עידו אוסטרובסקי - מפתח תקווה לאוסקר
הדרמה "משחק החיקוי" תזמן את המפיק עידו אוסטרובסקי לטקס האוסקר. האמריקני שנולד בישראל מספר איך רעיון מקרי בעקבות מאמר בעיתון הפך ליצירה חשובה על אלן טיורינג שנשכח מההיסטוריה. "זה סרט מחאה, וההתעלמות מהגיבור היא המניע מאחוריו", הוא אומר בראיון ל-ynet
עמוד הפייסבוק של עידו אוסטרובסקי - אחד משלושת מפיקי הדרמה "משחק החיקוי" - מלא בתמונות מהאירועים האחרונים שאליהם התייצב כחלק מסיבוב הפרסים של הסרט לאחרונה, מהשטיח האדום של טקס גלובוס הזהב או מצילום משותף של המועמדים לטקס האוסקר שיערך הלילה (א'). אולם תמונת הפרופיל של אוסטרובסקי מוקדשת לכרזת הסרט בעברית - זו שהופצה בישראל עם פניו של בנדיקט קאמברבאץ' המביטים ממנה.
זהו מחזה מפתיע למדי - במיוחד עבור צופים סקרנים מרחבי העולם - אולם אנחנו הישראלים בוודאי יכולים להסיק משמו כי מדובר במישהו משלנו. במידה מסוימת לא מדובר בטעות, אוסטרובסקי בן ה-35 נולד בפתח תקווה בסוף שנות ה-70. אמנם כשהיה בן שנה, היגרו הוריו לארצות הברית והוא מתגורר שם מאז, אולם הזיקה שלו לישראל נשמרה. "עד גיל 13 היינו חוזרים לבקר בארץ כל הזמן, והמשפחה המרחבת שלי עדיין גרה שם", הוא אומר בראיון באנגלית ומתנצל על כך שאינו שולט בעברית: "הסיבה שאני זוכר משהו זה בגלל שהורי מדברים אליי בעברית, ואני עונה להם באנגלית".
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
היום, כשהמירוץ לאוסקר מגיע לישורת האחרונה, נדמה כי "משחק החיקוי" מאבד מומנטום וכי הפסלון הנחשק יילך ל"בירדמן" של אלחנדרו גונסאלס אינייריטו, שקטף כבר את שלושת פרסי האיגודים המקצועיים החשובים של הוליווד: איגודי המפיקים, השחקנים והבמאים. עם זאת, הסרט שביים מורטן טילדום הנורבגי, עדיין נחשב לשחקן מוביל בטקס האוסקר שיתקיים ב-22 בפברואר עם שמונה מועמדויות בקטגוריות השונות - אחת פחות מ"בירדמן".
אוסטרובסקי יהיה נוכח בטקס ביחד עם שותפיו נורה גרוסמן וטדי שוורצמן. מדובר בפסגת הקריירה העקלקלה של המפיק הצעיר, אשר תפסה תאוצה כבירה בארבע השנים האחרונות, כמעט במקרה. למעשה, הפרויקט של "משחק החיקוי" היה זה שהתניע את שיתוף הפעולה בינו לבין גרוסמן בדרך להקמת חברת ההפקה העצמאית של השניים - בריסטול אוטומוטיב. ואז, הוא מודה, אף אחד כלל לא יכול היה לחלום על אוסקר, בקושי על השלמת הסרט.
"הסרט הזה התחיל בבית קפה בלוס אנג'לס כשנורה ואני היינו מובטלים, במשך עשור התעסקתי בעיקר בטלוויזיה ולא ממש הגעתי לשום מקום", הוא מספר, "בשלב ההוא חשבנו שזה יהיה בכלל הזוי לצפות שהסרט יושלם. זה היה כל כך רחוק מהראש שלי, אבל אני שמח שהסרט מתקבל בדרך כל כך טובה. זה לא היה צפוי, אבל אני מודה על כך. טקסי הפרסים מעניקים לסיפור של הסרט חשיפה אדירה, עכשיו זה משהו שאנשים יהיו חייבים לדעת וללמוד עליו".
סיפורו של "משחק החיקוי" סובב סביב קורותיו של אלן טיורינג, מתמטיקאי גאון בעל קשיים חברתיים (בדיעבד ייתכן שמדובר בתסמונת אספרגר), אשר גויס בעיצומה של מלחמת העולם השנייה על ידי המודיעין הבריטי. ממקום מושבו הסודי בבלצ'לי פארק, הוביל צוות של מדענים בניסיון לפצח את הקוד של הצבא הגרמני, שנחשב עד אז לבלתי ניתן לפענוח. באמצעות מכונה ייחודית שעיצב (ואשר נחשבת לאחד מהאבות הקדמונים של המחשב המודרני), עשה טיורינג את הלא יאומן ותרם תרומה אדירה לניצחון בנות הברית, שחדרו לקודש הקודשים של הגנרלים הנאצים.
