בעקבות מודעות: סיור מודעות בתל אביב
לרגל יום ההולדת ה-105 לתל אביב: מסע מאיר עיניים, למדני ומשעשע בעקבות ערוץ התקשורת המרכזי של תושביה בימים הראשונים - לוחות המודעות. מדוע צריך לעמוד בפרדס כשמגיע הפטרול, איזו אופרטה מציגים בראינוע "עדן" ואיזה פרס ניתן על מציאת עכברים שהלכו לעולמם - קראו ותדעו
כיום, בין האינטרנט, לסמארטפון ולטאבלטים, הם עומדים כשריד מיותם לעבר מפואר. אולם בעידן טרום אוטוסטרדת המידע, בעשורים הראשונים של המאה שעברה הם שימשו מקור המידע העיקרי, שעזר לתושבים לדעת מהו הסרט החדש שיוצג בראינוע עדן, מדוע אסור להעסיק עובדים זרים, אילו רחובות שינו את שמם לשמות עבריים ואיך לבקש מן הצרכנים לרכוש רק תוצרת הארץ.
עוד טיולים בערוץ התיירות:
טביליסי: מדריך עירוני
עלי קראוון: המדריך המלא לטיול קראוונים באמריקה
המודעות מימיה הראשונים של תל אביב מציגות מראה מרתקת על אותה תקופה. בהיעדר אמצעים דיגיטליים מהירים להעברת מידע, הן שימשו האמצעי המהיר ביותר היחיד הקיים להעברת האינפורמציה. כבר כשנתלתה המודעה, התקבצו סביבה הסקרנים שהיו קוראיה הראשונים.
לאחר מכן כל עובר אורח היה מציץ בעמודי המודעות על מנת לראות מה התחדש. הוא היה צריך להתמקד במיוחד כדי לבחון מה חדש כיוון שהמודעות לא משכו את העין - הן היו צנועות מאוד, בעלות גרפיקה מינימלית, מודפסות בשחור לבן ולעיתים אפילו בכתב יד וללא איורים מיוחדים ושפתם - כמעט מקראית.
מסע אל העבר בעקבות המקומות והאירועים שמאחורי המודעות, שתלויות כיום, לצד רבות נוספות, בקומה הראשונה של מגדל שלום ומבטיחות לקורא המתעמק חצי שעה של הנאה צרופה וחיוכים גדולים, לצד אנחה נוסטלגית.
נקודה 1 | גימנסיה הרצליה
מגדל שלום עומד במקום שעמדה פעם גימנסיה הרצליה. הגימנסיה שימשה בית הספר התיכון הראשון בא"י ובעולם שלימד את כל המקצועות בעברית. היא הוקמה ב-1905 על ידי ד"ר יהודה מטמן - כהן ורעייתו פניה ביפו, מאחורי מגדל השעון (רח' הגימנסיה העברית) ולאחר מכן עברה לתל אביב, עם מעבר התושבים היהודים מיפו לתל אביב. הגימנסיה שימשה מקום לאספות, קונצרטים והצגות. בתקופות שונות שימש הבניין גם כבית חולים לפצועי פרעות או מלחמת העולם הראשונה.
בין מוריה ממיטב הסופרים: חיים יוסף ברנר, אביו של נחום גוטמן -ש' בן ציון, בוגרשוב ועוד. היא הייתה היסוד לתנועות הנוער בארץ. המבנה תוכנן ע"י הארכיטק ברסקי, לפי דגם בית המקדש של האדריכל הצרפתי שרל פיפיה. על חורבות הגימנסיה קם בשנת 1965 מגדל שלום (הבניה נמשכה כשש שנים החל מ-1959).
גורד השחקים הראשון בישראל, המסמל את הפיכתה של תל אביב ואת האזור למרכז כלכלה ומסחר. כיום משמשות 3 הקומות הראשונות במגדל בית לתערוכות צלמי העיר, מודלים של העיר, פסיפסים מתולדות העיר ודגמים של פנס הרחוב הראשון והקיוסק הראשון.
הגימנסיה הייתה התיכון העברי הראשון וחלק ממערך החינוך העברי שהלך והתבסס בתל אביב. אחת המודעות התלויות על הקיר משקפות את החשש הגדול ביותר של ההורים באותה התקופה - למצוא חינוך עברי לילדיהם. "נגולה החרפה מעל עירנו" כך נכתב שם, "ניתנה אפשרות לכל ילדי ישראל למצוא מקום במוסדות החינוך העבריים".
