סתם ילד לסתם אימא

פרק מופלא המספר על הולדת גואל ישראל, משחרר העבדים, מעניק התורה, ובנסיבות של השגחה אלוהית ונסיבות יוצאות דופן - אז למה כל האנונימיות הזו? יהודה נוריאל כותב על ספר שמות פרק ב'

יהודה נוריאלפורסם: 06.10.15 , 09:47

איזה פרק! אתם חשים אל הליבה שלו, ובצדק. לא לחינם משה הוא הגיבור הגדול מכולם, ועלילת חייו הסוערת ממקדת עליו עד היום את אלומת האור. אבל רגע, עוד שנייה. דבר מה מוזר קורה בפסוקים הראשונים. שמתם לב לאנונימיות המכוונת וליובש הענייני שבה מתוארת לידתו והצלתו של משה?

(איור: מיכל בן חמו)

"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (שמות ב, א), כל-איש לוקח כל-אישה. "ותהר האישה ותלד בן" (ב, ב), כל-אישה יולדת כל-בן. וככה זה נמשך, "והנה נער בוכה" (ב, ו), "ותקרא את אם הילד" (ב, ח), "ויגדל הילד" (ב, י). וזה מתמיה. פרק מופלא המספר על הולדת גואל ישראל, משחרר העבדים, מעניק התורה, ובנסיבות של השגחה אלוהית ונסיבות יוצאות דופן – למה לנו כל האנונימיות הזו? אנחנו צריכים להמתין עד לפרק ו כדי ללמוד על שמות ההורים – ולא סתם הורים, הורי משה, אהרן ומרים, חתיכת ילדים הביאו לנו – ועוד הרבה יותר מאוחר, לספר במדבר פרק כו, להשלים סוף סוף את החסר: "ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים. ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם" (פסוק נט).

כי סיפורו של משה, אני מעז לומר, הוא הסיפור בפוטנציה של כל אדם. גם משה, שלא קם כמותו, נולד כסתם ילד לסתם הורים. אלא שאין בעצם סתם ילד, אומר הפרק. "ותרא אותו כי טוב הוא" (ב, ב), נאמר על יוכבד, "ותחמול עליו" (ב, ו), נאמר על בת פרעה – בלא צורך בהסבר מדוע. טוב וחמלה טבעיים, ברית פמיניסטית מקסימה בין נשים, נשים שהן מקור החיים, המבינות בלא אומר את שנדע כולנו בהמשך: הילד הזה, גם הילד הזה, הוא "טוב". והוא נושא בחובו את היכולת לשנות עולם ומלואו. רק תנו לו סיכוי.

יהודה נוריאל הוא עיתונאי

טור זה פורסם לראשונה באתר מיזם 929 - תנך כפי שלא הכרתם

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו