שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    חושבים חיובי? לא תמיד זה כדאי לכם

    תנועת הניו אייג' השלטת מציעה לכולנו לחשוב חיובי כדי להשיג בריאות, שפע והצלחה. עכשיו קמים המתנגדים שטוענים שחשיבה חיובית דווקא גורמת לפאסיביות שעשויה למנוע הישגים, ולרגשות אשם ורדיפה של כל אלו שלא מצליחים להתחבר לכל האושר הזה

    "אם תאמינו שאתם יכולים, שום דבר לא יעמוד בדרככם". ודאי שמעתם את המשפט הזה מתישהו בשנים האחרונות. ואם לא אותו, אולי את אחיו: "רק תדמיינו את זה וזה יקרה", או "תבקשו את הדבר שבו אתם חפצים, והוא כבר יגיע אליכם". התובנות האלה ודומותיהן מגיעות אלינו מבין שפע ספרי העזרה העצמית שממליצים לנו לחשוב חיובי. "הסוד" מאת רונדה בירן ו"מרק עוף לנפש" שיצא אחריו הם הידועים שבהם, אבל הם ממש לא לבד.

     

    קראו עוד על חשיבה חיובית:

    חשיבה חיובית? לא עוזר כשמתבשרים על סרטן

    לא רק שחור-לבן: ללמד את הילדים לחשוב חיובי

    רוצים זוגיות טובה? נסו חשיבה חיובית. ספר חדש 

     

    לא רק על מדפי הספרים אפשר למצוא שפע של חשיבה חיובית. אינספור סדנאות, כנסים, קואוצ'רים וגורואים מעבירים את התפיסה המלמדת את כוחה של החיוביות. החשיבה החיובית שולטת לא רק בעולם הניו אייג' אלא מככבת גם בתחום הפסיכולוגיה, ואף הוכרזה כתחום מחקר בפני עצמו.

     

    המחקרים הפסיכולוגיים המתייחסים לנושא אמנם לא מבטיחים ש"שפע ימשוך שפע", אבל גם הם מדברים בשבח החיוביות, ואפילו קושרים קשר סיבתי בינה לבין המציאות - ובפרט בינה לבין מצב הבריאות שלכם.

     

    לכאורה, אין מה לעשות עם טרנד החשיבה החיובית מלבד להצטרף אליו. קשה לחשוב על מישהו שיעלה על במה כדי להגיד לכם "די. תפסיקו להאמין בעצמכם", או ימליץ: "הדבר שבו אתם צריכים להתמקד הוא החצי הריק של הכוס". אחרי הכל, מי יכול להתנגד לשאיפה להיות מרוצים ולהפיץ חיוביות בעולם?

     

    כולנו רוצים להיות מאושרים, אבל לא לכולם זה באמת מצליח (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    כולנו רוצים להיות מאושרים, אבל לא לכולם זה באמת מצליח(צילום: shutterstock)

     

    למרות זאת, לאחרונה מגיע הגל הנגדי: יותר ויותר קולות נשמעים נגד פסטיבל החיוביות שהשתלט עלינו, ומכריזים שהוא יוצר תחלואים אצל החברה ואצל הפרט. המבקרים מצביעים על האופן שבו הפכה ההמלצה לחיוביות לדרישה, שגורמת לכל מי שיש לו תחושות פחות עולצות לחוש שמשטרת החיוכים בעקבותיו.

     

    במילים אחרות, גל החיוביות לא באמת הופך את כולנו לחיוביים, אלא מחייב את הפסימיים לרדת למחתרת. ביקורת לא פחות נוקבת מופנית כנגד התפתחות חברה שמייחסת כוח גדול כל כך למחשבה. האם כל החיוביות הזו לא מאיימת להפוך את העולם לכפר גלובלי בגוון אינדיאני, ולאו דווקא במובנים החיוביים?

     

    גוון אחר של הביקורת מתמקד בבעייתיות שיש בחיפוש מתמיד אחר קיצורי דרך אל האושר. חברה שמשכללת את הדרכים שלה לא לראות את הסבל ולהתעלם מכל מה שמשובש במקום לנסות למגר ולתקן - מזכירה את חברת ה"לחם ושעשועים" שצמחה ברומא.

     

    זה לא נגמר כאן: לצד המבקרים החברתיים קמים גם פסיכולוגים, שלדבריהם, מבחינה סטטיסטית - השיטה פשוט אינה עובדת. חשיבה חיובית, הם גורסים, לא פעם מרחיקה אנשים ממטרותיהם, בעוד רגשות שליליים דווקא שימושיים כדי לעזור לנו להשיג מה שאנחנו רוצים.

     

    אז הנה כל הסיבות שבגללן כדאי, אולי, לעצור את האובססיה לחשיבה החיובית.

     

    ניכור ותחושות אשם

    הביקורת הנוקבת הראשונה לגל החדש של החשיבה החיובית נשמעה מפי העיתונאית החריפה וחדת החושים ברברה ארנרייך. ארנרייך, שספרה Smile or Die: How Positive Thinking Fooled America and the World ("חייכו או תמותו: איך החשיבה החיובית שיטתה באמריקה ובעולם") יצא כבר ב-2009, נפגשה עם החשיבה החיובית דווקא לאחר שאובחנה כחולה בסרטן השד, והחלה להיכנס לקבוצות תמיכה של חולות ברשת.

     

    בתחילה היו אלה אוסף הדובונים, הסרטים הוורודים, הפיג'מות והחולצות בגווני בגדי תינוקות שקשה היה לה לחמוק מהם כשהסתובבה בקבוצות האלה. אבל מעבר לזה – ארנרייך לא הצליחה להתנער מהרושם שהגיעה למקום שבו העליצות היא הרגש המתאים היחיד.

     

    ארנרייך גילתה, להפתעתה, שבאתרים האלה קל מאוד למצוא נשים המתארות את הסרטן כ"מתנה", כ"חוויה שלעולם לא הייתי מוותרת עליה" וכ"הזדמנות לצמיחה", אך קשה מאוד למצוא בהם נשים שידברו על הכאב, על העצב, על הפחד על הכעס.

     

    אין פסול, כמובן, בניסיון של נשים חולות להביט על סבלן כעל חוויה בעלת ערך. הבעיה היא שכנראה לנשים שרוצות להביט עליו אחרת - אין מקום. מי שניסתה, כמו ארנרייך, לבטא כעס, ביקורת או עצב, נענתה בקריאה לצאת ממצב הרוח הזה ולהתחיל לחשוב חיובית. הדרישה הזו נעוצה, בין היתר, באמונה שהחשיבה החיובית לא רק תנעים את זמנן של אותן נשים - אלא גם תרפא אותן.

     

    הקשר הזה, למרות שהוא רחוק מאוד מלהיות חד משמעי, נחשב בקהלים מסוימים לאמת צרופה. מה שעוד יותר בעייתי היא המסקנה הלוגית הנגזרת ממנו: שמי שחולה הביאה את זה על עצמה, מי שלא הצליחה לכוון את מחשבותיה אל התדר החיובי. וכך, אותן חולות שאינן ראויות להימנות עם "המנצחות את המחלה", אלה שנמצאו בגופן גרורות, נאלצו להתמודד לא רק עם הפחד והייאוש – אלא גם עם ההאשמה שהופנתה אליהן: "ברור שזה קרה להן, רק תראו כמה הפוסטים שלהן מודאגים, כואבים ושליליים".

     

    ארנרייך מצאה שהדרישה להביט על חצי הכוס המלאה, והאמונה שאם תכוונן את מחשבותיך תשלוט במציאות - אינה שמורה לקבוצות התמיכה של סרטן השד. בתוכניות הרזיה, באתרי היכרויות ובתחום הפיננסים והעסקים - רווחת כיום האמונה שהדרך להשגת מטרות היא באמצעות חשיבה חיובית.

     

    בניסיונותיה להבין את גודל התופעה נתקלה העיתונאית בגורואים, קואצ'רים וכותבי ספרי הדרכה, ונקלעה לאולמות מלאי אדם שנשמעו לקריאה של המנחה ששאג להם: "הגידו כן! be in the yes!", או גרם להם לעצום עיניים כדי לדמיין את שטרות הכסף שהם שואפים שייערמו בחשבון הבנק שלהם - כדרך להתעשר. ארנרייך היתה מזועזעת מהתופעה, שלדעתה גורמת לאמריקאים להתמקד בדמיונות במקום בעבודה קשה ובפתרון בעיות.

     

    מוכרחים להיות שמח? משטרת המחשבות בדרך (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    מוכרחים להיות שמח? משטרת המחשבות בדרך(צילום: shutterstock)

     

    זה לא עוזר לדמיין שפע 

    אפשר לטעון שארנרייך פשוט חשדנית מדי. אולי כל אלה שדמיינו את ערימות הכסף אכן התעשרו? ואם לא באותו רגע - אז אחרי שנתיים?

     

    עם הטענה שמדובר באסטרטגיה שפשוט עובדת התמודדה גבריאל אטינגן, פרופ' לפסיכולוגיה, מרצה באוניברסיטת ניו יורק ומומחית לנושא מוטיבציה, שבדקה בשטח האם חשיבה חיובית היא אכן דרך יעילה להשיג מטרות, ואם כן – באילו תחומים.

     

    אטינגן סיכמה את מסקנותיה בספר שיצא ב-2014 תחת השם Rethinking Positive Thinking: inside the new science of motivation ("שוקלים מחדש את החשיבה החיובית: מבט מבפנים על המדע החדש של המוטיבציה").

     

    היא חקרה אוכלוסיות שונות עם מטרות שונות: אנשים שמנים בתוכנית דיאטה, צעירים שרוצים להשיג דייט, סטודנטים שנה א' לפני בחינות סוף סמסטר, וקשישים לאחר ניתוח להחלפת ירך.

     

    את השמנים שדימו עצמם בביקיני ללא שמץ צלוליט, את הצעירים שפנטזו עליהם ועל אהובם מהלכים מול שקיעה, את הסטודנטים שחלמו על מאה בבחינה ואת הקשישים שראו עצמם קמים למחרת הניתוח והולכים - היא איפיינה כ"חושבים חיובית", והבחינה אותם מאלה שחשבו מחשבות חיוביות "ריאליות" שהיו מבוססות על ציפיות העבר: "אני בטח אוריד קצת קילוגרמים ואז אשמין קצת", "אני בטח אקבל 83 כמו שקיבלתי במבחן הקודם", וכן הלאה.

     

    התוצאות היא חד משמעיות: בהשוואה לחבריהם הריאליסטים, היו בעלי החלומות בעלי הישגים ירודים. הם השילו פחות קילוגרמים ממשקלם, זכו לציונים פחות טובים, לא הצליחו להשיג דייט, ומספר הצעדים שצעדו כמה ימים לאחר הניתוח היה נמוך. החלומות הוורודים והדמיונות הנעימים לא רק שלא סייעו להם, הם טרפדו את סיכוייהם לממש את מטרותיהם.

     

    מדוע זה קורה? אטינגן מצאה שהחלומות "מצליחים מדי במשימתם". כלומר, הם מרגיעים אותנו ומחלישים מאוד את המוטיבציה לפעולה. מעבר לכך, הם מלווים בתסמינים פיזיולוגיים שמקטינים את הסיכוי להתאמץ. החשיבה החיובית מדי, מסתבר, גורמת לירידה בלחץ הדם והדופק ומונעת התגייסות והגברה של אנרגיה הנדרשות כדי להתמודד עם התסכולים והאתגרים שבהכרח ניצבים בפני מי שרוצה לרזות, להצטיין בלימודים או להשתקם מניתוח.

