הכול ב-5 שקלים, וכמה זה עולה לסביבה?

הצלחת קופיקס היא אחת התוצאות המובהקות ביותר של המהפכה החברתית, שנדמה כי עברה כאן כבר לפני עשרות שנים. המתכון הוא כל-כך פשוט וגאוני, מחיר נמוך, אחיד וקליט, חווית קנייה אחרת והרגשה שניצחנו את השיטה. והפטנט, מרוויחים על כל כוס קפה מעט ועל מכירת הרבה כוסות קפה הרבה.

עוד בכלכלה ירוקה וקיימות

"חשש לזיהום באתר קידוחי הנפט שדה חלץ"

השר גבאי: "מיכל האמוניה בחיפה ייסגר תוך 3 שנים"

נישאים על גלי האהדה הציבורית, בקופיקס החליטו לעבור מבתי הקפה למגרש של הגדולים, והם מבקשים לעשות מהפכה גם בצלחת שלנו, ואולי אפילו בתרבות הצריכה בישראל. היעד גדול יותר אבל השיטה דומה, וסופר קופיקס שנפתח בימים אלה בתל-אביב, מציע מגוון רחב של מוצרים, החל בפירות ובירקות, דרך מוצרי חלב ומזון יבש ועד לבשר קפוא, וכל מוצר ב-5 שקלים. הפטנט הפעם, להתאים את האריזה למחיר, והמשמעות היא אותם המוצרים המוכרים באריזה קטנה יותר.

אבל הגימיק השיווקי של סופר קופיקס מעלה לא מעט שאלות. ראשית, האם באמת מדובר בחיסכון כלכלי? שהרי כולנו מכירים את העיקרון הפשוט על פיו ככל שהאריזה גדולה יותר המחיר ליחידה זול יותר. אכן, די אם משווים את המוצרים בסופר קופיקס וברשתות המתחרות על בסיס כמות זהה, כלומר לק"ג של ירק או פרי או למ"ל של משקה, בכדי לגלות שהמחירים בקופיקס יקרים יותר לרוב. 

פירות ארוזים בשקיות פלסטיק(צילום: מירב קריסטל)

אם כן, אולי הבשורה היא אחרת? אולי השינוי של תרבות הצריכה, שהיא הגורם המרכזי לחוליים של החברה האנושית ולפגיעה בסביבה הטבעית, מתחיל בכך שנקנה רק מה שאנחנו צריכים ולא אריזה גדולה שבסופו של דבר חלק מהמוצר נזרק לפח? גם כאן התשובה לא פשוטה. אולם נדמה שאריזות קטנות יכולות להתאים בעיקר לסטודנטים, רווקים או משפחות קטנות, וגם אז לא בטוח שדין אריזת דגני בוקר כדין בקבוק שמן זית.

מה ההשלכות הסביבתיות?

לכל אלה, נוספת שאלה לא פחות חשובה, והיא מה ההשלכות הסביבתיות של המודל של סופר קופיקס? או במילים אחרות כמה זה עולה לסביבה?

עם ישראל אוהב לקנות בסופר, למלא את העגלה עד אין סוף, "לפוצץ" את השולחן באוכל ולזרוק עוד ועוד שאריות. על כן, קניה של אריזות קטנות יכולה על פניה להיות מתכון לא רע לשימוש מושכל במשאבים ולהפחתה של שאריות המזון שנזרקות לאשפה.

אבל אליה וקוץ בה, לצד הכמות הקטנה של המזון, המוצרים הקטנים עטופים באריזה גדולה יותר באופן יחסי. קחו לדוגמה בקבוק פלסטיק של מיץ. בעוד שהמשקל של בקבוק של חצי ליטר הוא כ-20-25 גרם, המשקל של בקבוק ליטר וחצי הוא כ-40-50 גרם, ובחישוב פשוט המשקל של האריזה לליטר משקה גבוה פי כ-1.5 עבור הבקבוק הקטן.

המשוואה הזאת נכונה גם לאריזות של קורנפלקס או של שימורים. פרט לכך, בסופר קופיקס הירקות והבשר עטופים וארוזים בשלל פלסטיקים, ובמקרה הזה מבחינה סביבתית צריך להסתכל על הקנקן ולא רק על מה שיש בו.

אז מה עדיף, פחות שאריות מזון או פחות אריזות פלסטיק, קרטון, זכוכית או מתכת? ראשית, עבור כלל הזרמים, הפיתרון הזול והידידותי ביותר לסביבה הוא הפחתה במקור של הפסולת. כמו כן, הן אם מדובר באריזה גדולה והן אם באריזה קטנה וגם אם יש שאריות מזון או אין, האריזה תמיד הולכת לפח ומשם להטמנה או למיחזור. אבל אם בכל זאת צריך לבחור בין פסולת רטובה או פסולת אורגאנית רקבובית לבין פסולת יבשה, ידה של הפסולת היבשה על התחתונה.

זמן ההתכלות של שאריות מזון הוא כחודש, בעוד שזמן ההתכלות של קרטון הוא כמה חודשים ושל פלסטיק וזכוכית בין מאה שנה למיליון שנה.

 גם האנרגיה המושקעת בייצור של ק"ג מזון לרוב נמוכה מזו של יצור סינטטי של ק"ג אריזה, ובהתאם הפליטות היחסיות של גזי החממה ומזהמי האוויר ביצור המזון נמוכות מאלה הכרוכות ביצור האריזה (יוצא דופן בהקשר זה הוא בשר).

בנוסף, עלות הטיפול בשאריות המזון הרטובות, אם להפקת דשן מסוג קומפוסט ואם להפקת ביו-גז או דלקים נוזלים בשיטות שונות, נעה בין 200-500 שקל לטון, לעומת עלות המיחזור של פלסטיק או הטיפול בו להפקת דלקים נוזלים שנעה בין 500-3000 שקל לטון. לבסוף, העלויות הסביבתיות הישירות והעקיפות של הקטנת המוצר ו"הגדלת" האריזה גוררות גם עליה בעלות המוצר לק"ג, שמתגלגלת לבסוף אל הצרכן.

האם סופר קופיקס יביא עימו בשורה חברתית והאם המודל הכלכלי שלו יחזיק מעמד? ימים יגידו. אבל מה שבטוח שלבחירה במוצר קטן יש השפעה סביבתית גדולה, ובמקרה זה מה שקטן יותר יקר יותר.

פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון