שרית גרדוול, כיום בת 33, נולדה בפרדס חנה. היא עובדת סוציאלית, תסריטאית וסופרת, המתגוררת בסקוקי מזה שש שנים עם בעלה, רונן, ושלושת ילדיהם. "כולנו גרנו בפרדס חנה", היא מספרת על ילדותה. "הורי עבדו במשרה מלאה ובמשמרות. עם סיום בית הספר הייתי צועדת אל ביתם של סבי וסבתי, אוכלת איתם ארוחת צהריים, קוראת ספרים ושומעת סיפורים.

"ספר הפרוזה הראשון שלי, 'ספרי תמה תמימה', עוסק בתיעוד סיפור חייהם של סבי וסבתי, מילדותם בתימן ועד עלייתם לארץ. סבי סיכן את חייו בנעוריו והיה מבריח קבוצות רבות של יהודים לעדן לפני קום המדינה. משך הכתיבה נפרש על שש שנים, מכיוון שעד כה הייתי מורגלת לכתוב רק תסריטים. הכתיבה התסריטאית היא מאד מינימליסטית וכוללת תיאורי סצינה ודיאלוג", מסבירה שרית. "כתיבת פרוזה היא אתגר בדרישתה להרחבה, תיאור נופים, רגשות ודמויות. רוב הספר מבוסס על תשע שעות של שיחות עם סבתי. לצערי, סבי היה בסוף חייו והצליח רק לאמר משפט או שניים. זה לא היה פשוט לראות את הגיבור שלי דועך מול עיניי".

הספר הוא רומן היסטורי המבוסס על ילדותם וסיפור אהבתם בן 77 השנים של הסבה חסן והסבתא חממה, בני דודים שגדלו כאחים בתימן תחת חוקי השריעה בשלטון האימאם. חסן הצית את חממה באש אמונתו הציונית הלוהטת והכמיהה לעלות לישראל. הם עשו את דרכם ביבשה עד לעיר עדן, משם עלו על ספינה ב-1942 היישר למחנה המעצר הבריטי בעתלית, בו שהו שלושה חודשים. הזוג הצעיר הקים משפחה, התיישב בפרדס חנה והתמודד עם קשיי ההורות, המאבק בבריטים, שותפות בשירות האצ"ל, הציונות החילונית והצנע. שרית מתארת באהבה רבה את סיפור חייהם ההיסטורי.

בנוסף לתיאור קורות המשפחה הספר חושף את עולמם וסגנון חייהם של עולי תימן, הכוללים דברי חכמה מ"בארו של רבי שלום שבזי", בו המים אינם נגמרים לעולם, נישואים בגיל צעיר בעקבות 'גזירת היתומים', בה מאסלמים ילדים יהודים שהתייתמו מהוריהם, ונישואי בני דודים. לדברי שרית, "הספר מציג שתי נקודות מבט. אחת של הסבים שלה שהיו, כמו שם הספר המבוסס על הפיוט של רבי סעדיה בן עמרם, 'ספרי תמה תמימה', עולים תמימים מתימן ונקודת מבט שנייה היא שלה ושל הקוראים שחיים בדור אחר ומסתכלים אחרת על העבר. הסבים שלה חוו את חבלי קליטתם באהבה. "אני באופן אישי מסתייגת מזה", אומרת שרית. "ברור לי שהייתה אפליה בין העולים האשכנזים הוותיקים

לתימנים החדשים, לא מתוך רוע אלא מתוך הבדל תרבותי. אשכנזים ותיקים התחברו יותר עם האשכנזים החדשים בגלל התרבות הזהה ולכן נוצרה אפליה לטובתם מתוך נוחות".

בניגוד לשטעטלים של יהדות אשכנז, מתארת שרית את הכפר 'תולת' בתימן, בו התגוררה משפחתה של סבתה, המשפחה היהודית היחידה בעיר שחיה בחסות האימאם. תפקיד המשפחה היהודית היה לעסוק בצורפות ולהכין עבור החקלאים המוסלמים את כלי עבודתם, משום שדת האיסלאם אוסרת על מאמיניה לעסוק בזהב. "חלק מהתימנים המוסלמים מדברים בערגה על השכנות הטובה עם המשפחות היהודיות", ציינה שרית. "כיום גרים בתימן כמאה יהודים תחת הגנת האימאם".

הקונסול הגואל

כשהקונסול הכלכלי בשיקאגו, יריב בכר, יצא לריצה הקבועה שלו ביום ראשון בבוקר, הוא לא ידע שהמסלול יסתיים בהצלת נפשות.

בכר יצא לריצה בסוף השבוע באיזור המרינה, בחלק הצפוני של נמל בלמונט, כשלפתע שמע צעקות לעזרה. "ראיתי אישה רועדת מקור בתוך המים הקפואים. היא כנראה ניסתה להיחלץ בעצמה ונתקעה", מספר בכר. "ירדתי למזח והחזקתי אותה שלא תשקע במים. ניסיתי להעלות אותה אל המזח, אך לא הצלחתי להרים אותה כי רגליה היו תקועות תחת המזח. התקשרתי ל-911 והזעקתי עזרה".

בכר מספר כי ניסה לדובב את האישה, לשאול לשמה ולנסיבות נפילתה, אבל היא לא ענתה לשאלותיו. האשה, כבת 30, רק התלוננה שהיא מאבדת תחושה ברגליה ובידיה ובעקשה מבכר שלא יעזוב אותה. היא שהתה במים הקפואים כ-20 דקות עד הגעת כוחות ההצלה. שלושה כבאי אש הצליחו למשות אותה מהמים ואמבולנס הבהיל אותה לבית החולים לקבלת טיפול בהיפותרמיה ממנה סבלה. "היא יצאה מכלל סכנה. הודיעו לי שהיא במצב טוב", סיפר יריב בכר.

"אני עושה פעילות גופנית בכל סוף שבוע, כל עוד הטמפרטורה היא לא נמוכה ממינוס 15", אמר בכר. "אני זהיר ושומר על מרחק סביר מהאגם. זה היה פשוט מזל שהייתי שם באותו הרגע, באיזור שלא מסתובבים בו בזמן השלג והקור. בכל אופן, אני בטוח שכל אחד אחר במצבי היה עושה את אותו הדבר".

לכבוד ט"ו בשבט

אירגון קק"ל (JNF-KKL) מזמין את חברי הקהילה הישראלית והיהודית לחוויה יחודית הכוללת מופעי מקהלות, תחרות ציורים תחת הכותרת "אני אוהב את ישראל", סדנאות יצירה לילדים מגיל 3 עד כיתה ו', טיול וירטואלי בישראל, מספרי סיפורים בנושאי טבע והכנת פירות בשוקולד. האירוע יתקיים ביום ראשון, 8 בפברואר, מ-11 בבוקר ועד ל-3 אחר הצהריים ב- Chicagoland Jewish High School.

1095 Lake Cook Road, Deerfield