מה הרקע שלך? גדלתי ברמת גן וסיימתי את לימודי בתיכון בליך במגמת סוציולוגיה וכלכלה. לא היתה מגמה אחרת שעינינה אותי. מכיתה ד’ אני בשבט הצופים של רמת חן. הייתי חניכה, בכיתה ח’ יצאתי לקורס הדרכה וכמובן שלבסוף הייתי רשג”דית. בצבא שרתתי בחיל האויר בתור פקידת מבצעים בבסיס בדרום ויצאתי לקצונה.

איך נפלה ההחלטה להגיע דוקא לניו ג’רזי? לקראת סיום השרות הצבאי החלטתי שאני רוצה לצאת לעבוד במחנות קיץ. כשהגשתי מועמדות כבר היה מאוחר מידי והציעו לי מיד להתמיין לתפקיד של שליחה. התהליך היה מורכב, הרבה ראיונות עם בכירים בסוכנות, מבחנים בידיעת הארץ ובאנגלית, בדיקה של היכולות שלי לעבוד בצוות ובסקייפ התראיינתי מול ראשי הקהילה כאן. שלושה שבועות אחרי השחרור נחתתי בניו ג’רזי. ויתרתי על המסלול הקלאסי של שחרור מהצבא, טיול של ‘אחרי’ ולימודים כמו רב חבריי. הדברים לא היו מתוכננים אבל אני מאושרת מההחלטה.

עדי רובין(אילנית סולומנוביץ' חבוט)

מה הופך את השליחות שלך למוצלחת? ראשית אני מרגישה שקיבלתי את המקום הכי טוב. קהילה תומכת מאוד, ליד ניו יורק. אני גרה כאן עם עוד שליחה. והכי חשובים הם ההישגים. השבט התקדם מאוד מבחינת הדרכה. שבט שגדל לקרוב למאה חניכים. יש עבודת צוות. אני גאה לראות את החניכים והמדריכים לוקחים אחריות. יש למידה משותפת, מקבלים השראה האחד מן השני. אין הצלחה ששיכת רק לאדם אחד. ההצלחה היא קבוצתית.

במה שונה ההתנהלות של שבט הצופים כאן מישראל? ישנם דברים שונים ויש כאלה שדומים, אני חושבת שאנחנו מתקרבים בצעדי ענק למה שקורה בארץ. בתור התחלה בישראל הפעולות מתקיימות פעמיים בשבוע לעומת פעם בשבוע כאן. אנחנו מתנהלים לרב בתוך הביניין בגלל תנאי מזג האויר שמגבילים. אני רגילה מהארץ להיות כל הזמן בחוץ, ולעבוד על צופיות ברמה של בנייה בסנדות ושיחות תחת כיפת השמיים. אנחנו נתונים ללוחות הזמנים שקשורים בחגים היהודים והאמריקאים גם יחד. לכן הדברים נקבעים ומוכתבים שנה מראש. בשנה הראשונה הבנתי שאין לי כמעט גמישות ולכן דאגתי שבשנה השנייה אני אוכל לשלוט בלו”ז עד כמה שאפשר. אני מאוד מעריכה את התכנון מראש שקיים כאן שלפעמים מרגיש כמו קבעון, אבל יחד עם זאת הייתי רוצה גם את החופש ליזום דברים מעכשיו לעכשיו, כמו בישראל “שיהיה בסדר”. חשוב לי לחנך למנהיגות, ללקיחת אחריות ולא לפחד מאתגרים בדיוק כמו שמחנכים בארץ. השכב”ג עומד בזה בגדול.

ומה לגבי השפה? למרות שאני מקפידה שנדבר עיברית בפעולות, האנגלית עדיין טיבעית יותר לרב החניכים. גם כשהשכב”ג נפגש לגיבוש בערבים אני מקפידה שהשיחה תהיה בעיברית עד כמה שאפשר ושנדבר על חשיבות השמירה על העיברית. החניכים משתפים פעולה. הפעולות נכתבות בשתי השפות. יש תסכול שקשור בשפה, ואני מאוד מעריכה את המאמצים של החניכים. אני מאוד מזדהה איתם באופן אישי כיוון שאני מתמודדת בדיוק בכיוון ההפוך עם האנגלית.

