבבא 11,200 שקל בגין גמול עבודה בשעות נוספות. בנוסף נפסקו לו 1,232 שקל כפדיון חופשה שנתית שלא קיבל מעולם.

לסיכום הפסיקה לטובת העובד

לא אלאה אתכם בפרטי פסק הדין המנומק והארוך, ורק אציין בקצרה כי לאור העובדה שהנתבעים לא הנפיקו לעובד תלושי שכר כדין, נפסק כי ישולם לו גם פיצוי בסכום של 20 אלף שקל בגין רכיב זה.

ארכיון(צילום: בני דויטש)

מנגד נדחו טענות העובד כי מגיע לו החזר הוצאות נסיעה (הוא הודה שנסע לעבודה באופניים), ותביעתו לחופשת מחלה נדחתה (לא הוצגו תעודות מחלה התואמות את תקופת המחלה). כמו כן נדחתה גם תביעתו לפיצוי בגין הפסד תשלום דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי (לא הוכחה תקופת אי כושר).

גם טענת הנתבע כי מגיעים לו דמי חגים נדחתה, מאחר שלא פירט אילו ימי חגים חלו בתקופת עבודתו, ואף לא נפסקו לו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, כי לא הוכיח שפוטר ואף טען שהתפטר בעצמו.

לטורים נוספים של עו"ד דריה כנף:

• לכלכת על מישהו בפייסבוק? כך תמנעו תביעה
• אישה? זקֵן? אז העבודה הזאת לא בשבילכם
• הוצאות משפט: צדק תרדוף, אבל זה יעלה לך
• גם שיחת טלפון יכולה להיחשב "ספאם"
  

חג החירות

ניתן לראות כי על אף הכחשות הנתבעים הגורפות, על אף העובדה שאבבא הגיע לבית הדין כצד חלש, פצוע, שלא שולט בשפה על בוריה, הוא הצליח בכל זאת להוכיח את תביעתו ולזכות בפיצוי בגובה של 32,432 שקל (סכום הנושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מ-1 בספטמבר 2009 ועד למועד התשלום בפועל), ובנוסף 11 אלף שקל בגין שכר טרחת עו"ד.

ומה המסקנה שלי?

עובדים - אל תסמכו יותר מדי על המעסיק: תעדו בעצמכם את שעות העבודה, ימי חגים, כן הייתי, לא הייתי, יצאתי מאוחר, הגעתי מוקדם, הייתי חולה יומיים ועבדתי בערב פסח. כל אלו שווים כסף. במידה שאבבא היה מתעד את הדברים בזמן אמת היה זכאי לסכומים נוספים.

• לצדדים עומדת עדיין זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי
• את התובע ייצג עו"ד טל צ'קול
• עו"ד דריה כנף עוסקת בדיני עבודה וחוזים וכותבת הספר "המדריך המשפטי שכל אחד צריך בבית"
• למאגר פסקי הדין lawdata