רילוקיישן הפוך: למצוא עבודה בישראל

חרף התמונה הוורודה שעולה מנתוני הלמ"ס ושירות התעסוקה באשר לשיעורי האבטלה - ישראלים רבים חווים על בשרם את הקושי הרב במציאת עבודה בתגמול הולם בשוק התעסוקה המקומי, כך שאפשר להניח כי עבור עולים חדשים מדובר במשימה קשה אף יותר. ובכל זאת, יש גם כאלה שבחרו לעזוב קריירה מצליחה מעבר לים ולעשות את הצעד.

• רילוקיישן עם המשפחה בסין: להגר לכוכב אחר
• העליון: עושים רילוקיישן? שלמו מס בחו"ל
• רילוקיישן לעמק הסיליקון: יותר יקר ממה שחשבתם
• עלה מבוסטון, לומד הנדסה ומגשים את החזון הציוני
  

לאחר כשמונה חודשים, הצליח להשתלב כאנליסט בחברת אמדוקס, בסיוע תוכנית לפיתוח קריירה שמציעה עמותת "גבהים", הכוללת סדנאות היכרות עם שוק העבודה, ליווי אישי של יועצי משאבי אנוש ואנשי עסקים, וסיוע מעשי מצידו של צוות השמה. "המלצות טובות שוות שליחת אלף קורות חיים", הוא מספר. "בנוסף, תמיד רצוי להסתייע במישהו שעבר את התהליך כדי להתמודד עם הביורוקרטיה".

מישל וקרן פרידלנדר. נאלץ לוותר על עתיד כלכלי ברור

כיום מתגורר פרילנדר ברעננה עם אשתו קרן, אף היא עולה מברזיל. כשהחליט לעלות לארץ, בני הזוג כבר יצאו כשנתיים. "זה הפך את ההחלטה לקשה עוד יותר", הוא מספר. "התלבטנו אם לעלות יחד או להתמודד עם הסיכונים בקשר מרחוק ובסוף החלטנו שבהתחלה אסע לבד, אלמד עברית ואמצא עבודה טובה. שלושה ימים לאחר שהשגתי את העבודה באמדוקס, נסעתי לברזיל להציע לקרן נישואים, התחתנו והיא באה איתי לישראל". 

הרצון לעלות תמיד היה שם לדבריו, אך בדרך להגשמתו נאלץ לוותר על עתיד כלכלי ברור ומשכורת מפנקת. "זו לא היתה החלטה קלה", הוא מתוודה. "הסיבה העיקרית שבאתי היא בגלל שזה המקום שבו אני רוצה לגדל את הילדים שלי. אני מאמין שגם כאן אפשר לבנות קריירה ולפתח את עצמך. האמביציה המקצועית שלי לא השתנתה וגם אם הדרך ארוכה יותר, היא לא בלתי אפשרית".  

מפסידים כוח אדם איכותי

עמותת גבהים נוסדה על ידי קרן רש"י בשנת 2006, במטרה לסייע בקליטת עולים בעלי השכלה גבוהה וניסיון תעסוקתי בתפקידים בכירים בשוק התעסוקה הישראלי. המנכ"ל, מיכאל בן סעדון, מספר כי החשש מפני קשיים במציאת עבודה, מהווה את אחד החסמים המרכזיים עבור עולים שמחזיקים בקריירות מצליחות. כתוצאה, המשק הישראלי מפסיד לדבריו כוח עבודה איכותי, עם ניסיון וקשרים עסקיים בינלאומיים. 

"זה תלוי במקצוע", הוא מסביר. "יש כאלה שיותר מתקשים במציאת עבודה ויש כאלה שפחות. מתכנתים ומהנדסים לדוגמה, לא זקוקים לסיוע שלנו, אבל בתחומים כמו עריכת דין או מנהל עסקים יש יותר קושי למצוא עבודה ומשום כך הרבה פונים ליזמות. כך למשל, יש הרבה עורכי דין שעשו את כל ההשלמות הנדרשות ואת מבחני הלשכה - אבל לא מצליחים למצוא אפילו התמחות כי התחום מוצף והמשרדים לא מעוניינים בהם". 

בן-סעדון. "אנשים עם קשרים בינלאומיים הם נכס"

על פי נתוני העמותה, בשנתיים האחרונות עלו לישראל כ-5,400 עולים, מתוכם 45% המוגדרים כ"בעלי כישורים מקצועיים גבוהים", כלומר עם ניסיון תעסוקתי ומעל 15 שנות לימוד. מבין אלו, 39% בעלי 16 שנות לימוד, 29% בעלי 15 שנות לימוד, 20% עם 18 שנות לימוד ומעלה ו-13% עם 17 שנות לימוד.

מפילוח הניסיון התעסוקתי של העולים עולה, כי 17% בעלי רקע בהנדסה ומדעים, 16% מחזיקים בניסיון עסקי, 11% בוגרי מדעי הרוח והחברה, 8% בעלי הכשרה רפואית, 7% הם עורכי דין ורואי חשבון, 3% בעלי ניסיון במגזר הציבורי והיתר - 39% הינם בעלי רקע מקצועי בתחומים אחרים.

בן סעדון מספר, כי העמותה משתפת פעולה עם כ-400 חברות ממגוון של תחומים בהשמת העולים החדשים בעבודה או בהתמחות, ומזמין חברות נוספות לפנות אל העמותה. עד היום השתתפו בתוכנית לפיתוח קריירה של העמותה כ-750 עולים חדשים, מתוכם כ-300 מצאו עבודה בסיוע ישיר של העמותה. מבדיקה שערכה מקנזי במרס 2014 עלה, כי אחוזי ההשמה בקרב משתתפי תוכניות העמותה עומדים על 80%.

מרוויחה פחות – אבל אין חרטות

תוכנית נוספת אותה מציעה העמותה, מאפשרת ל"טאלנטים" יהודים מרחבי העולם להגיע למספר חודשי סטאז' בתחומם בחברות ישראליות, לאחריהם הם יכולים לעלות לארץ ולהשתלב בחברות שבהן התמחו. על פי נתוני העמותה, עד כה השתתפו בתוכנית זו כ-128 מתמחים, מתוכם 27 עלו לישראל לאחריה.

בין המשתתפים נמנית אסתר דאהן-קריאף (27), מדענית מזון, שהתמחתה בענפי חקלאות, מזון ותרופות. בצרפת היא עבדה כשנתיים בחברה לייבוא ויצוא מוצרי מזון, עד שלקחה הפסקה לכמה חודשים כדי לבחון עלייה לישראל. בסיוע העמותה היא הצליחה להשתלב לפני כשנתיים בהתמחות של מספר חודשים בתחום המחקר בחברת המזון גלעם, לאחריה קיבלה הצעת עבודה מהחברה והחליטה להשאר.

דאהן-קריאף לא היתה אמנם צריכה להתמודד עם החיפוש הבלתי נלאה אחר עבודה בשוק התעסוקה הישראלי, אך היא בהחלט מרגישה את ההבדלים לעומת שוק התעסוקה באירופה. כך למשל היא מעידה, כי בצרפת המשכורות גבוהות יותר ותנאי העובדים יותר טובים מבחינת מספר ימי חופשה, הטבות סוציאליות ועוד. עם זאת, היא שלמה עם החלטתה.

דהאן-קריאף. התמחתה כמה חודשים, קיבלה הצעת עבודה והחליטה להשאר

"אין ספק כי זו ההחלטה הכי טובה בחיי", היא אומרת. "ההתמחות אפשרה לי לפתח את עצמי מבחינה מקצועית, להכיר את שפת אבותינו ולגלות את העושר של המדינה. התפקיד שהחברה הציעה לי לאחר ההתמחות בהחלט דחף את ההחלטה לעלות לארץ. השאר בא בצורה טבעית, בסיוע היקר מצד חברי לעבודה, חברים ומשפחה, שתמכו ועודדו אותי לאורך הדרך. היום אני עובדת בתפקיד מאוד מעניין, התחתנתי ואני שמחה לחיות כאן".  

"בישראל קל לשכור כמו שקל לפטר"

תוכנית נוספת שמציעה העמותה נקראת "הכוורת", לליווי סטארטפים של עולים ותושבים חוזרים, הכוללת בין השאר הקצאת חלל עבודה משותף, יעוץ משפטי ופיננסי וסיוע ביצירת קשר עם משקיעים. בזכות תוכנית זו השיגה שרון מנטליק (41), אף היא עולה מצרפת, את העבודה הנוכחית שלה, כסמנכ"לית שיווק ואסטרטגיה וקו-פאונדר בסטארט אפ העוסק בפיתוח התגוננות מפני מתקפות סייבר.

