"נשים עדיין פוחדות ממשכורות גבוהות"

מחקר שערכה לאחרונה אוניברסיטת חיפה גילה, כי נשים נרתעות מלשאוף להרוויח כסף ומלהיות המפרנסות העיקריות בבית. מדוע זה קורה - ומה ניתן לעשות בעניין? עורכת המחקר וראש החוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, ד"ר עמליה סער, התארחה באולפן ynet והשיבה לשאלות. צפו בראיון שערך עימה אטילה שומפלבי:

המחקר התבצע במשך כ-10 שנים ובמסגרתו ערכה ד"ר סער תצפיות וראיונות עומק עם כ-100 נשים ישראליות, שהשתתפו בקורסים להעצמה כלכלית, במטרה לבדוק כיצד ניתן להעלות את יכולת ההשתכרות שלהן. כפי שהתברר, למרות רצונן להשתכר ולהרוויח כסף - הנשים מפחדות להעמיד דרישות כספיות, ויותר מכך - הן אינן מעוניינות להיות המפרנסות העיקריות וחוששות מכך.

• המלחמה בפערי השכר - ישראל מדשדשת
• פער של 32% בשכר בין נשים לגברים
• רוצות שוויון בעבודה? תתחילו לדרוש אותו בבית
  

לדברי סער, התנהגות זו נובעת מתהליכי סוציאליזציה. "תפקידה הטבעי של האישה אינו להיות המטפלת, אך החוזה המגדרי שנוצר כאן מכתיב שהאחריות הראשונית של הנשים היא טיפול וקיום הבית, ושל הגברים - פרנסה", היא מסבירה. "במציאות הזאת, הנשים מתעלות את החרדות שלהן לשלום הילדים והבית, לעומת החרדות המרכזיות של הגברים שהן כלכליות".

"שוק העבודה הוא שוק תובעני וכשפרנסת הבית הופכת להיות אחריות משנית, נוצר חוסר מוטיבציה מראש", הוסיפה. "האישה מוכנה רגשית לכך שפרנסת המשפחה היא לא על כתפיה, וגם אם היא שותפה פעילה בפרנסה, הרי שהיא המפרנסת המשנית ולא הראשית. בניגוד לגבר שרואה במטרה להרוויח 15,000 שקל תמריץ - האישה תראה בזה משהו מבהיל".

משימות רבות - בלי תמורה

עוד עולה מהמחקר, כי נשים מעדיפות לבצע משימות רבות במקום עבודתן, ללא תמורה וקבלת קרדיט. כך, מה שנחשב לדברי סער להגדלת ראש עבור גברים - נשים ביצעו ללא קבלת קרדיט ובמקום לדרוש תמורה הולמת, העדיפו להגדיר את מאמציהן כתרומה למקום העבודה או עשייה מתוך אהבה.

"המנגנון התרבותי בארץ מכתיב מצב שבו נשיות מזוהה עם טיפול, ולכן נשים מראש מוותרות על תחרותיות ואסרטיביות", סבורה סער. "במצב כזה נשים ניגשות למשא ומתן על מקום עבודתן מעמדה נחותה, מתנצלת ומוקירת תודה על שבכלל מסכימים להעסיק אותן".

סער מוסיפה כי התנהגות זו פוגעת בסיכויי הקידום של נשים. "מנהל שצריך להחליט את מי לקדם, לא יזכור חסד לאישה ש'תרמה' את ימי השישי שלה במשך חודש למשרד, אבל כן יזכור את הגבר שדאג לקבל עבור זה קרדיט", היא מסבירה.

כדי לשנות את המצב, סער סבורה כי יש צורך בשינוי תודעתי ושיתוף פעולה של החברה כולה. "נשים וגברים כאחד צריכים לעבוד פחות ולתת ביטוי משותף לצרכי המשפחה בשעות ובצורת העבודה שלהם", היא אומרת.

"מקומות העבודה צריכים להתחשב בצרכי המשפחה וההורים ולא להניח שרק האם מתנסה ב"קונפליקט תפקידים". בנוסף, על הנשים עצמן להיות מודעות לערכן ולהתעקש לקבל הכרה הולמת: נשים בכלל צריכות ללמוד לכוון את עצמן יותר נכון. אנחנו צריכות ללמוד לקרוא את הסיטואציה שבפניה אנו עומדות על מנת לדעת אם מה שאנחנו תורמות למקומות העבודה ייזכר לנו ביום ההחלטה על קידום או לא".