שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המניות האבודות של אוצר התיישבות היהודים
    120 שנים חלפו מאז שהגה בנימין זאב הרצל את הקמתו של הבנק היהודי-ציבורי הראשון, כדי להשתחרר מיחסם של הנדבנים היהודיים. בהנפקה הראשונה גויסו 250 אלף ליש"ט מרבע מיליון יהודים - שאפשרו לייסד את "בנק אנגלו פלסטינה" - הוא בנק לאומי. היום מחפשים אחר יורשי המניות

    באירוע נדיר שהתרחש ערב ימי הזיכרון לשואה והעצמאות, נקראו תושבי ישראל במודעת ענק לפשפש במגירותיהם או בארגזי עליית הגג אחרי מניות נדירות שאולי קבלו בירושה ושכחו מהן. "אולי ירשת מניה ולא ידעת?" - הם נשאלו מעל תמונת המניה המצוירת, יצירת אמנות כשלעצמה, מהסוג של פעם שבו נייר ערך היה שווה פי כמה משטרי הכסף הבנקאיים. הקריאה יצאה מהחברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה. החיפוש היה אחר יורשים של בעלי מניות "אוצר התיישבות היהודים" שהנפיק הבנק הציבורי היהודי הראשון לפני כ-120 שנה.

     

    לטורים נוספים במדור כשבגרוש היה חור

     

    הקמת הבנק והנפקת המניות היו יוזמה של בנימין זאב הרצל, כשנה אחרי שחנך את הקונגרס הציוני הראשון בבזל. המודעה גילתה כי ברשימת הנכסים של הנספים שבעליהם אותרו בישראל, יש "כ-55 אלף שמות של יהודים ציוניים מאירופה, אשר יכלו לרכוש את המניות בשל מחירן הנמוך, ובכך יצרו מנוף כלכלי פיננסי לתמיכה במפעל הציוני בארץ ישראל. הם לא זכו לראות את חלומו של הרצל מתגשם, אך יורשיהם יזכו לסגור עבורם את המעגל ולקבל את שווי המניה העכשווי". לשון הפרסום.

     

    האוצר של הרצל עדיין חי

    "אוצר התיישבות היהודים" של הרצל עדיין חי. הוא מדשדש בשולי שוק ההון המקומי, בניגוד לבנקים ומוסדות פיננסיים שקמו ונפלו לפני הקמת המדינה וששטרי מניותיהם נהפכו למוצג מוזיאוני. ה"אוצר" של הרצל אפילו רשום למסחר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב וערכו נהנה מעליה מתמדת. שווי השוק של נכסיו נע היום סביב 800 מיליון שקל וקומץ מניותיו נסחר לאחרונה תמורת כ-8,000 שקל ליחידה.

     

     (באדיבות החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה ) (באדיבות החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה )
    (באדיבות החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה )
    היום ה"אוצר" מתפקד כחברת אחזקות. ייחוסו ההיסטורי נבע מהיותו בעל השליטה בבנק לאומי, עד מפולת מניות הבנקים ב-1983. הבנק היה התשובה של הרצל לטייקונים היהודיים של סוף המאה ה-19, הברונים מוריס הירש ואדמונד דה רוטשילד, "הנדיב הידוע" ופטרונם של המושבות הראשונות בארץ, שהיו אדישים לחלום המדינה היהודית. הם זלזלו בו, כשנדד ביניהם על סף ייאוש וספג סירוב אחר סירוב. הסירובים שברו אותו. "אינני בקו הבריאות", כתב בזיכרונותיו. "הבנק מוסיף לגרום לי קשיים, לדפיקות לב וללחצים. אנחנו נתונים ללא ספק לחרם מצד הבנקאים הגדולים".

     

    הרצל טען כי חלוצי המושבות "זקוקים לאשראי ולא לנדבות, כי היישובים הם עסק ולא מוסד צדקה. "התנועה הלאומית חייבת להשתחרר מחסדם של הנדיבים, יהיו הללו גדולים ככל שיהיו". הוא קיווה לגייס בהנפקת המניות הראשונות 2 מיליון לירות שטרלינג - הון עצום בשעתו. קבוצת המייסדים חשבה שבכסף הזה תוכל ההסתדרות הציונית לקבל היתר קבע להתיישבות היהודים ואפילו לקנות את כל שטח ארץ ישראל מידי הסולטן העותומאני, בתמורה להלוואה שיקבל מהבנקים היהודיים ושתאפשר לו לעמוד בחובותיו העצומים למדינות אירופה.

     

    בפועל הם גייסו רק 250 אלף ליש"ט מרבע מיליון יהודים, שכל אחד רכש מניה בערך נקוב של 1 ליש"ט. הכסף הספיק לכונן את "החברה האנגלו-פלסטינית", שנרשמה בלונדון ופתחה ביפו ב-1903 את הסניף הראשון של "בנק אנגלו פלסטינה" (אפ"ק) - הוא בנק לאומי לישראל אחרי הקמת המדינה. גרעין השליטה ניתן למועצה בת 100 נציגי ההסתדרות הציונית בעלת מניות היסוד של חברת "אוצר התיישבות היהודים". הרצל הכתיב את המבנה הזה בהנחה, שלא ניתן יהיה לקיים אסיפות כלליות של כל רוכשי המניות הרגילות הפזורים על פני הגלובוס.

     

    הלאמת הבנק

    אפ"ק זכה בתואר הבנק הלאומי אחרי שנות המנדט הבריטי, שבהן התפתח להיות "הבנק של היישוב" – הדינמו הפיננסי הראשי של פיתוח הארץ, התעשייתי, החקלאי והעירוני. ולאן הלך "אוצר התיישבות היהודים" של הרצל? הוא נעלם רק מעל פני השטח ולמראית עין, בדיוק כמו שהתעמעמה הזיקה של בנק אפ"ק להסתדרות הציונית והסוכנות היהודית שקמה מתוכה - שחלקו גם הם את השליטה. למי היה אכפת מהבעלות? עצם מעמדו של הבנק העיד על חלקו בהתגשמות חלומו של הרצל, להמיר את סגנון פיתוח הארץ מנדבות לעסקים. 

     (באדיבות החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה ) (באדיבות החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה )
    (באדיבות החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה )

    אבל אחרי הקמת המדינה, מתחת לפני השטח נראו ב"אוצר התיישבות היהודים" סימני תיאבון לחיים חדשים, שעוררו את השאלה אם לא עבר זמנו של המוסד הפיננסי. בראשית שנות ה-50 הוא החליט לבצע מתיחת פנים והפך לחברה ישראלית תוך שמירה על השם ההיסטורי. שאלת החיסול הפכה קריטית לאחר משבר ויסות מניות הבנקים בראשית שנות ה-80 והגילוי שבכירי אדריכליו היו מנהלי בנק לאומי ארנסט יפת ושות'. הם הפכו את המניות למכשיר השקעה בטוח ואטרקטיבי בוויסות מתואם ולא חוקי של המסחר בהן.

     

    המחיר והשווי של המניות עלה בהתמדה, עד שאילץ את הממשלה להתערב בהלאמת הבנקים רגע לפני קריסתם. לאחר מעשה נחשפה לציבור המשך השליטה של "אוצר התיישבות היהודים" בהנהלת לאומי, גם בלבושו הישראלי, כמי שהחזיק במניות הבנק והיה בעלי עניין ראשי בתעלול הויסות. כל זה במקום לפקח על התנהלות הבנק בהגנה על האינטרסים של ציבור מחזיקי המניות. רוב הציבור הזה הפסיד לפחות שליש משווי השקעתו במניות ומשקיעים רבים הגיע אל סף פשיטת רגל.

     

    הלאמת הבנק הפקיעה מידי מועצת נציגי ההסתדרות הציונית השולטת ב"אוצר" גם את שליטתה במניות הבנק. עד מפולת הויסות, שלט ה"אוצר" ב-75% מזכויות ההצבעה בלאומי ורק ב-2% מהונו. אחרי המשבר והפעלת לחצים, הותר להם להחזיק פחות מ-5% של מניות הבנק. ערכן עולה היום יותר מ-1 מיליארד שקל, שהצטברו לאורך השנים מרווחי הדיווידנדים הקבועים על אחזקותיו. גם זו רווחיות לא רעה לחברה, שספק אם היא מגשימה את ייעודה.

