שתף קטע נבחר

אל תפגעו בתלמידים, במיוחד לא בחלשים

במצב שבו הדמויות ההוריות מיטשטשות, דמותם של המחנכים והמורים מתעצמת ומתחזקת וכל מילה, משפט או מגע - הופך להיות דרמטי והוא משפיע על התלמיד

השבוע פתחו כ-2.2 מיליון תלמידים את שנת הלימודים. כ-7,000 מתוכם החלו את הלימודים במסגרות של משרד הרווחה, בפנימיות כאלו ואחרות. אמנם מדובר בכמות זניחה, אבל ראוי לזכור שכל ילד הוא עולם ומלואו.

 

עוד דעות ב-ynet

מורים, אל תחששו להיות שמאלנים

מה הקשר בין שירות לאומי למשרד החקלאות?

פרידה מאוליבר סאקס

 

אני הייתי אחד מאותם ילדים שלומדים בפנימיות, תלמידים שמוגדרים נוער בסיכון הנמצאים באותם מוסדות מגיל גן ועד התיכון. הילדים גדלים במעין משפחתונים ש"מנוהלים" כמעין תא משפחתי על-ידי זוג וילדיהם יחד עם כתריסר ילדים ובני נוער.

 

ימי הלימודים אינם קלים. חוץ ממבטי הלעג של הילדים "הרגילים", גם המורים לא חסכו את דעתם עלינו ולפעמים חמור מכך. גם בבית הספר היסודי וגם בחטיבת הביניים שובצתי בכיתה החלשה ביותר. הייתי צריך להוכיח את עצמי כדי לעבור לכיתה חזקה יותר ולבסוף לכיתה הטובה ביותר. לא זו אף זו, לא פעם כש"נדנדתי" לגורמים החינוכיים להתקדם – הם ניסו לשכנע אותי שלא כדאי לי, שזה מיותר ואין בכלל צורך. מבחינתם, ללמוד באופן סדיר זה די והותר עבורי.

 

באחד המקרים המורה לעג לי בפני 40 תלמידים. הוא דיבר על משפחתי ועל מצבי, רק מפני שהקשתי בסוגיה מיהו "בן סורר ומורה". מנגד, זכורה לי לטובה המורה ללשון שכל אימת שרציתי היא עודדה אותי, אפשרה לי ללמוד עם בנה ואפילו הביאה אותי לביתה אחרי שעות הלימודים. היא נטעה בי את האמונה שאפשר להצליח בלימודים.

 

בעקבות אותו מקרה שבו המורה לעג לי, יצאתי מהשיעור בסערה גדולה. הורדתי את הכיפה מראשי וביקשתי לעבור לבית ספר ממלכתי. לא הבנתי איך המחנך שלימד אותנו ש"טוב לאדם שישליך עצמו בכבשן האש משילבין את פני חברו ברבים", יעשה לי דבר חמור יותר.

 

לכן, אני מפציר בכל אותם מורים ומחנכים. אנא! דווקא כלפי אלו שידוע לכם שהם תלמידי הבאים מפנימייה או מבית ילדים, דווקא אילו שידוע לכם כי סיפורם קשה, אילו שידוע לכם שבבית חסר כסף או אוכל או חום ואהבה או הורה או גם וגם - זכרו מדוע הגעתם להיות מורים ומחנכים.

 

ואף על פי שזה קשה, והרבה פעמים אנו, הילדים בסיכון (ויש שיאמרו במצוקה), ילדים לא קלים - אנחנו לא ילדים רעים. כנראה שסתם רע לנו. שהרי אין ילד רע, יש ילד שרע לו.

 

במצב שבו הדמויות ההוריות מיטשטשות, דמותם של המחנכים והמורים מתעצמת ומתחזקת וכל מילה, משפט או מגע - הופך להיות דרמטי והוא משפיע על ילד, ילדה נער או נערה. כבדו אותם וטעו בהם את התחושה שהם יכולים, הם מסוגלים, שאתם שם בשבילם ותראו שזה ישתלם. גם לכם, גם להם, וגם לנו- לכולנו - בתור החברה הישראלית.

 

עו"ד ארתור שני, יועץ פרלמנטרי ותקשורת לח"כ קסניה סבטלובה ("המחנה הציוני"), בוגר "המפעל להכשרת ילדי ישראל" והמרכז הבינתחומי הרצליה ומרצה למוטיבציה בבתי ילדים ופנימיות לקטנים ומבוגרים. לומד לתואר שני

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים