40 שנה שהולכות ברגל
נסים ומלחמות, אופטימיות ומגפות. מרגלים, קרח ופרידה ממנהיגים אהובים. מה לא עבר על בני ישראל במדבר? ועכשיו, על סף הכניסה לארץ נשאל: האם הם מוכנים?
ארבעים שנה שהולכות ברגל.
מיד הכול קרס. שום דבר לא הכין את משה למפלה הזו. מתאוננים, מתאווים ובסוף מרגלים. דור של עבדים שהכניסה לארץ גדולה עליהם. עבדים היינו וככאלה מתנו במדבר.
תזכורת קצרה: יצאנו לדרך מלאי אופטימיות. מפקד מלא רושם שבו לכל שבט יש שם ומספר, דגל ונשיא. עם מסודר ומאורגן. לא אספסוף ולא במקרה. הכול באירגון ובכוונה. כך עזבנו את המתחם של הר סיני בדרך לארץ ישראל.
(איור: מיכל בן חמו)
איפה סבבנו במשך ארבעים שנה? רק מעט נקודות מצוינות בספר. בדילוג מהיר עברנו מחטא המרגלים לתוך שנת הארבעים במדבר. דור חדש, קרוב במגע עין ורגל לארץ ישראל.
את חלקו השני של הספר חווינו בתחושת "עוד רגע". עבר הירדן המזרחי נכבשה תחת רגלינו, מפת הארץ משורטטת לעינינו וויכוחים ראשונים על נחלות מעמיקות עבורנו את התודעה שהפעם זה הולך לקרות. עוד רגע ואנחנו צולחים את הירדן ומתחילים את החיים האמיתיים.
ובדיוק כאן, על ספה של הארץ – נעצור ונשאל: מוכנים? מוכנים לנטוש את מנעמי ההגנה האינטימית של ענני הכבוד, של המן היורד בכל יום, של הבאר הנודדת איתנו, של העדר כל אחריות לחיים עצמם?
הריבונות רומזת לנו מעבר להר. המדבר מציע לנו חיבוק של תלות. הבחירה בחרות קשה. לשם כך יקדיש משה המנהיג את הנאום האחרון שלו, שיחזיק אותנו לאורך כל ספר דברים. חזק חזק ונתחזק.
הרב בני לאו הוא ראש מיזם 929, בשותפות עם גל גבאי
טור זה פורסם לראשונה באתר מיזם 929 - תנך כפי שלא הכרתם
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