     

    אטינגן גם ביררה מתי הפנטזיות החיוביות כן רצויות. מתברר שאין פסול בחשיבה חיובית, ואפילו יש בה תועלת, במצבים שבהם עליכם להתאזר בסבלנות ולחכות באופן פסיבי - לתוצאות של בדיקות, לפסק דין או אפילו למלחמה שתחלוף.

     

    הפנטזיות שימושיות גם במצבים שבהם אנו נדרשים לעשות בחירות לגבי העתיד, כיוון שאז הן מספקות לנו אמצעי לדמיין את עצמנו במבחר מצבים ולבחון עד כמה אנו רוצים אותם. אבל במצבים שבהם ההצלחה תלויה בפעילות - ההבחנה המיתולוגית בין בעלי החלומות לביצועיסטים כנראה מצדיקה את עצמה.

     

    אטינגן מציעה טכניקת חשיבה אחרת. המתכון שהיא מציעה לחשיבה מחוללת שינוי דווקא מוכיח שאין לדחות את רעיון החשיבה החיובית מכל וכל, אלא לשכלל ולדייק אותו.

     

    המתכון שלה קורא לאנשים להתחיל במחשבה על השאיפה שלהם (לרזות, לרוץ מרתון, להתחיל להיות רגועה כשאני מבלה עם הילדים). בשלב הבא צריך כן להשתמש בחשיבה החיובית, ולפנטז על התוצאות הנעימות שיתרחשו אם השאיפה תתגשם.

     

    אלא שעל פי השיטה הזו, במקום לעצור בשלב הנעים זה, יש לנסות ולהשוות את המציאות הרצויה למציאות הקיימת, ולנסות להבין מהו המכשול שמונע מכם לממש אותה. אחר כך יש לתכנן תוכנית הכוללת צעדים שבכוחכם לעשות כדי להתגבר על המכשול.

     

    האסטרטגיה הזו, המכונה "השוואה מנטלית", נבדקה על ידי אטינגן והוכחה כיעילה הרבה יותר אצל אנשים שחלמו לרזות, להפסיק לעשן, לשפר ציונים ואפילו לבנות מערכת יחסים בריאה יותר עם בני זוגם.

     

    זה לא מספיק שתדמייני את עצמך רזה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    זה לא מספיק שתדמייני את עצמך רזה(צילום: shutterstock)

    כמובן שהשיטה של אטינגן הרבה פחות מתגמלת מבחינה רגשית. היא מתמקדת בניסוח שאיפות ריאליסטיות שיש בכוחנו להשיג, ולא מתמודדת עם שאיפות שיש לנו אבל השליטה שלנו עליהן קטנה, כמו מציאת אהבה, למשל.

     

    אבל גם אם השיטה, למרות שמה הקליט, אינה מהווה טריק קל לביצוע, היא מציעה פתרון לבעייתיות שיש בחשיבה החיובית: היא מעודדת פסיביות, מטשטשת את ההכרה ואת ההתמקדות בקשיים, בבעיות, במכשולים ובאתגרים – ולכן מונעת מאיתנו לתכנן איך לפצח, להתגבר ולהתמודד איתם.

     

    רגשות שליליים דווקא מועילים לנו

    פרופ' טוד קאשדאן ורוברט ביסוואס דינר, שניהם מומחים לפסיכולוגיה חיובית, מכוונים חץ אחר כנגד הטרנד שהם עצמם חלק ממנו. הם חוששים שהמרדף אחר רגשות חיוביים יגרום לנו לדחוק הצידה את הרגשות השליליים, ואלה לדעתם שימושיים ואף יעילים.

     

    בספרם The Upside of Your Dark Side" " ("הצד השני של הצד האפל שלכם"), שיצא גם הוא ב-2014, הם מראים שהמין האנושי זקוק לא רק לאמונה עצמית, אופטימיות והכרת תודה, אלא גם לכעס, עצב ופחד.

