"מגילות קומראן" הבבליות: ד"ש מהגולים
הם חיו ב"אל-יהודו" שבבבל, שמרו על שמותיהם והשתמשו בתאריכים עבריים. נחשף התיעוד הקדום ביותר על היהודים שגלו לבבל מיד לאחר החורבן, בעשרות לוחות חימר בני 2,500 שנה. החוקרים הנרגשים קובעים כי חשיבותם ההיסטרית לא נופלת מזו של מגילות ים המלח: "אלה אבותיהם של חכמי התלמוד הבבלי"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
ב"אל-יהודו" יושבו, כך על פי הערכות החוקרים, יהודים מגלות נבוכדנצר מלך בבל, מי שהחריב את בית המקדש הראשון. התעודות נחשפות לראשונה לקהל הרחב במסגרת תערוכת "על נהרות בבל" שנפתחה השבוע, במוזיאון "ארצות המקרא" בירושלים, מה שמביא לישראל את אחד מגדולי החוקרים, ד"ר ארווינג פינקל, אוצר במוזיאון הלאומי הבריטי.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- "יהודים החוצה": מצעד אנטישמי בלונדון
- הפילוג הליטאי: בפוניבז' החל הסוף/ פרשנות
- חדש בחברון: מנהרת הזמן להיסטוריה היהודית
בראיון מיוחד ל-ynet מספר ד"ר פינקל על חשיבותן העצומה של התעודות - לא רק עבור ארכיאולוגים וחוקרים, אלא עבור עם ישראל כולו, כדבריו - ועל ההוכחה המוחשית שהן מספקות לנוכחות היהודית ביהודה ובבבל.
"היה לנו חור ענק בהיסטוריה של יהדות בבל"
הארכיון היהודי-בבלי היה עד עתה בידיים פרטיות של אספן עתיקות ישראלי בשם דוד סופר, המתגורר בלונדון. לדברי ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ, אוצר התערוכה, חשיבותו האמיתית התגלתה רק לאחר שהוא הועבר לפני כשלוש שנים לידי חוקרי המוזיאון לטובת התערוכה.
"כבר עשור, אם לא יותר, שאנחנו יודעים על אוסף של לוחות טין, המתעדים את חיי העם היהודי בבל. זה כל מה שידענו
גם ד"ר פינקל, אוצר באחד המוזיאנים הנחשבים בעולם ומומחה בעל שם עולמי, לא מסתיר את התרגשותו: "מאוד קשה לכמת את החשיבות העצומה של התגלית הזו. אלו פיסות חימר מעיראק העתיקה, שנכתבו על יהודים. הלוחות כולם מתעדים את חיי היום-יום: את המיסים, ההלוואות. הם היו חברה חקלאית. התוצרים שלהם נרשמו וניתנו כתשלום".
ד"ר פינקל, שהגיע לארץ לרגל הרצאה שיעביר מחר (יום ד') במוזיאון ארצות המקרא, אומר כי הממצאים מלמדים שהיהודים הגולים קיבלו ממלכי בבל שטח חקלאי שעליו הם שילמו, למעשה, שכירות ומיסים. לוחות החימר הם תיעוד של "קבלות" שכתבו בבלים בשפה האכדית, על מנת לתעד את התשלומים השונים.
"על השולחן זה נראה כמו ביסקוויט עם סימנים מוזרים", מחייך ד"ר פינקל, אחד הבודדים בעולם הקוראים אכדית שוטפת. "עם זאת, כשיודעים לקרוא את מה שכתוב שם, מגלים דברים מרתקים. את המסמכים באכדית כתבו, ככל הנראה, מתלמדים צעירים בבלים, ולא סופרי השליטים עצמם, כי הם מאוד משעשעים. אפשר לראות שם טעויות: הם כתבו, מחקו, ואז כתבו מחדש.
ברוכים הבאים ל"אל יהודו"
התעודות מעידות על חיי היומיום של היהודים הגולים, אך בהיותן עסקיות בעיקרן – הן אינן מעידות על עניינים דתיים הנוגעים בבית המקדש שחרב, או בחגים. "האוסף מהווה חלון מרתק אל תקופה היסטורית שלא ידענו עליה הרבה. זו הזדמנות להכיר את חיי שבט יהודה מיד לאחר הגלות וחורבן המקדש. התעודות מתארות ענפים משפחתיים - לעיתים שלושה דורות שחיו שם - עד לתקופתו של כורש, שאישר ליהודים לשוב לירושלים ולבנות בה את בית המקדש השני".
"אל יהודו", זה היה שמה של העיירה היהודית שקמה לתחיה לאחר כ-2,500 שנה. "ידענו שהיו יהודים שנשארו שם אחרי כורש,
מה אנחנו יכולים להבין דרכם על החיים בבל?
"שאנשים שהיו חקלאים ביהודה, באו מירושלים לבבל ויושבו באזורים שונים במדינה. אנשים חיו במרכז עיראק, ליד ניפור העיר העתיקה, והיה למקום שם יהודי, וזה מדהים. הלוחות האלה יצרו ענפי משפחה שלמים של גולי יהודה בבבל, למשל, אנשים שעד לגילוי הארכיון לא ידענו דבר עליהם או על המקום שבו הם חיו".
איך זה שעד עכשיו אף אחד לא עלה על החשיבות של הממצא הזה?
"זו שאלה טובה. בעירק העתיקה השתמשו בכתב האכדי 3,000 שנה. יש המון תעודות כאלו. למעשה, יש במוזיאונים בעולם בסביבות 8,000 תעודות".
"שבט יהודה" בשנות האלפיים
ד"ר פינקל סבור כי ההתרגשות הגדולה היא לא רק שלו, כחוקר – אלא של "שבט יהודה" בשנות האלפיים: "ההיסטוריה היהודית משתקפת דרך לוחות החימר האלה. כמו שעם גילוי מגילות ים המלח הייתה התרגשות גדולה, כך גם כאן. עכשיו אנחנו יכולים להראות בבירור מי היו היהודים העתיקים, איפה הם חיו, ולאן עברו".
אני שומעת בדבריך נימה של חשיבות פוליטית?
"בהחלט כן. גם פוליטית, גם תרבותית וגם היסטורית. יהודים חיו בעיראק מאות שנים, בהרמוניה עם שאר המיעוטים. רובם היום לא חיים בעיראק, אבל זה מאפשר ללכת אחורה באמת, עד לאנשים שהגיעו מירושלים לשם. צאצאיהם של היהודים המתועדים בלוחות הללו, היו אלה שכתבו את התלמוד הבבלי. אנשי הלוחות הם חלק מהשרשרת הזו. החוליה הלא מוכרת שלה".
ד"ר פינקל מרותק לחידת הלוחות והאנשים שמאחוריהם. "איך שרדו היהודים שהגיעו לשם?" הוא תוהה. "אנחנו מדברים על גולים בארץ לא להם. לא היה להם כלום. לחשוב כמה זה היה מוזר לאנשים האלה, שהזהות היהודית שלהם הייתה מעוצבת בראשם. לא היה להם פסל שהיה אפשר היה לראות או למשש, ואפילו לא מקדש. הזהות היהודית שלהם הייתה בתוכם. הדת הייתה בתוכם ללא שום סממן חיצוני או הוכחה. ובעוד הבבלים עם אלוהיהם העצומים הפכו לאבק ההיסטוריה - הצאצאים של אותם גולי יהודה, עדין חיים ומקיימים את התרבות שלהם. אישית אני חושב שאין דבר מדהים מזה".
- ד"ר ארווין פינקל ירצה על "קולות קדומים – תרומתו של ארכיון אל יהודו להבנת תולדות ישראל", לרגל ערב מיוחד שייערך לזכר מייסד מוזיאון ארצות המקרא, ד"ר אלי בורובסקי. הרצאתו תתקיים מחר (יום ד', 4.2) במוזאון ארצות המקרא בירושלים
