החור הכחול מגלה: כך קרסה ממלכת המאיה
ניתוח המינרלים מהבולען שנבחר בעבר ל"אתר המדהים בתבל" מחזק את התיאוריה השלטת ומסייע בפתרון התעלומה: בצורת של 100 שנה הובילה כנראה לסוף דרכה של הציביליזציה המשגשגת
אחד המקומות היפים בעולם מספק אולי תשובה להיעלמות של אחת התרבויות החשובות באמריקה. ממחקר חדש, שפורסם בשבוע האחרון, עולה כי ממלכת המאיה העתיקה קרסה עקב בצורת שארכה 100 שנה. למסקנה זו הגיעו החוקרים מניתוח של מינרלים שנלקחו מבולען מפורסם בבליז שבמרכז אמריקה, בולען הידוע בשם "החור הכחול".
עוד חדשות בעולם :
פוטין שלח שנה טובה: אובמה קיבל, מי לא?
סין: אכל טיגריסים והכין יין מהדם שלהם
לא קים: "עובדת שפוטרה רצתה לנקום בסוני"
לחצות את הנהר: כך נראית בריחה מצ' קוריאה
הממצאים מראים כי בין השנים 800 ל-900 לספירה הייתה בצורת קשה באזור. זו בדיוק התקופה שבה התרבות המשגשגת החלה להתפורר. לאחר סיום הבצורת וחזרת הגשמים, בני המאיה נדדו צפונה, אבל הם נעלמו שוב כמה מאות שנים לאחר מכן, וגם ההיעלמות הזו חלה בדיוק בתקופה שבה אירעה תקופת יובש נוספת.
מחקר זה מחזק את התיאוריה לפיה הבצורת היא שגרמה לקריסת התרבות המפוארת. מחבר המחקר, אנדרה דרוקסלר מאוניברסיטת רייס בארצות הברית, הסביר כי הנתונים נלקחו מהחור הכחול וגם מכמה אזורים נוספים, בלב תרבות המאיה. החור הכחול, בולען תת-מימי, היה בעבר בכלל מערת נטיפים עילית ורק במרוצת הזמן שקע תחת המים וכיפת המערה קרסה לקרקעיתו.
תרבות המאיה שגשגה בין השנים 300 ל-700 לספירה. אנשי שבטי המאיה בנו פירמידות אדירות, התמקצעו באסטרונומיה, פיתחו כתב הירוגליפי וגם בנו לוח שנה - שבו, לפחות לפי כמה סברות, נטען כי העולם יגיע לסופו ב-2012. זה, לפחות, לא קרה. בכל מקרה, החל מהמאה השמינית לספירה קצב הבנייה של הפרויקטים הגדולים שלהם הואט מאוד, והציביליזציה המפותחת נסוגה למלחמות פנימיות ולאנרכיה.
בעבר הועלו תיאוריות רבות לגבי קץ תרבות המאיה. בין היתר נטען כי העם התמרד נגד הכוהנים השולטים, וניפץ פסלים ומצבות. על פי הסבר אחר, המלחמות הרבות בין ערי המדינה היריבות הובילו להרס הערים ולנטישתן. אבל בשנים האחרונות התיאוריה המובילה היא שהבצורת הקשה היא שהביאה לקריסת הציביליזציה המפותחת.
כדי לזהות סימנים ליובש ולבצורת, צוות החוקרים קדח בחור הכחול, שמהווה חלק משונית המחסום של בליז ונבחר בעבר "לאתר המדהים ביותר" בתבל. במהלך סערות או תקופות גשומות, המים מהנהרות מגיעים ויוצרים שכבה דקה של משקע בחלק העליון של הלגונה. בסערה הבאה זה שוב קורה, וכך אפשר לתעד כרונולוגית את ההיסטוריה האקלימית באזור. "זה כמו דלי גדול, זו מלכודת למשקע", אמר דרוקסלר לאתר " Live Science", שפרסם את ממצאי המחקר.
באמצעות ניתוח ההרכב הכימי, ובמיוחד יחס הטיטניום לאלומיניום, גילה צוות החוקרים כי בין השנים 800 ל-1,000, אז קרסה תרבות המאיה, היו בכל שני עשורים סופה או לכל היותר שתי סופות ציקלון טרופיות. לעומת זאת, הממוצע באזור הוא חמש עד שש סופות ב-20 שנה. לאחר מכן אנשי המאיה נדדו צפונה, בנו אתרים כצ'יצ'ן איצה, באזור שכיום שייך למכסיקו. הממצאים החדשים גילו כי גם בין השנים 1,000 ל-1,100, בזמן עידן הקרח הקטן, אירעה תקופת יובש נוספת. תקופה זו חופפת לנפילת צ'יצן איצה. "כאשר יש בצורת קשה, מתחילים רעב ומהומות", הסביר דרוקסלר במשפט אחד את נפילת המאיה.
לפנייה לכתב/ת 
