ילדה ערבייה וילד חרדי שותפים לדמוקרטיה באותה מידה
לנשיא ריבלין ברור, כי ביסוס האמון בין רבדיה השונים של החברה הישראלית, גיבוש שפה וערכים משותפים, הופכים להיות תנאי הכרחי לחוסן הלאומי שלנו כחברה ולקיומה של מדינת ישראל. איך עושים זאת בפועל? בכנס דב לאוטמן לחינוך לדמוקרטיה ניסו לענות על שאלה זו ושאלות נוספות יחד עם הנשיא ואנשי חינוך מובילים
"מערכת החינוך הישראלית המורכבת מארבעה זרמי חינוך שונים, היא אולי הראי המובהק ביותר לפניה המתהוות של החברה הישראלית", אמר נשיא המדינה ראובן (רובי) רבלין בכנס דב לאוטמן לחינוך לדמוקרטיה שנערך לפני ימים אחדים, והציף את הבעיה או אולי הפתרון למציאת נתיב משותף בין הרבדים השונים בחברה.
עוד על כנס לחינוך לדמוקרטיה
כנגד ארבעה פנים דיברה הדמוקרטיה
"דור התלמידים הנוכחי צריך לקבל כלים לחיזוק הדמוקרטיה"
"חברה, שכפי שהיא משתקפת לעינינו מהרכב כיתות א' היום, מורכבת מארבעה מחנות שונים, שהולכים ומתקרבים זה לזה בגודלם: דתיים, חרדים, חילונים וערבים", הוסיף הנשיא. "זהו הסדר הישראלי החדש׳, בפניו אנו נצבים היום, בו ילדה מהרצליה וילדה מרהט, ילד מבית"ר עלית וילד מאלקנה הם שותפים שווים לעיצוב דמותה ועתידה של מדינת ישראל והמשק הישראלי. בו שווים לעיצוב דמותה ועתידה של מדינת ישראל והמשק הישראלי. סדר ישראלי חדש שבו האתגר של ביסוס האמון בין הצדדים גיבוש שפה וערכים משותפים, הופך להיות תנאי הכרחי לחוסן הלאומי שלנו כחברה, לקיומה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית".
כנס דב לאוטמן למדיניות החינוך שהתקיים באוניברסיטה הפתוחה ברעננה בשבוע שעבר בפעם הראשונה, הצליח לחדד את השאלות שעולות, על דרך הסובלנות והחינוך לדמוקרטיה בישראל.
מה יהיה עתיד חינוך לדמוקרטיה?
הנשיא, כמו רבים מהנוכחים בכנס - אנשי חינוך, מורים, מנהלים, נציגי עמותות, נציגי תנועות הנוער ואחרים, ניסו לענות על השאלות הקשות: האם מדינת ישראל עושה די כדי לחנך את צעיריה להיות אזרחים דמוקרטיים? האם וכיצד יכול החינוך לדמוקרטיה להכשיר את אזרחי העתיד של מדינת ישראל? מהו תפקיד מערכת החינוך בהקשר זה? באלו פעולות ניתן לנקוט כדי להפוך את החינוך לדמוקרטיה לנחלת הכל במערכת החינוך הפורמאלית? מה יכולה להיות תרומתה של המערכת הבלתי פורמאלית?
הכנס נפתח בערב לזכרו של דב לאוטמן, המייסד של חברת דלתא גליל, אחת החברות הישראליות המצליחות ביותר בישראל, לאוטמן הקפיד על שילוב בין עשייה עסקית לחברתית - הוא היה יזם חברתי ופעיל במגוון יוזמות עמותות וארגונים שקידמו את החברה הישראלית.
במהלכו העניק נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, את ״אות הנשיא לחינוך לשותפות". האות הוענק לארבעה בתי ספר מתוך 140 בתי הספר העל יסודיים אשר הגישו מועמדות והציגו פעילויות יוצאות דופן המתקיימות במסגרתם לאורך השנה, ועוסקות בשותפות בין מגזרים שונים בחברה הישראלית. ארבעת הזוכים הם: בית הספר הרב תחומי עמל חדרה למדעים ולאמנויות, אולפנת גילה רשת שעלי תורה מבית שמש, תיכון מקיף שאע'ור ממג'ד אל-כרום, תיכון הרטוב מצרעה.
הנוער חושש להביע דעות פוליטיות ברשת
אין ספק כי בעת האחרונה, הקיטוב והניכור בין החברות השונות בישראל התגברו והדבר קיבל משנה תוקף בסקרים שנערכו לקראת הכנס. כך לדוגמה: בסקר שנערך בקרב בני הנוער הישראלי - יהודיים וערביים בגילאי 12-18, מכלל המגזרים - חילוני, מסורתי, דתי וחרדי על ידי מכון הסקרים רפי סמית, מתברר כי הם חוששים להביע דעות פוליטיות. ומדובר ברוב רובם של הנשאלים: 84% מבני-הנוער בישראל אינם מבטאים דעות פוליטיות ברשתות החברתיות.
עם זאת, בקרב אלו שנוהגים לבטא את הדעות הפוליטית שלהם ברשת לעיתים קרובות, קרוב לשליש ציינו שהותקפו עקב ההתבטאות ברשת החברתית. עוד עלה מן הסקר כי מחצית מבני הנוער הישראליים אינם חושבים שמורים צריכים לבטא את דעותיהם הפוליטיות בכיתה. נתון מעניין נוסף שנוכחנו לראות: כמעט פי שניים מבני הנוער היהודיים חושבים כי מדינת ישראל צריכה להיות יותר יהודית מדמוקרטית (41% לעומת 25%)
ועוד נתון מפתיע: למרות המתח הביטחוני עולה כי מרבית בני הנוער הערביים חשים חלק מהחברה הישראלית במידה זו או אחרת - 40% מהם חשים חלק מהחברה הישראלית במידה רבה או רבה מאוד. לעומת זאת, יותר משליש מבני הנוער החרדי ציינו שהם חשים חלק מהחברה הישראלית רק במידה מסוימת ואפילו פחות מכך.
מחקר נוסף שנעשה על ידי חברת יפעת, בדק את הסיקור התקשורתי של קבוצות שונות בחברה הישראלית - חרדים, ערבים ובני העדה האתיופית בשנה האחרונה. מתוצאות המחקר עלה כי כל שלושת המגזרים שנבחנו סובלים מייצוג חסר משמעותי מאוד בסיקור התקשורתי. המגזר הערבי מאופיין בסיקור החסר הבולט ביותר. ערביי ישראל סוקרו במסגרת 8250 אייטמים במדיה המרכזית בישראל בשנה האחרונה, 93% מתחת נתח הייצוג שלהם בפועל באוכלוסיה.
קהילת יוצאי אתיופיה מסוקרת בהיקף דל במיוחד של 1795 כתבות - פחות מחמש הופעות בתקשורת בממוצע ביום. זהו תת ייצוג של 83% מתחת לנתח האוכלוסיה בפועל, זאת כאשר המחקר אינו כולל את סבב המחאה המהדהד שלהם בחודש האחרון. המגזר החרדי מאופיין אף הוא בייצוג חסר (70% מתחת לנתח הייצוג באוכלוסיה) אך פחות ממגזרי המיעוטים האחרים בזכות כמעט 15 אלף מופעים שנתיים במדיה הארצית.
נשיא האוניברסיטה הפתוחה, פרופ' יעקב (קובי) מצר מבהיר כי, "החינוך חייב לדעתי למלא תפקיד מפתח בעיצובה של החברה הישראלית כחברה דמוקרטית, פתוחה ונאורה, שבה ההתייחסות השוויונית לחברי הקבוצות השונות בתוכה אינה מתעמעמת על ידי תיוגם הקבוצתי".
לדבריו, תפקיד זה מקבל משנה חשיבות בימים אלה שבהם אנחנו עדים בחברה השסועה שלנו להתגברות תופעות של חוסר סובלנות, גזענות, אפלייה ואלימות.
"אני מייחל ומאחל לנו, לכן, ששר החינוך הנכנס יעמיד בראש סדר העדיפויות הערכי של מערכת החינוך, בצד אהבת הארץ ומשעוליה, את אהבת האדם, את השויון בין בני האדם ואת הפנמת התפיסה בדבר היות הדמוקרטיה המהותית, סביבה פוליטית, חברתית ותרבותית חיונית להבטחתו של שויון זה".
