"למה לא נותנים לי להיות פונדקאית בפעם השנייה?"
לימור כהן, אמא לשלושה, הביאה לעולם ילד עבור זוג חשוך ילדים. כעת, כשבני הזוג מבקשים להביא ילד נוסף לעולם, הם פנו אליה שוב - אך משרד הבריאות מסרב לאשר זאת, כיוון שהתקנות קובעות שפונדקאית יכולה ללדת ארבע פעמים בלבד. עכשיו היא יוצאת למאבק
מי מאיתנו לא מכיר זוגות שמתקשים בהבאת ילדים לעולם? מי מאיתנו לא מודע לרובה הגדול של מסכת הייסורים שעוברים זוגות אלו כדי שבסופה יהיה להם תינוק? חלקם מצליחים בסוף להרות בעצמם באמצעות טיפולים שונים. זוגות אחרים, לעומת זאת, מתחילים לכתת רגליים בחיפוש אחר אם פונדקאית.
החיפוש הזה הוא לא חיפוש פשוט. הניסיון למצוא אישה מהימנה, כזו שנראה לך שתוכל לסמוך עליה ולהיות שותף שלה בתהליך ארוך ומתמשך, הוא ללא ספק משימה מאוד לא פשוטה. ובחלק מהמקרים, כשהיא מצליחה ויש לה "סוף טוב", היא מסתיימת בכך שבני הזוג מוצאים את הפונדקאית המתאימה וכולם יחד, בתהליך משותף, מביאים עולל לאוויר העולם.
אבל האם עצרתם פעם לחשוב מה קורה כשבני הזוג, שכבר יש להם תינוק מפונדקאית, רוצים ילד נוסף? האם לא הגיוני שהם יפנו לאותה פונדקאית שהרתה עבורם את ילדם הראשון? ואם היא מסכימה וגם הרופא מאשר, האם אז כולם יחיו יחד באושר ובשמחה? מסתבר שממש לא. החוק הישראלי במקרים רבים פשוט לא מאפשר זאת, כפי שגילו בני זוג מאזור המרכז.
"היו לי שתי אפשרויות: למכור כליה או להיות פונדקאית"
לפני כשנתיים החליטה לימור כהן (35), גרושה ואם לשלושה ילדים (12,8,6) כי היא רוצה להיות אם פונדקאית. "זו הייתה החלטה לא פשוטה", מספרת כהן, "החלטה שנבעה בתחילתה ממניעים כלכליים. התגרשתי ונשארתי לבד עם שלושה ילדים. הבנתי שעל מנת לשרוד מבחינה כלכלית, אני חייבת לעשות משהו קיצוני. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה שבמצב הנוכחי יש לי שתי אפשרויות: אני יכולה למכור כליה או להציע את עצמי כפונדקאית".
-מדוע הלכת בסופו של דבר על האופציה השנייה?
"האמת היא שהתלבטתי מאוד, והלכתי להתייעץ עם אחותי הגדולה. היא הפגינה זעזוע מרעיון מכירת הכליה, בעיקר בשל גילי הצעיר, ועודדה וכיוונה אותי לנושא הפונדקאות".
אבל כהן עדיין לא הייתה שלמה עם הבחירה. "אנחנו באות ממשפחה מאוד שמרנית, והיה לי קשה לבוא ולספר להם שאני עומדת לעשות צעד קיצוני שכזה ושאהיה פונדקאית. חששתי בעיקר מהתגובה של אבא שלי, חששתי שהוא יכעס וייקח את זה מאוד קשה", היא מתארת את שעבר עליה באותם ימים.
אבל תגובת המשפחה, ובעיקר תגובת האב, דווקא הפתיעה אותה לטובה. "אבא שלי ממש התרגש. הוא אמר לי שלהיות פונדקאית זו מצווה גדולה, ושהוא תומך בי. בכלל כל המשפחה שלי הפגינה קבלה ותמיכה מעל ומעבר".
כהן החלה לקרוא חומרים על הנושא באינטרנט, והחליטה לפנות לעו"ד סיגל רוסק-גיסין ועו"ד תמר רובינשטיין מהמרכז "חיים חדשים: פונדקאות תמר וסיגל".