מנטליק, בוגרת לימודי שיווק ותקשורת בבית הספר היוקרתי למנהל עסקים HEC בפריז, עבדה בתפקיד שיווק ופיתוח עסקי בצרפת, במסגרתו חלשה על צוות עובדים ותקציב של 400 מיליון אירו. ב-2011 החליטה לעלות לארץ, בעיקר מטעמי ציונות לדבריה, אך גם בשל תחושת מיצוי בעבודה. "האנרגיה החיובית והטעם של חדשנות ולקיחת סיכונים נעלמו", היא מעידה. "ישראל היתה בחירה ברורה, ששילבה בין החלום שלי לחיפוש המקצועי".

שרון מנטליק. "השוק המקומי פרגמטי יותר"

בתחילה התקשתה למצוא עבודה בתחומה בישראל ועסקה בייעוץ לארגונים. "בניגוד לצרפת, פה לא היה לי קשרים, היכרות עם תרבות העבודה ומישהו שיעזור לי", היא מעידה. בשלב מסוים החלה להשתתף בתוכנית לפיתוח קריירה של גבהים, דרכה פגשה בסטארט אפ בשם Truly-Project, שהשתתף בתוכנית "הכוורת" של העמותה ושבו היא עובדת כיום.

מנטליק מציינת כי היא מוצאת את שוק התעסוקה הישראלי פרגמטי יותר ו"מכוון חשיבה קפיטליסטית". לדבריה, "קל לשכור מישהו כמו שקל לפטר אותו, בעוד שבצרפת אלו תהליכים ארוכים. גם ההטבות הסוציאליות נמוכות בישראל. מצד שני בחברות הישראליות כמעט שאין ניהול, בהשוואה לניהול הקפדני שיש בחברות גדולות בצרפת. העבודה פחות מאורגנת ולא תמיד פשוט לדעת מה התחום של עובד מסוים, מה שמאפשר לקחת יותר יוזמה ולהגדיר את תחום העיסוק שלך".

"אם לא תמכור את עצמך - לא תמצא עבודה"

גם מנ"כל העמותה, בן-סעדון (35), יליד צרפת, חווה על בשרו את הקושי במציאת עבודה, כשעלה לארץ בשנת 2001 עם תואר שני ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בישראל הוא עשה דוקטורט במדעי המדינה וחלם לעבוד במשרד החוץ, אבל התקשה למצוא עבודה שתקיים אותו וכבר שקל לחזור למולדתו.

"היו לי קשיים אוביקטייביים כי לא הכרתי אף אחד ונתקלתי בפערי תרבות ושפה", הוא מספר. "כך למשל, בעוד שבצרפת מכבדים צניעות, כאן - אם לא תמכור את עצמך - לא תמצא עבודה. זו דרך התבטאות לגמרי אחרת". בסופו של דבר הצליח למצוא עבודה בקרן רש"י, בסיוע של קרוב משפחה רחוק אותו פגש במקרה. "כשיש הזדמנות ראשונה וטובה - אפשר לצמוח, אבל מישהו צריך לתת אותה".

עם השנים טיפס לתפקיד מנכ"ל העמותה וכיום הוא מתגורר בתל-אביב עם אשתו, אותה פגש בארץ, ושני ילדיהם. "שמחתי לקבל את ההזדמנות לעזור לאחרים, כדי שלא יעברו את מה שאני עברתי", הוא אומר. "במדינה כה קטנה, אנשים עם קשרים בינלאומיים הם נכס - אבל כשהם לא מקבלים הזדמנות ראשונה, המדינה מאבדת אותם".

בן סעדון מוסיף, כי בניגוד לתדמית המקובלת, יש גם יתרונות בשוק התעסוקה המקומי, בהשוואה לזה שבאירופה. "אנחנו אוהבים לבכות על המדינה שלנו, אבל אנשים בצרפת לא מוצאים עכשיו עבודה", הוא מספר. "מצד שני, אנשים, גם ברמה מאוד גבוהה, לא תמיד מכירים את יוקר המחייה והמשכורות. לפעמים הם מופתעים לטובה אמנם, למשל בהיי-טק, אבל במקרים אחרים גם מופתעים לרעה".