     

    מדוע בעצם אנו זקוקים לרגשות כל כך לא נעימים? הכותבים מזכירים את כל התועלות שיש ברגשות האלה להישרדות: הפחד נועד להזהיר אותנו, החרטה גורמת לנו לתקן דרכינו, הכעס מסייע לנו לשים גבול והשעמום קורא לנו לעשות שינוי. לצד אלו מונים הכותבים גם כמה יתרונות של רגשות שליליים שמבוססים על מחקרים חדשים.

     

    כך, למשל, מסתבר שהכעס שמוציאה מאיתנו ההמתנה הארוכה על קו הטלפון של שירות או חברה מסחרית כלשהי, יחד עם התשובה "אני מעבירה אותך למישהו אחר", אכן מסייע לנו להשיג את מה שאנחנו רוצים. מי מכם שינסה לחשוב באותם רגעי תסכול על חצי הכוס המלאה, ויכיר תודה לעובדת שירות הלקוחות שבכלל ענתה לו – ישיג את מטרותיו הרבה יותר לאט, אם בכלל.

     

    קאשדאן ודינר מפרטים גם את הצדדים היפים של דיכאון וחרדה. על פיהם אנשים מדוכאים או חרדים מבחינים יותר טוב בפרטים, ולכן הם העובדים המועדפים במקומות כמו מרכזי בקרת טיסה, שם אבחון מיקומו המדויק של כל מטוס קריטי; וגם לפסימיות תועלת מובהקת.

     

    מסתבר ש"פסימיסטים הגנתיים" – אלה שמקווים לטוב אבל מדמיינים במקביל את התסריט הגרוע ביותר - מצליחים לא פעם למנוע מהתסריט השלילי להתרחש, ואם הוא מתרחש, הם מוכנים יותר להתמודד עימו.

     

    הרעיון הוא להיות מציאותיים

    זה לא שאין מקום להתווכח גם עם הביקורות האלה. אחרי הכל, לא כל התפיסות הקוראות להתמקד בחיובי אכן מרפות את ידי בעליהם ומונעות מהם להתאמץ ולהתמודד. ובכל זאת, יש משהו משחרר במחשבה שאפשר להתחיל לחשוב מה שבא לנו ולהרגיש מה שאנחנו מרגישים, בלי לחוש אשמה על כך. אחרי הכל – רגשות ומחשבות עצמאיים ואותנטיים הם דבר חיובי בפני עצמו.

     

    אז מה חושבים מובילי מחנה החשיבה החיובית על תנועת ההתנגדות? ד"ר טל בן שחר, חוקר נודע בתחום הפסיכולוגיה החיובית ומרצה במרכז הבינחומי בהרצליה, אומר: "הרבה מאלה שמתקיפים את כוהני החיוביות עושים את אותה טעות שנגדה הם יוצאים. בדיוק כפי שהגורואים לחיוביות מביאים את הרעיונות שלהם לקצה כשהם אומרים ש'הכל יסתדר אם רק תחשבו באופן חיובי', הרי שאלה שמבקרים אותם מתקיפים את כל רעיון החיוביות ופוסלים את כל מה שיש לו להציע.

     

    "ממצאי מחקרים מראים שיש אפקטים חיוביים לחשיבה חיובית - שאופטימיסטים מאריכים חיים, ושחשיבה חיוביות אכן מחזקת את המערכת החיסונית. עם זאת, כמובן שאם נבחר להיות אופטימיסטים מנותקים מן המציאות, ונאמין שניתן להסתפק בחשיבה חיובית בשביל שהדברים יעבדו, הרי שנגרום לעצמנו בטווח הרחוק יותר נזק מתועלת", מסכם ד"ר בן שחר, "המפתח הוא לא לנסות להיות חיוביים או להיות בלתי חיוביים – אלא להיות מציאותיים. ובמציאות יש זמן לצחוק וזמן לבכות, זמן לאהבה וזמן לכעס".

     




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    לרוץ בחוף הים עם בלונים זה נפלא, אבל זה לא באמת יפתור את הבעיות בחיים
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים