הונאה שלא הייתה: בוטל עיקול דירה ע"י הבנק

בנק לאומי היה משוכנע שלקוח העביר לגרושתו את הזכויות בנכס כדי להתחמק מתשלום חובותיו. אבל בית המשפט המחוזי בחיפה חשב אחרת

עו"ד ארז הימןפורסם: 19.11.14 , 16:35

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע לאחרונה כי עיקול שהטיל בנק לאומי על דירה אינו תקף, מאחר שהלקוח החייב העביר אותה לאשתו לשעבר בהסכם הגירושים. השופטת ברכה בר-זיו קיבלה את ההחלטה חרף העובדה שהזכויות בדירה מעולם לא עברו רשמית לאישה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ראשית הפרשה בחובות של כמה עשרות אלפי שקלים שצבר הלקוח בבנק לאומי. בפסק דין שניתן בנובמבר 2009 הוא חויב לשלם לבנק כ-80 אלף שקל בצירוף ריבית חריגה, הוצאות ושכר טרחת עורכי דין. כשלא מילא אחר פסק הדין פתח נגדו הבנק תיק בהוצאה לפועל. במסגרת חקירות התגלה שהחייב רשום כבעל זכויות בדירת עמידר, יחד עם גרושתו, ובאפריל 2010 הוטל עליה עיקול.

זכו בערעור

העליון קבע: מסגרת אשראי לא ניתנת לעיקול

עו"ד אלדר פרץ

המחוזי אישר להטיל עיקול על מסגרות אשראי של חייבים במזרחי-טפחות. הבנק ערער בטענה שהגבר ישפיע על הענף כולו. שופטי העליון הסכימו איתו

העליון קבע: מסגרת אשראי לא ניתנת לעיקול

כאן נכנסה לתמונה הגרושה, שטענה כי הדירה כולה שייכת לה. היא הציגה פסק דין של בית הדין הכנסייתי מ-2007, שאישר הסכם גירושים ובמסגרתו העביר לה בעלה לשעבר את מלוא הזכויות בדירה. בתמורה, היא ויתרה על מזונות, כלי רכב והתחייבה לשלם לבד את המשכנתה על הנכס.

הבנק, שסבר שמדובר בהסכם פיקטיבי, התעקש לממש את העיקול ולמכור את הדירה לשם כיסוי חובו של הלקוח. בתביעה שהגיש תביעה למחוזי בחיפה הוא דרש להצהיר כי למרות טענות האישה, מחצית הזכויות בדירה שייכות לבעלה לשעבר. הבנק טען כי העובדה שהזכויות בדירה לא הועברו על שמה, כמו גם הסכמתו של הבעל לשעבר להעביר לה את הזכויות, מעידים על כך שהאמור בהסכם הגירושין אינו אמת.

האישה חזרה על הטענה כי הדירה שייכת רק לה. היא הסבירה כי לא התעסקה עם העברת כיוון שלא ידעה שהיא צריכה לטפל בזה, והייתה בטוחה, בתום לב, שאישור הסכם הגירושין סתם את הגולל על הסוגיה. עוד הבהירה, כי היא לא סתם "קיבלה" את הדירה במתנה, אלא ויתרה תמורתה על זכויות רבות ושילמה חובות של בעלה לשעבר.

לא בחינם

השופטת בר-זיו קבעה שההסכם בין האישה לבעלה לשעבר לא היה עסקת מתנה: האישה לא קיבלה את הדירה "חינם", אלא תמורת ויתורים כלכליים ניכרים.

היא שוכנעה שהאישה נפרדה מבעלה בתום לב ולא כדי לסייע לו להתחמק מנושים: ההסכם נערך הרבה לפני שהגרוש בכלל פתח חשבון בבנק, ובמועד החתימה על הסכם הגירושין החוב עוד לא נוצר. כשהעיקול הוטל, לבעל כבר לא היו זכויות בדירה בהתאם לפסק הדין הכנסייתי.

יתרה מזו, קבעה השופטת, הבנק גם לא הוכיח שהסתמך על הדירה הזו באיזשהו אופן בשעה שהעניק ללקוחו אשראי. למעשה, הבנק אפילו הודה כי דבר קיומה של הדירה נודע לו רק לאחר שהחוב תפח.

השופטת בר-זיו ציינה שהיא מאמינה שהאישה לא דיווחה על ההסכם לרשויות המס ולא רשמה את זכויותיה בתום לב, מחוסר ידיעה ובקיאות ברזי הפרוצדורות המשפטיות. זאת, גם בהתחשב באותה תקופה שבה כל רצונה היה לסיים את הנישואים. בנסיבות אלה נקבע שהזכויות של האישה בדירה גוברות על זכותו של הבנק והעיקול על הדירה בוטל.