איך החיים נראים מנקודת מבטם של הילדים?
כיצד נראה העולם דרך עיניים של תינוק שזה עתה נולד, מה משתנה בגיל שנה, ואיך הוא רואה אותנו בגיל חמש? מחקרים רפואיים ופסיכולוגיים מלמדים על נקודת המבט הייחודית בשלבי ההתפתחות השונים. קבלו הצצה ליומן אישי של הילדים שלכם
זה קורה בכל שנייה: מיליוני תהליכים מתפתחים בקצב אדיר בגופו של הילד שלכם, וגם במוחו. אתם אולי לא רואים את זה, אבל כבר מהלידה התינוק שלכם מודע לסביבה שלו, ואפילו מזהה את הקולות שלכם. הוא מתענג מדברים מסוימים, משתוקק לאחרים ומנסה לתקשר איתכם.
עוד בערוץ הורים:
מה הילדים שלנו מרגישים בעקבות המצב?
כשהרופא אומר "ויראלי" - למה הוא מתכוון?
ההתקדמות העצומה בחקר המוח, לצד מחקרים רפואיים ופסיכולוגיים בפגים, בתינוקות, בפעוטות ובילדים, מאפשרים לשער ובמקרים אחרים לדעת בביטחון די מלא איך הילד שלכם רואה את העולם. בסיועו של פסיכולוג הילדים ד"ר שי חן גל אנו מביאים בפניכם את יומנו האישי של הילד שלכם, מהלידה ועד גיל ,10 שלב אחר שלב.
נולדתי
הדבר הכי טוב שקורה לי זה החלב. הוא טעים וחם. בהתחלה אני חושב שאני והשק הזה שממנו יוצא החלב הם גוף אחד. לאט-לאט אני שם לב שאנחנו לא אותו דבר, כי לפעמים אני מאוד רוצה אותו ולוקח קצת זמן עד שזה מגיע. לאט-לאט אני מבין שהוא לא שייך לי, אלא חלק מדמות אחרת שנמצאת לידי.
אני מזהה קול מוכר, ששמעתי גם בבטן, ואני אוהב אותו, אני רוצה לשמוע אותו כל הזמן. אני לא רוצה לשמוע קולות אחרים, אני מעדיף את הקול המוכר הזה שעושה לי הרגשה טובה. אני שומע את הקול הזה כשמחליפים לי חיתול, וכשאני הולך לישון כשאני עייף ועצבני. הקול הזה מלווה אותי בדברים טובים. הקול הזה מרגיע אותי.
אני עדיין רואה מטושטש ומנסה ליצור קשר עם הכתמים האלה שזזים סביבי. ככל שעובר הזמן אני מצליח לראות שיש פה פנים והן מוכרות. בכל פעם הן חוזרות אליי שוב ושוב ואני רוצה ליצור איתן קשר. אם אני עושה קקי ולא נעים לי בחיתול אז באים ומחליפים. אני לא יודע מי הם, אבל אני מנסה ליצור איתם קשר. הם נראים לי חשובים, הם עוזרים לי. הם נמצאים שם ומספקים לי את כל הדברים שאני חייב מיד, כי אין לי סבלנות לחכות.
לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
אני עושה כל מיני קולות או קצת בוכה, והם מבינים שאני רוצה שיאכילו אותי, שישחקו איתי, שיעשו לי פרצופים או שיחליפו לי חיתול. הם באים מיד, בלי שאצטרך לחכות. וזה חשוב לי מאוד, זה מאפשר לי לסמוך עליהם. כשאני צריך הם נמצאים כאן לידי, וכשלא, יש לי תחושה איומה, כאילו אני נופל לתהום. אני חייב אותם מיד, כי אם לא, אני מרגיש שהם לא אוהבים אותי, ואת זה אני לא יכול לשאת.
אני בן 4 חודשים
עד עכשיו עשיתי פרצופים, ואפילו חייכתי, אבל סתם בלי להתכוון. פתאום אני שם לב שברגע שאני עושה את התנועה של החיוך, כולם סביבי שמחים, מחייכים אליי חזרה ומלטפים אותי. זה מאוד נעים לי. אז אני מתחיל לחייך עוד פעם ועוד פעם. אתם שרים לי שירים, מלטפים אותי או עושים לי קולות מצחיקים. אז אני ממשיך לחייך, בעיקר לדמויות מוכרות לי כמו המשפחה שלי.
אני בת שנה
עד עכשיו ראיתי שהדמויות האלה שנמצאות לידי תמיד שם כשאני צריכה. לאט לאט אני מתחילה להפנות את הסקרנות והאנרגיות שלי כלפי העולם ומתחילה להתעניין מסביב. הקולות, הצלילים, הריחות והטעמים מתגלים לי, ואני רוצה להתנסות בהם. אני צריכה שתעזרו לי ותתמכו בי כשאני חוקרת את העולם סביבי.