אילו פעולות מרכזיות שמשפיעות על דרכם של החניכים מתקיימות בצופים? עם הגדילה של ההנהגה, היציאה למחנה ‘צבבה’ והנסיעה לפולין הנוער מתקרב יותר לארץ, יותר אכפת להם ויש הבנה של השורשים ומאיפה אנחנו באים. המפעלים המרכזיים הם כלים חשובים מאוד ליצירת הקשר ולקיחת אחריות. אני עוברת את החוויות איתם. זה לא פשוט להפעיל אותם אבל למדתי במשך הזמן “לשחרר” ולתת להם להתנהל בעצמם גם אם הם טועים. כל אחד מהשכב”גיסטים לקח אחריות על משהו אחר, וכך המפעלים המרכזיים מתוקתקים.

מי המודל שלך לחיקוי? לא היתה לי דמות אחת. אני חושבת שהיו לי מדריכים נפלאים, מרכזים ורשג”דים שמכל אחד מהם לקחתי משהו. רציתי להיות כמוהם.

ספרי על החודש האחרון שלך כאן: אחד הדברים שאני הכי אוהבת הוא כשאין שגרה, שבכל שבוע קורה משהו חדש. זה דורש הרבה יותר עבודה ותשומת לב, אבל שווה את המאמץ. במהלך מרץ התחלנו עם הפורימון, בשבוע שלאחר מכן התקיים ‘יום המעשים הטובים’, היתה פעילות עם מרצה אורח ופעילות משותפת עם שבט מצדה מטנפליי. יום הצופה עם מעבר הדרגות היה מוצלח ביותר. אנחנו עובדים מדבר לדבר.

שבט הצופים "להבה" מפיירלון

מה מספק אותך בשלב זה? מאוד פשוט. כשהילדים מגיעים בכיתה ג’ לצופים, זה לא בהכרח מפני שהם רצו, אלה בגלל ההורים דחפו. כשהילדים באים ואומרים לי שכיף להם בצופים והם שמחים לבוא, אין סיפוק גדול מזה. חוץ מזה אני מלמדת עיברית בגנים ובמוסדות שהם לאו דוקא יהודים. כשאני שומעת ילד אומר “שלום” בעיברית, לומד על החגים, על הסוכה או סממנים אחרים זה נהדר. יש לי שיחות עם אנשים ב-Y שאני עובדת בו, ושם אני מספרת על ההתנהלות שלנו בישראל. הם נדהמים לשמוע שכל המדינה עומדת מלכת בזמן הצפירה ביום הזכרון, או שאף אחד לא נוסע ברכב ביום כיפור ואפשר ללכת בחופשיות על הכביש.

מה חושבת המשפחה על הבחירות שלך? אמא שלי מאוד גאה בי. גדלתי באזור שבו המשפחות היו חלק אינטגרלי מהצופים. כל ההורים והאחים הגיעו לפעולות הגדולות שהכנו. בנינו פורימון במשך מספר ימים בשביל ארוע של כמה שעות, ואז גם פרקנו אותו. אני מגיעה ממקום של תמיכה בעשייה שלי. המשפחה מודה שחלק ניכר מהאישיות שלי נבנה בזכות הצופים. בצופים למדתי להתמודד עם מגע עם חול ולא לפחד מנמלים בתור ילדה קטנה. יש חינוך לעצמאות.

מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? כשהייתי ילדה שיחקי ב’סים סיטי’. מאוד אהבתי לתכנן ולעצב. אני מתכננת ללמוד אדריכלות. לאחרונה עברו לי בראש מחשבות גם על פוליטיקה ותקשורת. התנהלות הקהילה מאוד מענינת אותי. כאן למדתי דברים חדשים על קהילה ישראלית מחוץ לישראל. יוצאים כאן יחד להופעות של כוורת וארקדי דוכין, השנה מתוכננות במות מרכזיות ליום העצמאות כמו בישראל, ובכל זאת הכל קורה כאן בארה”ב. יוצא שאני מדברת אנגלית רק ב-Y אבל חיה בסביבה לגמרי ישראלית. אני מוצאת שחיפשתי לי בית כנסת כדי להשאר מחוברת יותר לדת, מבלי להיות יותר ‘דתייה’. אני רק בתחילת הדרך.