-היו לך בשלב הזה חששות או פחדים?
"האמת היא שרוב החששות היו לפני כן, כאשר סיפרתי על החלטתי למשפחה שלי. בשלב הזה הרגשתי שהמשפחה תומכת בי והיה לי הרבה יותר קל. מבחינתי מהרגע שבו המשפחה שלי נתנה לי את תמיכתה הרגשתי שהכל עובר חלק. הם אלו נתנו לי את הכוח ללכת על זה. זמן קצר לאחר מכן נפגשתי עם סיגל ותמר, והפגישה איתן הייתה מבחינתי הסמן האחרון לכך שאני הולכת על זה בכל הכוח. כבר מהפגישה הראשונה הן הסבירו לי את כל התהליך, הפיגו את כל החששות שלי, ונתנו לי להרגיש מאוד בטוחה ומוגנת".
"כשהעובר בעט בפעם הראשונה - מיד צלצלתי להורים שלו"
זמן קצר לאחר מכן נפגשה כהן עם הזוג המיועד. "פגשתי זוג מקסים", היא מתארת, "והיה בינינו חיבור כבר מהרגע הראשון. מהרגע שהם נכנסו לחדר, הסתכלתי עליהם, והרגשתי באינטואיציה שלי שאני עושה את הדבר הנכון. כבר בפגישה הראשונה היו חיבוקים ונשיקות, הרגשתי כאילו אנחנו מכירים זה את זה מזה שנים".
-מתי סיפרת לילדים שלך על ההחלטה?
"לבת שלי סיפרתי כבר מההתחלה. היא הפגינה התעניינות רבה, וכבר מהרגע הראשון הרגשתי שיש לי שותפה. היא רצתה לראות את האולטרסאונד, התרגשה ובכלל כל התהליך מאוד עניין אותה. לילדים הקטנים סיפרתי על ההריון רק כשראו כבר בטן, בחודש חמישי או שישי. על מנת שיהיה להם קל יותר להבין במה מדובר סיפרתי להם שיש לי חברה שקצת קשה לה להיכנס להריון, ושאני נמצאת בהריון במקומה. כשהם שאלו שאלות הסברתי להם שיש לה פצע בבטן, לכן היא לא יכולה להרות, ואני עוזרת לה. הם קיבלו את זה מאד מאוד יפה".
-הם הכירו ונפגשו עם בני הזוג?
"בהחלט. שתי המשפחות נפגשו, וגם כיום אנחנו בקשר מאד קרוב. כבר מההתחלה נרקמו בינינו יחסים חמים וקרובים. אני חייבת לציין שהם פינקו אותי ללא הפסק. הם היו מוכנים לתת לי כל מה שאבקש. כל מה שצייצתי - קיבלתי, אפילו יותר מאשר בלידות הקודמות שלי. ומצד שני, אני מבחינתי השתדלתי לא לבקש יותר מדי, לא להתפנק ולא להתלונן. גם המשפחה שלי נקשרה אליהם. הילדים שלי רצו לדבר עם בני הזוג, להיפגש ולהכיר אותם".
-היו בתהליך הזה קונפליקטים שנאלצת להתמודד איתם?
"כן, היו אנשים שפגשתי ופשוט לא עכלו את זה. אנשים ששאלו אותי איך אני יכולה ללדת תינוק ולמסור אותו. אבל אני הייתי, ואני עדיין, שלמה עם ההחלטה שלי. אני מאוד שמחה שזה מה שעשיתי. אני גאה במה שעשיתי, ואני מספרת לכולם. גם הילדים שלי מספרים על התהליך בטבעיות".
כהן מספרת שלכל אורך ההריון לא הרגישה קשר אימהי לתינוק שגדל ברחמה. "מראש נכנסתי לתהליך הזה בידיעה שאני יולדת ילד שהוא לא שלי, ויחד עשינו כל המשפחה מעין סוויץ' בראש", היא מסבירה. "אמרתי לעצמי ולילדים, שוב ושוב, שאני סוג של בייביסיטר, ובהתאם לגישה הזו גם פעלתי. הבנתי שאין טעם לפתח רגשות אמהיים, ולכן העברתי את הרגשות שלי לילדים שלי. וכשהעובר בעט בפעם הראשונה בבטן צלצלתי להורים מיד. ניסיתי להעביר להם את מה שמרגישים באותו רגע".
הלידה, מספרת כהן, הייתה מרגשת. "זו הייתה הפעם היחידה שבה הוצפתי ברגשות ולא הצלחתי לעצור את עצמי. בלידה האמא הייתה נוכחת איתי בחדר והאבא חיכה בחוץ. מיד כשאמרו לו שילדתי הוא נכנס לחדר במהירות, ניגש אליי ונתן לי נשיקה במצח. באותה נשימה הוא אמר לי שאני המלאך שלהם. זה היה הדבר הכי הכי מרגש שקרה לי. כל כך שמחתי עבורם".
"למה לא נותנים לי לגרום להם שוב אושר ושמחה?"
לאחרונה החליטו בני הזוג שברצונם ילד נוסף, ובאופן טבעי הם פנו לכהן וביקשו שתהיה הפונדקית. "היה לי ברור שאני הולכת על זה", היא אומרת. "אני אמנם עובדת עכשיו ומפרנסת את המשפחה שלי בכבוד, אבל אני רוצה שוב להיות פונדקאית כדי לעזור להם".
אלא שאז התברר לכהן שבהתאם לחוק במדינת ישראל פונדקאית יכולה לעבור אך ורק ארבע לידות, וכיוון שיש לה שלושה ילדים משלה - היא לא תוכל לעבור את ההליך שוב. "האמת היא שאני ממש לא מבינה את זה", אומרת כהן. "ההריונות שלי היו תקינים לחלוטין, ילדתי בלידות רגילות, אפילו ללא זירוז, ומיד לאחר כל לידה חזרתי לכוחות שלי במהירות. אמא שלי הביאה לעולם כל כך הרבה ילדים, אז למה אני לא יכולה? למה אני לא יכולה להמשיך את התהליך הזה יחד עם בני הזוג, ולגרום לכולם אושר ושמחה?"
"מדובר בחוק שרירותי ולא מובן", אומרת עו"ד סיגל רוסק-גיסין, מי שהקימה לפני כחמש שנים יחד עם שותפתה עו"ד תמר רובינשטיין את מרכז
"חיים חדשים - פונדקאות תמר וסיגל", מרכז שבו הן מלוות זוגות שאינם יכולים להביא לעולם ילדים עקב בעיה רפואית מוכחת. "במסגרת עבודתנו אנחנו נתקלות במקרים רבים שבהן נשים רוצות להיות פונדקאיות ואינן נמצאות מתאימות רק בשל העובדה שעברו ארבע לידות. כשמוסיפים לכך את העובדה שבארץ יש מצד אחד הרבה משפחות שמחפשות פונקאיות, ומצד שני מחסור בפונדקאיות - הרי שעניין החוק נהיה עוד יותר לא ברור. מדוע נשים דתיות עוברות כל אחת כעשר לידות, ולאף אחד במדינה אין בעיה עם זה? אף אחד לא מוציא חוק כדי להגביל אותן, אז למה פונדקאיות מגבילים?".
כהן ניסתה לערער על החלטת הועדה שלא לאשר לה פונדקאות נוספת - אך נתקלה שוב בסירוב. "הסיבה שהסכמתי להתראיין ולהיחשף הייתה במטרה לקדם את הנושא", היא אומרת. "זו החלטה שצריכה להשתנות, ואני מקווה שיימצא מי שיגרום לכך".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "בוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים משתתפים רופאים מומחים במיילדות וגיניקולוגיה ורופאה מומחית במחלות פנימיות. כל מקרה נבדק לגופו. ככלל, החלטות הועדה מסתמכות על חוק הסכמים לנשיאת עוברים, הקובע כי אישור הסכם יעשה רק אם לא קיים חשש לפגיעה בבריאות האם הנושאת או בשלום הילד שיוולד, וספרות מקצועית רלוונטית בנושא הסיכונים לאם הנושאת ולילוד. הועדה קבעה כי אם נושאת שעברה 4 לידות אינה יכולה לעבור הליך פונדקאות עקב הסיכון המוגבר הקיים עבורה ועבור הילוד בלידה נוספת".