נקודה 2 | הגן הניסויי
בירידה ממגדל שלום לכיוון רחוב השחר פינת אחד העם עדיין קיים אחד ממוסדות החינוך שהוקמו בראשית ימי העיר: הוא הגן לדוגמא או גן השחר - גן הילדים עירוני הניסויי הראשון בתל אביב. הגן שימש שלוחה של סמינר לוינסקי. במסגרת הגן התנסו סטודנטים מסמינר לוינסקי בשיטות הוראה חדשות והילדים קיימו מפגש יום - יומי עם סביבה עתירת גירויים. הגן קיים עד היום בייעודו המקורי - גן ילדים.
נקודה 3 | בית הכנסת הגדול
לבד ממוסדות חינוך, נזקק הישוב היהודי בעיר העברית הראשונה למוסדות תפילה. נפנה מזרחה ברחוב אחד העם, לעבר בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי 110. "ועד בית הכנסת הגדול מודיע שביום הרביעי י"א בניסן תר"ץ (כך במקור) בשעה 4 אחה"צ תערך חנוכת בית הכנסת הגדול" – מכריזה בחגיגיות המודעה. בית הכנסת הגדול שימש בעבר נקודת ציון למרכז תל אביב הקטנה, אך כיום מקיף את הבניין אזור עסקים וכספים מובהק.
תכנונו של בית הכנסת החל כבר בשנת 1913, אך בשל סיבות שונות, הקמתו נדחתה ל1924, עם קבלת תרומה מהברון רוטשילד. המבנה תוכנן על ידי אדריכל העיר מגידוביץ. ב-1969 נערכים שיפוצים מרחיקי לכת- אריה אלחנני, הוסיף את הקשתות ותומכות הבטון בחזית. בתקופה של טרום המדינה נמצא בבנין סליק של נשק.
כיום המבנה המרשים דל במתפללים אשר פוקדים אותו בעיקר בשבתות. עם זאת, בשנים האחרונות החלה תופעה של ידוענים הבוחרים לערוך את טקס החופה שלהם בבית הכנסת המרשים.
נקודה 4 | אדמות ברסקי
נמשיך לאורך רחוב אלנבי לרחוב יהודה הלוי. בתיה של העיר תל אביב נבנו על מגרשים שנרכשו על ידי יהודים עשירים נדבנים. "מודעה עירונית מס' 87." קראה ל"כל בעלי המגרשים באדמת ברסקי" לסור למשרדי המחלקה הטכנית של עיריית תל אביב על מנת לדון בתוכנית החלוקה מחדש של אדמותיהם לצורך מגורים (פרצלציה).
שלמה ברסקי היה איש עסקים עשיר שהאדמות הרבות שרכש לאורכה ולרוחבה של העיר סייעו מאוד בגדילתה. ברסקי נולד בחבל חרסון שברוסיה בשנת 1874 ועלה לארץ ב-1907 כדי להיות חקלאי בגדרה. מחלת הכליות ממנה סבל, הכריחה אותו לנטוש ייעוד זה לטובת מקצוע עירוני יותר. ב-1913 הקים בתל אביב יחד עם עו"ד אהרן מאני ושותפים אחרים חברה בשם "קדמת הארץ" שרכשה ומכרה נכסים בת"א והסביבה. אחד ממגרשיו נמצא ביהודה הלוי 36 - "בית מאני".
"בית מאני" - נטוע בלב הסיטי התל אביבי. המבנה שעוצב בסגנון האקלקטי משמש כיום מרכז מבקרים של בנק לאומי וניתן לבקר בו באופן עצמאי, מתאים לילדים ונגיש לנכים .
משם יורדים לקרן הרחובות הרצל ויהודה הלוי בעקבות מבנה נוסף שהוקם על אדמות ברסקי - בנק אפ"ק (1923), לימים בנק לאומי לישראל. כך מתקבע האזור כמרכז הפיננסי של א"י.
נקודה 5 | בית המרקחת
בדרך לתחנה הבאה עוברים ליד מקומו לשעבר של בית המרקחת ברחוב הרצל. המודעה משקפת תופעה משמעותית אז. כיום אנו מביטים עליה בחיוך אבל כשהודפסה חיוך היה הדבר האחרון שהעסיק את הקוראים: "הודעה נחוצה מאד. המלחמה נגד הדבר והמחלות המדבקות. לרגלי מקרה הדבר שנראו בחלק מהעיר, והפצת מחלות מתדבקות אחרות מפקדת הממשלה ביחד עם משרדי הבריאות שביפו ובתל אביב כדלקמן: א. כל המצא עכבר מת אסור לו לנגוע בו, אלא הוא צריך מיד להודיע על זה למשרד הבריאות או לתחנת המשטרה הקרובה. ב. כל מי שיודע על מציאת עכבר מת יקבל פרס 3 גרושים מנדטוריים בעד כל הודעה ואם יתברר שהעכבר מת ממחלת הדבר יקבל המודיע 10 גרושים.