תעודדו את הסקרנות הזו שלי. וכשארצה לחזור אליכם ממסעות המחקר שלי אחרי שגיליתי דברים מוזרים, מעניינים ומופלאים, אני צריכה לדעת שאתם, ההורים שלי, נמצאים שם. אני מתחילה לשים לב לתגובות של הסביבה. לפעמים אני אומרת לכם "לא," כי אני רוצה שתדעו שאני נפרדת מכם כבר.
אני בן שנתיים
אני חושב שמה שאני רואה גם אתם רואים. אתמול, למשל, כששיחקתי מחבואים ועצמתי את העיניים ולא ראיתי את אחי שעמד, היה לי נראה שגם הוא לא רואה אותי. כי כשאני עוצם את העיניים, כולם לא רואים - לא רק אני. וכשעמדתי מול הטלוויזיה וראיתי סרט מצויר, הייתי בטוח שגם ההורים שלי ראו אותו, למרות שהם היו בעבודה. כי מה שאני רואה - בטוח כולם רואים. לאט לאט אני מבין שזה לא ככה, וכל אחד הוא שונה ורואה דברים אחרים.
צפו בילדים בני שנתיים עם התחכום האופייני לגילם:
אני בן 3
אני כבר יודע כמוכם ללכת, לרוץ ולדבר. אם קודם הייתי צריך אתכם לידי, או שידעתי שאתם שם, עכשיו אני מבין שאני אדם אחר מכם, שאני יכול להתנהל לבד, ושאני לא חייב שתהיו לידי. הבנתי שגם אם אתם לא לידי ואני לא רואה אתכם, יש לי תחושה שאתם מלווים אותי. עכשיו אני יודע שאתם בסביבה.
אני ממשיך לנסות לחקור את הסביבה ולבטא צדדים שונים אצלי. אני מתחפש לדמויות, אני מנסה כל מיני דברים, ואני צריך שאתם תעריכו את ההתבטאות העצמית שלי, תיתנו לי גירויים ותאפשרו לי לבטא את כל הצדדים השונים. מצד שני אני צריך שתציבו לי גבולות, וזה מאוד חשוב לי, אחרת מתעורר בי פחד. אני מפחד, כי אני לא כל כך יודע מה מותר ומה אסור. כשאתם אומרים לי מה מותר ומה אסור, אני לא תמיד אוהב את זה, אבל זה עושה לי טוב. הגבולות שאתם מגדירים לי מרגיעים אותי, כי אני מבין שאתם שומרים עליי.
לפעמים בלילה יש לי כל מיני חלומות שמפחידים אותי. דמויות מוזרות, מפלצות שמו - פיעות מהספרים שההורים קוראים לי לפני השינה. זה מפחיד אותי מאוד, ואז אני קורא לכם בבכי ואתם מגי - עים למיטה שלי. זה עושה לי טוב ומרגיע אותי.
אני בת 5
אני כבר מדענית בוגרת. אני מתחילה להבין ולבדוק מה גורם לדברים לפעול, מה גורם לדברים לפעול מהר יותר או לאט יותר. אני גם משתמשת בשפה ובמילים כדי לשכנע ומצליחה לראות שזה עובד. אני לא צריכה לבכות או לצרוח. אני יכולה לדבר ולנסות לשכנע - ואז דברים קורים.
אני רוצה קצת יותר דברים לעצמי. אני רוצה לנצח, אני חייבת לנצח! יש לי גם רגעים קשים שבהם אני נכשלת, ופה אני צריכה אתכם, אמא ואבא, שתלמדו אותי שגם אם נכשלתי - אני יכול ללמוד מזה ולהמשיך הלאה.
אני בן 10
אני מאוד אוהב אתכם, אמא ואבא, אבל מה שמעניין אותי יותר זה מה קורה עם החברים שלי. אני מתחיל להבין שהקשר שלי עם החברים הוא משהו דו-סטרי: אני גם מקבל, וגם צריך לתת. אני דואג לחברים שלי, למרות שפעם לא היה אכפת לי מאחרים.
כשחבר שלי עצוב - גם אני עצוב וזה משפיע עליי. אמא ואבא, חשוב לי שלא תתערבו יותר מדי בעולם שלי. אל תזניחו אותי, אבל תנו לי קצת עצמאות ותקבלו את החברים שלי בצורה חיובית. אל תשפטו אותם, אני בחרתי את החברים שלי, ואני רוצה שתקבלו אותם כמו שהם.
אני מתחיל לבדוק איך אחרים יכולים לאהוב אותי בכל מיני דרכים. חשוב לי שהסביבה תאהב אותי ותעריך אותי, ולא רק ההורים שלי. אני מרגיש שאני ממשיך לגדול וח - ווה בכל יום כל כך הרבה הרפתקאות. אני מתחיל להרגיש ממש את העולם ומתחיל גם לחשוב לא רק על ההווה, אלא גם קצת על העתיד. אבל בינתיים, הוא עדיין נראה כל כך רחוק.
הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים וכתב הבריאות של ynet. ייעוץ מקצועי: ד"ר שי חן גל, פסיכולוג ילדים ונוער קליני 
לפנייה לכתב/ת 