     

    על פי תקנון ה"אוצר", כספים אלה היו אמורים לממן "פרויקטים ציוניים כלכליים". בפועל נראה שהמוסד שרוי במין קיפאון והשקעותיו בטלות בששים, לפחות בהשוואה לים הכספים שהוא משתכשך בהם. הוא רשום למסחר בבורסה של תל-אביב, אך לא מצודד משקיעים, אין לו כמעט התחייבויות, הוצאות הניהול זעומות ולא רק יחסית לגופים אחרים, והסגל שלו מונה רק 2 עובדים – מנהל בחצי משרה וחשב. הוא מצטיין רק במספר הדירקטורים – 15-16 – כשחברות כלכליות הגדולות ממנו עשרות פעמים מסתדרות עם 8-12 דירקטורים.

     

    קריאות לפירוק החברה

    מועצת הדירקטורים, רובם ככולם מומלצי ההסתדרות הציונית – פקידי ממשלה בכירים, עסקני מפלגות, חברי כנסת ושרים לשעבר. החל מסוף שנות ה-90, ההסתדרות ומועצת ה"אוצר" מעורבים בסכסוכים משפטיים סביב שמירת הזכויות של כל צד בתוכניות ההפרטה הממשלתית של המערכת הבנקאית. היא איננה פוסחת על זירת בנק לאומי ולא חסרות בה השמצות כגון "חברי המועצה נאחזים בקרנותיה להפקת תועלת אישית ושכר משמעותי מדי שנה, ומעדיפים את עניינם האישי על פני ענייני החברה לקידום המטרות לשמן התאגדה".

     

    ביקורת אחרת טוענת, שה"אוצר" מאפשר לעסקנים ופוליטיקאים לנצל את הפטור מחובת המכרזים שניתן להסתדרות הציונית ולהזרים דרכה בקלות רבה כספים למטרותיהם, למשל לחטיבה להתיישבות - שהיא זרוע הביצוע הממשלתית להקמת התנחלויות ולטיפול בהיאחזויות בשטחים. "לא מזרימים כסף לכיס פרטי כלשהו אלא למטרות ציבוריות אמיתיות המשרתות מפלגות שיש להן נציגות בהסתדרות הציונית".

     

    לאחרונה נדרשה המועצה לתמוך בדרישה שהעלו שתי קבוצות גדולות של מחזיקים במניות ה"אוצר" - משקיעים מוסדיים כמו חברות הביטוח, והחברה לאיתור והשבת הנכסים של נספים בשואה - לקבל את התשואה המגיעה להם במניות של בנק לאומי, אשר שוות ערך למניות ה"אוצר" רק להלכה - בבורסה הן נסחרות בחסר, כשליש פחות מערכן. הדרישה לא עמדה להצבעה בגלל חוות דעת משפטית לפיה היא לא חוקית. ד"ר ישראל פלג, מנכ"ל החברה להשבת נכסים התפטר במחאה מתפקיד הדירקטור.

     

    בשלב מסוים, כשלא נמצא משקיע פרטי ראוי לתפקד כגרעין שליטה על בנק לאומי, שקלו ב"אוצר" להציע את מועמדות מועצת הדירקטורים לתפקיד. עו"ד חגי מירום, יו"ר המועצה, ח"כ וגזבר הסוכנות לשעבר, רמז על כך בהופעתו בוועדת הכספים בדיון על תיקון חוק הבנקאות, שיאפשר לבנק להתנהל ללא גרעין שליטה. מירום התכוון קודם לתמוך באיש הביטוח שלמה אליהו, שחלם להיות "בעל הבית של הבנק", וריכז בידיו למטרה זו את רוב כמות המניות הדרושה בחוק עד שנתקל בהתנגדות תקיפה של הנגיד סטנלי פישר.  

     

    ראובן גרסטל, מנכ"ל אוצר התיישבות היהודים, ער לקריאות החוזרות לפרק את החברה המיותרת כיום. לא מכבר הוא הצהיר בראיון, ש"פעילות החברה גדלה בהתאם למטרותיה המקוריות, אחרי תקופת קיפאון ממושכת. אנחנו רוצים לעסוק בהשקעות ציוניות ריאליות לטובת המשך הפיתוח של המדינה. התחייבנו להשקיע 50 מיליון שקל בגופי תשתיות ובאנרגיות ירוקות, וכבר השקענו בפרויקטים סולאריים בקיבוצים. אם יפרקו את החברה כל הכסף ילך לבעלי המניות. הוא לא יראה אפילו עני אחד". 

     

    הדירקטור, פרופ' שמעון שטרית, משלים: "הממלכתיות צריכה את הארגונים הציוניים. גוף אידיאולוגי לא מתפרק מנכסיו".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    באדיבות החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה
    באדיבות החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה
    מומלצים