הקהל מתבקש להפיץ את ההודעות האלה בין כל התושבים אשר במקרה לא קראו את המודעה הזאת".
מסתבר שב-1922 השנה בה נכתבה המודעה, מחלת הדבר לא הייתה מחלה מימי הביניים או אחת ממכות מצרים. אלא סכנה ממשית. המחלה סיכנה את הישוב, כיוון שחתולי הרחוב אז עוד לא רווחו ומכת העכברים נושאי המחלה, הייתה גדולה.
נקודה 6 | ראינוע עדן
התחנה האחרונה בסיור היא אחד ממוסדות התרבות המרכזיים של העיר - הראינוע "עדן". "תיאטרון עברי בא"י הצגה עממית גדולה" כך מזמינה המודעה האחרונה "כ"ג אדר א תרפ"א תיאטרון עדן בת"א - מירל'ה אפרת דרמה בארבע מערכות".
ממשיכים ברחוב הרצל (בחזרה לעבר מגדל שלום) וברחוב לילנבלום נפנה שמאלה, לעבר לילנבלום 2, פינת פינס. ניתן לזהות את המבנה גם כיום - שמו עדיין מתנוסס על המבנה והקופות ואפילו הפנסים עוד קיימים.
"עדן", הראינוע הראשון בת"א היה אחד ממוסדות התרבות החשובים בעיר. התקיימו בו מופעי תאטרון וקונצרטים, נשפי פורים של ברוך אגדתי אל מול אספות עם ועצרות מחאה, הזדהות או זיכרון. וגם ממיטב הסרטים האילמים של התקופה בלווי תזמורת קאמרית ובתרגומו של ירושלים סגל. שמו ניתן לו על ידי הסופר ש' בן ציון.
הקולנוע הוקם בשנת 1913, אבל קדמו להקמתו הסתייגויות גורפות של חלק גדול מ"ועד תל אביב" שטענו כי הוא מעודד תת - תרבות המונית. הקולנוע נפתח בסרט "ימי פומפיאה האחרונים" והציגו בו סרטים אילמים, שהוחלפו בסרטים מדברים ולבסוף סרטים הודים. ב- 1974 נקנה על ידי בנק לאומי במטרה להפכו לאתר הנצחה לקולנוע הישראלי. תקופה מסוימת שימש כארכיון של הבנק ועם העברת הארכיון, נעזב והוזנח.
נקודה 7 | פרדסי יפו
הסיור אמנם תם, אבל אופציה קטנה נוספת שבשבילה רק תדרשו לעצום את העיניים ולדמיין בעקבות המודעה הקוראת לציבור להיזהר מירי כוחות המשטרה במהלך הפטרולים בפרדסי יפו. "הודעה - מזהירים בזה את הקהל שמיום 2 בספטמבר 1923 פטרולים מזוינים של המשטרה יסודרו בתוך ומסביב לפרדסים בסביבות יפו. כל כך מזהירים את הקהל שאנשים בסביבת הפרדסים צריכים לעמוד מיד ולהתקרב אל הפטרולים אם יקראו להם לעמוד. אי מילוי אחר הפקודה יכול לגרור אחריו שהאנשים שלא ישמעו לפקודה תירה עליהם המשטרה בהתאם להוראות שקיבלה".
בתחילת המאה ה - 19 חלק גדול מהקיום הכלכלי בעיר יפו היה מבוסס על חקלאות. בפרדסים ובגנים שהקיפו את העיר גידלו עצי לימון, תפוזים, רימונים, תאנים ענבים וירקות אבטיחים וקני סוכר. בתקופת איברהים פחה (1831-1840) שופרו תנאי הביטחון באזור, שיפור שהביא לשגשוג ולצמיחה של מטעי יפו. לפיתוח של גנים אלו תרמו הפלאחים המצרים שהתיישבו בשנות השלושים בסביבות יפו. בהשקייה מסודרת, הם השביחו את הפרדסים, עד שההדרים שבסביבות יפו קנו להם שם טוב והוחל לראשונה ייצואם לחו"ל.
הפרדסים אינם קיימים. את מקומם תפס היישוב העירוני. בחלקים שונים בתל אביב- יפו פורחים עכשיו פרחי עצי ההדר בעיר, שהם השריד האחרון להסטוריה המפוארת.
הסיור בעקבות המודעות יתקיים ב- 18.4. לפרטים: המרכז להכרת תל אביב במגדל שלום, 5100337- 03. ניתן לתכנן מסלולים נוספים בעקבות המודעות ולהכיר את תולדות העיר דרך ה"פשקווילים" של העיר החילונית.
אילת אילון היא מדריכה במרכז להכרת תל אביב-יפו
לפנייה לכתב/ת 