טיורינג על כן היה ראוי לכבוד של גיבורים, אלא שתרומתו נותרה חשאית במשך שנים רבות, ומנגד נחשף סודו האישי. נטיותיו המיניות הביאו עליו כליה. הוא נעצר ב-1952 בחשד לעבירות מוסר כהומוסקסואל (בזמנו היה מדובר בעבירה חמורה על פי חוקי הממלכה הבריטית), ונכפה עליו טיפול של סירוס כימי אשר דירדר אותו לתהומות הדיכאון, שמהן נחלץ רק אחרי שהתאבד בנטילת ציאניד. בן 41 היה במותו. 55 שנים לאחר מכן מסר ראש ממשלת בריטניה דאז גורדון בראון, התנצלות פומבית בפני טיורינג על יחס השלטונות כלפיו - אירוע שהצית את דמיונו של אוסטרובסקי, ואת הפרויקט כולו.
"בסתיו 2009 הייתי בין עבודות, ולא ידעתי מה אני עומד לעשות, ואם בכלל להמשיך בעסקי הבידור", נזכר אוסטרובסקי, ומספר כי במהלך קריאת העיתון נתקל במאמר שדיווח על התנצלותו של בראון, אך תהה - מיהו אותו אלן טיורינג אלמוני? "הופתענו שמעולם לא שמענו עליו, ונראה לנו מוזר שההתנצלות הגיעה כל כך באיחור. חשבנו שאולי יש פה סיפור לסרט - למרות שהוא גיבור לא ידוע, במיוחד באמריקה".
מרגע מקרי זה התחיל הפרויקט להתגלגל וקרם עור וגידים באופן אקראי לא פחות - עד שהפך בסופו של תהליך לסרט, ועוד מועמד לאוסקר. כל זאת, יש להזכיר, בהובלת שני יוצרים צעירים ומובטלים שאינם מסונפים לאולפנים ההוליוודים. "טסנו ללונדון כדי לשכנע את אנדרו הודג'ס לתת לנו את הזכויות על הביוגרפיה שכתב על טיורינג", מספר אוסטרובסקי. "לא יכולנו לשלם לו סכומים משמעותיים, אך הוא השתכנע שאנחנו האנשים הנכונים לעבד את הספר למסך".
לאחר הבטחת הזכויות על הספר, גיבשו עידו ונורה מסמך ובו תקציר קורות חייו של טיורינג, אשר נשלח למפיקים הגדולים של הוליווד. "כמובן שאף אחד לא היה מעוניין. בעיניהם מתמטיקאי שהתאבד - זה לא משהו שיכול להצליח בקופות", הוא מסביר. בשלב זה היוזמה הגיעה למבוי סתום, והשניים מצאו לעצמם תעסוקות חדשות. אולם אז הגיעה עוד תפנית מפתיעה ומקרית במהלך מסיבה שבה נכחה נורה.
"התסריטאי גרהם מור שמע שיש לה את הזכויות והתוודה שזה תמיד היה החלום שלו לספר את סיפורו של טיורינג ולהוציא את הצדק לאור. נורה התקשרה אליי מיד לדווח שמצאה מישהו שיכתוב את התסריט ועוד בחינם. במשך שנה ניסינו לפתח את התסריט. למרות שכבר הועסקנו במשרות אחרות בתעשייה, זה נשאר הפרויקט שהכי התלהבנו ממנו".
המעבר מהתכנון על הנייר להיבטים הפרקטיים דרש מינוי של במאי, ואוסטרובסקי מספר שמהלך איתור המועמדים נעשה באופן טבעי בין הקולנוענים הבריטים. הוא ושותפיו שינו את דעתם כשצפו במקרה ב"ציידי הראשים" - המותחן המהודק שיצר טילדום, אשר הקנ לו הכרה בינלאומית. "בחרנו בו בניגוד לאינסטינקט הראשוני שלנו, כי אהבנו את הדרך בה פיתח דמויות עם אלמנטים של הומור ומתח", הוא מסביר. "זה הרגיש מאוד נכון, כי רצינו לפתח גישה לא קונבנציונלית".
טילדום לא ידע מי יגלם את טיורינג, אבל הוא פינטז על בנדיקט קאמברבאץ'. להפתעתו, וגם להפתעת אוסטרובסקי ושותפיו להפקה, כוכב העל הבריטי התעניין, ועכשיו הוא מועמד על התפקיד לאוסקר השחקן הטוב. "בנדיקט היה מושלם לתפקיד כי הוא אינטליגנט במיוחד, כל כך הרבה דברים קורים בראש שלו, הוא מתנסח היטב, ממש מבריק וגם יוצא דופן".
