שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "מגילות קומראן" הבבליות: ד"ש מהגולים
    הם חיו ב"אל-יהודו" שבבבל, שמרו על שמותיהם והשתמשו בתאריכים עבריים. נחשף התיעוד הקדום ביותר על היהודים שגלו לבבל מיד לאחר החורבן, בעשרות לוחות חימר בני 2,500 שנה. החוקרים הנרגשים קובעים כי חשיבותם ההיסטרית לא נופלת מזו של מגילות ים המלח: "אלה אבותיהם של חכמי התלמוד הבבלי"
    "המגילות הגנוזות" 2? חוקרים ישראלים מצאו תעודות בבליות המעידות על התיישבות יהודית לאחר הגלות באזור בבל. התעודות נושאות את שמותיהם של גולי יהודה, ומעידות על יישוב גדול המכונה "אל יהודו", וממוקם במרכז עיראק של ימינו.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

     

    ב"אל-יהודו" יושבו, כך על פי הערכות החוקרים, יהודים מגלות נבוכדנצר מלך בבל, מי שהחריב את בית המקדש הראשון. התעודות נחשפות לראשונה לקהל הרחב במסגרת תערוכת "על נהרות בבל" שנפתחה השבוע, במוזיאון "ארצות המקרא" בירושלים, מה שמביא לישראל את אחד מגדולי החוקרים, ד"ר ארווינג פינקל, אוצר במוזיאון הלאומי הבריטי.

     

    עוד בערוץ היהדות - קראו:

     

    בראיון מיוחד ל-ynet מספר ד"ר פינקל על חשיבותן העצומה של התעודות - לא רק עבור ארכיאולוגים וחוקרים, אלא עבור עם ישראל כולו, כדבריו - ועל ההוכחה המוחשית שהן מספקות לנוכחות היהודית ביהודה ובבבל.

     

    "היה לנו חור ענק בהיסטוריה של יהדות בבל"

    הארכיון היהודי-בבלי היה עד עתה בידיים פרטיות של אספן עתיקות ישראלי בשם דוד סופר, המתגורר בלונדון. לדברי ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ, אוצר התערוכה, חשיבותו האמיתית התגלתה רק לאחר שהוא הועבר לפני כשלוש שנים לידי חוקרי המוזיאון לטובת התערוכה.

     

    התעודה הקדומה ביותר מגלות בבל: נכתבה 15 שנים בלבד לאחר חורבן הבית הראשון, כשנבוכנצר השני עוד ישב על כס המלכות בבבל. כתובה בכתב יתדות באכדית, ומתארת מחלוקת סביב תשלום של שעורים בין אנשי היישוב היהודי: טוב-שלם בן אחאב, עזריהו בן יהוכול ואחי-לומר בן בלסו. התעודה נכתבה ב"עיר היהודים, כ' בניסן, שנת 33 לנבוכדנצר מלך בבל". כלומר, בשנת 572 לפנה"ס (צילם: ארדון בר חמא, באדיבות אוסף סינדי ודוד סופר) (צילם: ארדון בר חמא, באדיבות אוסף סינדי ודוד סופר)
    התעודה הקדומה ביותר מגלות בבל: נכתבה 15 שנים בלבד לאחר חורבן הבית הראשון, כשנבוכנצר השני עוד ישב על כס המלכות בבבל. כתובה בכתב יתדות באכדית, ומתארת מחלוקת סביב תשלום של שעורים בין אנשי היישוב היהודי: טוב-שלם בן אחאב, עזריהו בן יהוכול ואחי-לומר בן בלסו. התעודה נכתבה ב"עיר היהודים, כ' בניסן, שנת 33 לנבוכדנצר מלך בבל". כלומר, בשנת 572 לפנה"ס(צילם: ארדון בר חמא, באדיבות אוסף סינדי ודוד סופר)

     

    "כבר עשור, אם לא יותר, שאנחנו יודעים על אוסף של לוחות טין, המתעדים את חיי העם היהודי בבל. זה כל מה שידענו עליהם. חוץ מזה – כלום", אומר ווקוסבוביץ. "רק כשהחוקרים קיבלו את הלוחות הללו, הבנו את חשיבותם. היה לנו למעשה חור ענק בהיסטוריה של יהדות בבל, ועכשיו יש ארכיון שלם מהמקום שבו הם גרו וחיו ועשו עסקים, ואי אפשר להשוות את זה לשום דבר אחר. אלו 'מגילות קומראן' של העולם הבבלי".

     

    גם ד"ר פינקל, אוצר באחד המוזיאנים הנחשבים בעולם ומומחה בעל שם עולמי, לא מסתיר את התרגשותו: "מאוד קשה לכמת את החשיבות העצומה של התגלית הזו. אלו פיסות חימר מעיראק העתיקה, שנכתבו על יהודים. הלוחות כולם מתעדים את חיי היום-יום: את המיסים, ההלוואות. הם היו חברה חקלאית. התוצרים שלהם נרשמו וניתנו כתשלום".

     

    ד"ר פינקל, שהגיע לארץ לרגל הרצאה שיעביר מחר (יום ד') במוזיאון ארצות המקרא, אומר כי הממצאים מלמדים שהיהודים הגולים קיבלו ממלכי בבל שטח חקלאי שעליו הם שילמו, למעשה, שכירות ומיסים. לוחות החימר הם תיעוד של "קבלות" שכתבו בבלים בשפה האכדית, על מנת לתעד את התשלומים השונים.

     

    "עכשיו אנחנו יכולים להראות בבירור מי היו היהודים העתיקים, איפה הם חיו, ולאן עברו" (צילום: אולה ויינר) (צילום: אולה ויינר)
    "עכשיו אנחנו יכולים להראות בבירור מי היו היהודים העתיקים, איפה הם חיו, ולאן עברו"(צילום: אולה ויינר)

     

    "על השולחן זה נראה כמו ביסקוויט עם סימנים מוזרים", מחייך ד"ר פינקל, אחד הבודדים בעולם הקוראים אכדית שוטפת. "עם זאת, כשיודעים לקרוא את מה שכתוב שם, מגלים דברים מרתקים. את המסמכים באכדית כתבו, ככל הנראה, מתלמדים צעירים בבלים, ולא סופרי השליטים עצמם, כי הם מאוד משעשעים. אפשר לראות שם טעויות: הם כתבו, מחקו, ואז כתבו מחדש.

     

    ברוכים הבאים ל"אל יהודו"

    התעודות מעידות על חיי היומיום של היהודים הגולים, אך בהיותן עסקיות בעיקרן – הן אינן מעידות על עניינים דתיים הנוגעים בבית המקדש שחרב, או בחגים. "האוסף מהווה חלון מרתק אל תקופה היסטורית שלא ידענו עליה הרבה. זו הזדמנות להכיר את חיי שבט יהודה מיד לאחר הגלות וחורבן המקדש. התעודות מתארות ענפים משפחתיים - לעיתים שלושה דורות שחיו שם - עד לתקופתו של כורש, שאישר ליהודים לשוב לירושלים ולבנות בה את בית המקדש השני".

     

    "צאצאיהם של היהודים המתועדים בלוחות הללו, היו אלה שכתבו את התלמוד הבבלי. אנשי הלוחות הם חלק מהשרשרת הזו. החוליה הלא מוכרת שלה" (צילום: אבי נועם) (צילום: אבי נועם)
    "צאצאיהם של היהודים המתועדים בלוחות הללו, היו אלה שכתבו את התלמוד הבבלי. אנשי הלוחות הם חלק מהשרשרת הזו. החוליה הלא מוכרת שלה"(צילום: אבי נועם)

     

    "אל יהודו", זה היה שמה של העיירה היהודית שקמה לתחיה לאחר כ-2,500 שנה. "ידענו שהיו יהודים שנשארו שם אחרי כורש, אבל לא הייתה לנו אפשרות לקרוא ממצאים מתקופה זו על החיים שלהם, או להבין איך חיו שם היהודים שהוגלו מיהודה", אומר ד"ר אירווינג. "היו להם שמות יהודיים מובהקים כמו 'צדקיהו'. זה בעצם תיעוד מדהים של חיי שבט יהודה הגולה בעיראק, ולכן ברור שזה מאוד מרגש".

     

    מה אנחנו יכולים להבין דרכם על החיים בבל?

     

    "שאנשים שהיו חקלאים ביהודה, באו מירושלים לבבל ויושבו באזורים שונים במדינה. אנשים חיו במרכז עיראק, ליד ניפור העיר העתיקה, והיה למקום שם יהודי, וזה מדהים. הלוחות האלה יצרו ענפי משפחה שלמים של גולי יהודה בבבל, למשל, אנשים שעד לגילוי הארכיון לא ידענו דבר עליהם או על המקום שבו הם חיו".

     

    איך זה שעד עכשיו אף אחד לא עלה על החשיבות של הממצא הזה?

     

    "זו שאלה טובה. בעירק העתיקה השתמשו בכתב האכדי 3,000 שנה. יש המון תעודות כאלו. למעשה, יש במוזיאונים בעולם בסביבות 8,000 תעודות".

     

    "שבט יהודה" בשנות האלפיים

    ד"ר פינקל סבור כי ההתרגשות הגדולה היא לא רק שלו, כחוקר – אלא של "שבט יהודה" בשנות האלפיים: "ההיסטוריה היהודית משתקפת דרך לוחות החימר האלה. כמו שעם גילוי מגילות ים המלח הייתה התרגשות גדולה, כך גם כאן. עכשיו אנחנו יכולים להראות בבירור מי היו היהודים העתיקים, איפה הם חיו, ולאן עברו".

     

    אני שומעת בדבריך נימה של חשיבות פוליטית?

     

    "בהחלט כן. גם פוליטית, גם תרבותית וגם היסטורית. יהודים חיו בעיראק מאות שנים, בהרמוניה עם שאר המיעוטים.
    רובם היום לא חיים בעיראק, אבל זה מאפשר ללכת אחורה באמת, עד לאנשים שהגיעו מירושלים לשם. צאצאיהם של היהודים המתועדים בלוחות הללו, היו אלה שכתבו את התלמוד הבבלי. אנשי הלוחות הם חלק מהשרשרת הזו. החוליה הלא מוכרת שלה".

     

    ד"ר פינקל מרותק לחידת הלוחות והאנשים שמאחוריהם. "איך שרדו היהודים שהגיעו לשם?" הוא תוהה. "אנחנו מדברים על גולים בארץ לא להם. לא היה להם כלום. לחשוב כמה זה היה מוזר לאנשים האלה, שהזהות היהודית שלהם הייתה מעוצבת בראשם. לא היה להם פסל שהיה אפשר היה לראות או למשש, ואפילו לא מקדש. הזהות היהודית שלהם הייתה בתוכם. הדת הייתה בתוכם ללא שום סממן חיצוני או הוכחה. ובעוד הבבלים עם אלוהיהם העצומים הפכו לאבק ההיסטוריה - הצאצאים של אותם גולי יהודה, עדין חיים ומקיימים את התרבות שלהם. אישית אני חושב שאין דבר מדהים מזה".

     

    "הלוחות האלה יצרו ענפי משפחה שלמים של גולי יהודה בבבל, למשל, אנשים שעד לגילוי הארכיון לא ידענו דבר עליהם או על המקום שבו הם חיו" (צילום: אבי נועם) (צילום: אבי נועם)
    "הלוחות האלה יצרו ענפי משפחה שלמים של גולי יהודה בבבל, למשל, אנשים שעד לגילוי הארכיון לא ידענו דבר עליהם או על המקום שבו הם חיו"(צילום: אבי נועם)

     

    • ד"ר ארווין פינקל ירצה על "קולות קדומים – תרומתו של ארכיון אל יהודו להבנת תולדות ישראל", לרגל ערב מיוחד שייערך לזכר מייסד מוזיאון ארצות המקרא, ד"ר אלי בורובסקי. הרצאתו תתקיים מחר (יום ד', 4.2) במוזאון ארצות המקרא בירושלים

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: באדיבות מוזאון ארצות המקרא
    "התרגשות גדולה". ד"ר אירווינג פינקל
    צילום: באדיבות מוזאון ארצות המקרא
    צילום: אולה ויינר
    חלון מרתק אל תקופה היסטורית שלא ידענו עליה הרבה"
    צילום: אולה ויינר
    מומלצים