"אני לא הבחורה המושלמת שחשבת שאני"
אם תשאלו את ליגד גרנית פורת, אין דבר כזה 'נורמלי'. כל אדם מחזיק בתוכו סטייה, שריטה או הפרעה מסוימת, וזה בסדר. כי כדי להתאהב, עלינו קודם כל להתחבר לצדדים האפלים שבתוכנו וללמוד לחיות איתם בשלום
עוד בנושא:
מתי הזמן הנכון לספר לה על השריטות שלי?
ואני שואלת מה זה בעצם אדם נורמלי? כולנו קצת משוגעים בדרך כזו או אחרת. כולנו בעלי צדדים אפלים, הרסניים שמושכים אותנו מטה, כולנו בעלי צדדים שקשה לנו לקבל ולהתמודד איתם, לכולנו הפרעות ברמה כזו או אחרת. לחלקנו הפרעות נפש, לחלקנו מנהגים משונים, חלקנו מופנמים מדי, חלקנו מוחצנים, חלקנו אוהבים כל מה שנורמטיבי וחלקנו לא. כבני אדם, אנחנו יצורים מורכבים בעלי רבדים ואיכויות, ואנחנו אוהבים להגדיר את כל מה ששונה מהרוב כלא נורמלי, אבל למעשה הלא נורמלי הוא הנורמלי.
הרי אנחנו כל הזמן מסתירים את מי שאנחנו באמת ומחצינים החוצה רק את החלקים הכיפיים והמגניבים שלנו. הדייט מאתמול לא יודע שבלילה אני תולשת לעצמי את כל הגבות ובבוקר מציירת אותן, והבחורה הנחמדה שפגשתי בבר לא יודעת שאימא שלי עדיין מכינה לי בבוקר אוכל לעבודה. הוא לא יודע שאני קפריזית ולא צפויה, והיא לא תדע שאני אוהב לחתוך את עצמי ועוד.
לצאת מארון הבושה
אם פעם אנשים היו הולכים לטיפול בסתר, היום אנשים מתייחסים לכך כפריווילגיה, כסמל סטטוס - "אני הולך לפסיכולוג שלי". אם פעם כדורים פסיכיאטרים היו מילה גסה, היום בכל שיחת משרד ניתן לשמוע "על מה את? ציפרלקס? גם אני!". העולם מתפתח ומתקדם, ואתו גם ההבנה שכולנו דפוקים באיזושהי מידה. וההבנה הזאת, שלכולנו יש צדדים שליליים, היא מאוד חשובה בבחינת יצירת זוגיות.
אני מתכוונת לכך שהשלב הראשון ביצירת זוגיות הינו להבין כמה אנו מושפעים מהנורמות הסביבתיות, וכמה אנו מתנהלים מתוך פחד שיחשבו שאני לא בסדר, שאני שונה או מוזר. עלינו להבין שכולנו כאלה, ולכן כולנו ראויים לאהבה בדיוק כמו כל אחד אחר. עלינו "לצאת מהארון" ולהתחיל להרגיש נוח יותר עם ההפרעה איתה אנו מתמודדים.
כמו כן, כדי שנדע לבחור פרטנר מתאים, עלינו ראשית להכיר ולהתחבר לצדדים האפלים שבנו. מדוע? כיוון שכאשר אנחנו מודעים למגבלות שלנו, לצדדים הפחות טובים שלנו, נוכל לדעת איזה פרטנר יהיה מיטבי עבורנו, ויוכל להשלים אותנו. אם אני דו-קוטבית ולא יציבה, כדאי שאקח זאת בחשבון ואדע שאני זקוקה לבן זוג יציב עם חוזק נפשי.
אם אני אדם חולמני שחייב מרחב וחופש ולוקח דברים לאט, אולי כדאי לי לבחור בת זוג סבלנית, שאינה תלותית ושיכולה להכיל את זה ועוד.
כדאי לחפש בני זוג בעלי תכונות משלימות לתכונות השליליות שלנו, אנשים שמסוגלים לתמוך בנו אך לא רואים אותנו "דפוקים", אנשים שניתן לסמוך עליהם ולא ינצלו לרעה או ישתמשו בחולשותינו נגדנו. כשאנחנו יוצאים לדייטים, מתנסים ונפגשים עם אנשים חדשים, זה רק טבעי שנכיר אנשים מורכבים ששונים מאתנו. אולי כדאי לא למהר ולשלול כל דייט שנראה קצת מוזר. אולי לצד שאלות על תחביבים אנחנו צריכים לשאול אחד את השני מה הדפיקות שלך? אולי לצד מילוי שדה כמו "ספרים אהובים" באתרי היכרויות, צריך שאלה כגון "מה השריטה שלך?" או "איזה כדורים אתה לוקח ולמה?".
החג הזה אני רוצה לקרוא לכולנו לצאת מהארון לגבי מי שאנחנו, לנתק את חבלי השעבוד ולצאת ממצרים. חופש וחירות אמיתיים זה פשוט להיות אנושיים, להיות מי שאנחנו על כל צבעינו. משינה אמרו את זה הכי טוב: "בכל אחד יש איזה מן סימפטום שלא בולט באופן ממשי, וגם אני בתוך עצמי פתאום, מקשיב למסתרי קולות נפשי. בכל אחד יש מטורף חבוי שמתגלה ולעיתים נחבט, בעולם שלך אני שבוי, בעולם שלי למי איכפת".
חג שמח!
ליגד גרנית פורת היא מדריכת חיים, מאמנת אישית ומקימת הסדנה ליצירת זוגיות.
לפנייה לכתב/ת 