לצד קאמברבאץ', לוהקו לצוות השחקנים שורה של כוכבים בריטים כמו קירה נייטלי (המועמדת לאוסקר על פרס שחקנית המשנה), מת'יו גוד, מארק סטרונג וצ'ארלס דאנס. עוד בצוות השחקנים, כישרון צעיר בשם אילן גודמן, שבניגוד לאוסטרובסקי ולמה שהייתם מסיקים באופן טבעי משמו העברי, אינו ישראלי כלל וכלל (אביו הוא השחקן הבריטי היהודי הנרי גודמן, ואמו דרום אפריקנית).
נראה שכולכם פעלתם בסוג של תחושת שליחות בהפצת סיפורו של טיורינג.
"אני חושב שאי היכולת שלנו להסביר לעצמנו למה אף אחד לא התעסק בסיפור שלו בעבר, היא בעצם הסיבה העיקרית לעשיית הסרט. הגבתי לזה בהפתעה, אבל גם בזעם. זה נראה לא הוגן שאף אחד לא שמע עליו, ותרומתו לא נלמדת בבתי הספר. טיורינג הוא מישהו שצריך להופיע בכל ספרי ההיסטוריה".
ואיך באמת אתה מסביר את ההתעלמות מסיפורו עד עתה?
"יש תמהיל של סיבות בגללן לא הופץ הסיפור שלו - חשאיות המבצע, או זה שמדובר בפרק אפל שנוגע לחיי ההומואים בבריטניה שהממשלה מתביישת בו. המטרה הגדולה של הסרט היא להפוך את סיפורו למוכר יותר, ולבסס את מקומו בהיסטוריה. זה היה חלק מהמשא על כתפינו. במובן מסוים זה סרט מחאה, והוא נישא על המחאה של ארגוני זכויות האדם בבריטניה. לא ברור לי למה התעלמו ממנו, אבל אני שמח שהסרט עזר לתקן את זה".
אף שמדובר בסרט מחאה, כפי שמגדיר זאת אוסטרובסקי, הביקורות נגדו גרסו כי למרות היותו עשוי היטב, הוא מהוקצע ומהודק מדי, ולא לוקח את הסיפור אל הקצה הרדיקלי שלו - אולי כדי להיענות לנוסחאות של האוסקר. המפיק דוחה את הטענות הללו. "מכיוון שעשינו את הסרט באופן עצמאי, הרגשנו חופשיים מאוד. לא הגבלנו את עצמנו מללכת למקומות קשים, לא התכחשנו להיותו הומוסקסואל או לסירוס הכימי, ובהחלט לא התכוונו להימנע מללכת אל הקצה".
כך או כך, נראה כי המטרה המוצהרת של "משחק החיקוי" על פי אוסטרובסקי הושגה וסיפורו של טיורינג הופץ בכל העולם וגם בישראל, שבה זוכה הסרט להצלחה רבה. בנוסף, העיבוד המדובר העיר מחדש את ארגוני המחאה השונים שדורשים עתה מממשלת בריטניה חנינה כללית לכ-49 אלף אזרחים, שנרדפו על ידי השלטונות על רקע נטיותיהם ההומוסקסואליות. בזירת הפרסים לעומת זאת, "משחק החיקוי" מצליח קצת פחות.
מטקס גלובוס הזהב למשל, אליו הגיעו היוצרים כמובילים בסך כל המועמדויות (בחמש קטגוריות סך הכל), יצאו בידיים ריקות. גם בטקסי פרסי האיגודים המקצועיים המובילים הם לא זכו לפרגון (למעט מור שזכה בפרס על עיבוד תסריט מאיגוד התסריטאים), אבל כשאוסטרובסקי מסתכל אחורה, באמת שאין לו מה להתלונן. "זו אולי הקלישאה הכי גדולה בעולם, אבל זה נכון: רק להיות מועמד זה כבוד אדיר. הטקס היה כיף גדול. זה הרגיש כמו מסיבה עם כל השחקנים הגדולים - קצת כמו משפחה בתוך המערבולת המוזרה והבלתי תאמן הזאת".
ועכשיו, כשאתה מסתכל קדימה, אתה רואה את האוסקר הלילה?
"אני כל כך נרגש רק מלהיות מועמד, זו הפעם הראשונה שזה קורה לי. כרגע אני פשוט מעריך את זה שהם מכירים בחשיבות הסרט, וגם מוקירים את עבודת הצוות. היינו ממש כמו משפחה. זה מה שחשוב. זה יהיה יותר מדי בשבילי לצפות ליותר".