מה תפקידה של הטלוויזיה בחינוך לדמוקרטיה?
אז מה זה אומר עלינו ומי אשם בכך? כנראה שלא ניתן להניח את האצבע על גורם אחד בלבד. עורך ארץ נהדרת מולי שגב שהשתתף בפאנל מיוחד במהלך הכנס, על תפקידה של הטלוויזיה בחינוך לסובלנות ודמוקרטיה, ניפוץ או אישוש סטראוטיפים, הודה כי "אחרי הסרט של ענת גורן (הסקט הדוקומנטרי הרצוג) התברר שהיינו עדינים עם בוז'י".
שגב ציין כי כיום היכולת של עורכי התוכן לשלוט בתוכנים שצורכים הילדים הולכת וקטנה וזאת אולי הסיבה לכך שהתופעה הולכת ומחמירה: "אנחנו לא מתיימרים לחנך, אבל אנחנו בעצמנו, הכותבים והשחקנים, הורים לילדים, ומודעים לכובד האחריות ולכך שהתכנית נצפית על ידי בני נוער ומשפיעה על בני נוער. אנחנו עוסקים בנושאים שהכי משפיעים על גורלנו ובזה יש החלטה ואמירה. אנחנו מביאים לידיעת בני הנוער שמות שהם לא כוכבי נוער קלאסיים.
בשביל להבין את התכנית אתה חייב להתעניין, בשביל להבין מערכון אתה חייב להבין את ההקשר, ואז הם מבררים מול ההורים, ברשת, מתחילים להתדיין. האחריות צריכה להיות אצל ההורים, הם צריכים לשים את הדברים בהקשר, לספק איזון ולשים את הסיפור על השולחן".
תחילתה של דרך ארוכה, צעד ראשון במסע חינוכי ארוך
מאיה להט-קרמן, מנהלת התכניות בגלי צה"ל, תקפה בדבריה את התוכן המוצג במסגרת אותם ערוצים מסחריים: "למעלה מ-25% מהצופים הם מתחת לגיל 18. מולי שגב נמצא בלב ערוץ מסחרי, מטרתו לצבור קהל ולשרוד, הוא מוכר דגני בוקר. הצפייה שלנו לא פלורליסטית. הצפייה הישראלית היא צפייה עדרית, אין לזה תקדימים בעולם, זה אנחנו וערב הסעודית".
בסיום הכנס הדגיש הנשיא כי זוהי תחילתה של דרך ארוכה, צעד ראשון במסע חינוכי ארוך. ״כאשר לא יהיה עוד צורך ב"אות הנשיא לחינוך לשותפות" מהסיבה הפשוטה שהוא יהפוך לדבר מובן מאליו, או אז נדע שמשימתנו הושלמה. לרגל הכינוס הזה, פורסמו המדדים התובעניים לאות לשנת הלמודים הבאה. אני מלא תקווה ואמונה כי משנה לשנה יצטרפו למעגל המועמדים והשותפים עוד ועוד בתי ספר, עוד ועוד מנהלים ומורים, המחויבים לאתגר ולמשימה. רק כך, יחד, נוכל לחדש תקווה ישראלית".
"תמשיכו להנהיג את ילדינו ולעצב את עתידנו בתבונה, באמונה ובאהבה. דעו לכם, שאתם לא לבד. אני שותף שלכם במסע הזה שבו לא נגזר עלינו, אלא נועדנו, כולנו, לצעוד יחד״. כך סיים הנשיא את דבריו ולכולנו נותר לאחל כי דבריו יפלו על אוזן קשבת.
כנס דב לאוטמן למדיניות החינוך באוניברסיטה הפתוחה בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה וקרן לאוטמן, התקיימה לראשונה ב-2 ביוני, בקריית האוניברסיטה הפתוחה ברעננה. במעמד נשיא המדינה ובהשתתפות בכירים במערכת הציבורית, אנשי חינוך ומובילי דעה.
הכתבה בשיתוף כנס דב לאוטמן
לפנייה לכתב/ת 
