ניו ג'רזי
אירועי השבוע בקהילת ניו ג'רזי
חיילים ישראלים מהעולם הגדול
הם מסיימים את בית הספר התיכון. חלקם נוער שנולד בארה"ב, וחלקם בני ישראלים שהגיעו לכאן כשהם נושאים איתם את ילדיהם שנולדו בישראל. הם גדלו והתחנכו בארה"ב מגיל צעיר, ורבים מהם הגיעו לכאן בשנות נערותם. הם גדלים בבתים שהדיבור על מדינת ישראל מתקיים בהם, חלקם משתייכים לתנועות הנוער הציוניות, ישראליות ואמריקאיות. דבר אחד בטוח: הם נוסעים לשרת את מדינת ישראל מתוך תחושת שליחות, ורובם מגיעים לתפקידים משמעותיים, פעמים רבות ביחידות קרביות. שמעם של החיילים הבודדים עלה לכותרות במלחמה האחרונה, ולאו דוקא בעת שמחה. עשרות אלפים ליוו את סמ"ר ניסים שון כרמלי בדרכו האחרונה כשהגיע מטקסס לשרת בגדוד 13 בגולני. אלפים ליוו את סמ"ר ג'ורדן בן סימון שנהרג במבצע צוק איתן. להלוויתו של סמ"ר מקס שטיינברג ששירת במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) הגיעו הרבה עשרות אלפים. התיאורים הנ"ל לא ברורים מעליהם. והם לא שלושת החיילים הבודדים היחידים שנתנו את חייהם למען שמירת בטחונה של מדינה ישראל מאז הוקמה. בעבר היו פחות אמצעי תקשורת להמונים, וידענו עליהם פחות. היום אנחנו יודעים יותר, אבל הם נשארו אותם חיילים בתפקידים המשמעותיים אליהם הם מגיעים. 3,500 חיילים בודדים מגיעים מ-80 מדינות בעולם לישראל בכל שנה. קרוב ל-900 מהם מגיעים מארה"ב.
למדינת ישראל תקציבי ענק לביטחון ביחס לגודלה והתל"ג שלה. דבר ידוע הוא שצה"ל נחשב לאחד הצבאות המתקדמים בעולם בתחומים רבים, ועולם ההיי טק והפיתוחים הטכנולוגים השונים תומך אותו. תקציבים רבים מופנים לחיילים הבודדים. אלה המגיעים מארה"ב, עוזבים מסלול ידוע ומוכר מראש, בו הם מיועדים לקולג' ולאוניברסיטה עם סיום הלימודים בתיכון, ובשונה מחבריהם הולכים לחוויה שלא תמיד ידעו מראש מה פישרה. בארץ מקבלים אותם בחיבוק, והם עוברים הכשרות בשפה העיברית ותקופת הסתגלות במסגרות השונות. למרות כל המתואר כאן, נראה כי נדרשת תמיכה נוספת ומשמעותית לחייהם בארץ. רבים מהם בני שמונה עשרה שעוזבים את הבית בפעם הראשונה בחייהם ליבשת אחרת ורחוקה, וחלקם אחרי גיל 20 ונחשפו לאפשרות לשרת את מדינת ישראל כשבידם תעודה והם בשלב בו הם יכולים להתחיל להרויח את לחמם ולהתחיל את החיים שלהם כבוגרים.
רב"ט עליזה גרין. צילום: Master Studio Photography
לכל אלה נאסף גם סיוע חיצוני, מעבר למה שהם מקבלים בזכות שירותם כחיילים בודדים בישראל. ארגונים שונים מגייסים עבורם תרומות כספיות ותרומות של ציוד. הארגון הגדול בארה"ב שמגייס כספים למען חיילי צה"ל הינו אגודת הידידים של צה"ל, או בשמה המוכר על אדמת צפון אמריקה ה-FIDF. לאגודה 23 סניפים בצפון אמריקה ופנמה. את הסניפים מפעילים אנשים שנשכרים למשימה, אבל הרוח החיה מאחוריהם נתונה למתנדבים. לכל סניף מטרת דגל לשמה הוא מגייס את הכספים. בראש הסניף של ניו ג'רזי עומדים שלושה: איש העסקים אבי אורן, מייקל גרוס שהיה חייל בודד שהגיע מלונדון לשרת בישראל וסמי בר-אור שהגיע מפרס בתור חייל בודד וללא משפחה והיה לצנחן. שלושתם חדורי מוטיבציה ותורמים את זמנם הפנוי לאורך כל השנה לקידום האינטרסים של החיילים הבודדים. "אני תמיד אומר לילדים שלי ששלוש השנים הכי משמעותיות בחיים שלי היו השירות הצבאי שלי. אף אחד לא יודע עד כמה היה לי קשה, הייתי לבד, ולא סיפרתי לאף אחד שאני חייל בודד" מספר בר-אור על תקופת השירות הלא פשוטה ומתענג עליה בו זמנית. "אני כאן כי אני יודע שהקשיים לא השתנו, רק הזמן עבר. אני שומע כל אחד ואחת מהם, קשוב לצרכים שלהם. אני יודע שהמפקדים לא תמיד אמפתיים לחיילים בודדים, ולא יכולים להבין מהיכן הם מגיעים. אני לא מפנק אותם, אבל מעמיד אותם על הרגליים היכן שצריך" הוא מסכם. הסניף שלו אחראי לגייס תרומות שבסופו של דבר יגיעו לחיילים בצורת תלושי שי בראש השנה, חנוכה ופסח, ובלי כל קשר למה שהצבא מספק להם, וכמובן לימי הכיף שמיועדים במיוחד בשבילם. רב"ט עליזה גרין, בת 24 מפילדלפיה עלתה לישראל כדי לשרת. גרין היא הבת הרביעית והצעירה למשפחה שמעולם לא ביקרה בישראל. במשך שנות נערותה למדה בשעות אחה"צ בבית הכנסת פעמיים בשבוע עיברית, "וזה היה בערך הקשר היחיד שלי לישראל" היא מספרת. במסגרת לימודי העיברית התוודעה גרין לתרבות, למוזיקה ולאוכל הישראלי, כמו כן לארגון "תגלית" שחיכתה להצטרף אליו בסבלנות. משהגיע הרגע בגיל 18, והיא נסעה לארץ נראה כי נפל דבר. "למדתי לתואר ראשון ב'טמפל' פילדלפיה. בקולג' התוודעתי ל'הלל' והצטרפתי לועדת "תמיכה בישראל". במסגרת הועדה נחשפתי לשנאה לישראל וליהודים, נחשפתי לשבוע האפרטהייד שמתקיים ברבים מהקמפוסים בארה"ב ולשיתוף הפעולה עם ה-BDS. המצב בקמפוסים גרוע ביותר. אני יודעת להגיד שקוראים לזה בכל מיני שמות אבל זו דרך אחרת שבה הם אומרים 'אנחנו אנטישמים'. ההתמודדות היתה לי קשה, במיוחד כי נלחמתי בשקרים שהם מפרסמים בלי הפסקה. מצאתי את עצמי מגיבה באמצעות חומרים שאיתרתי בעצמי ברחבי האינטרנט, וכן מעזרה שקיבלנו מארגונים כמו Stand with Us ו- Hasbara Fellowships. נלחמתי ממקום חיובי, והצגתי את ישראל ממקום של פיתוחים טכנולוגיים שיצאו ממנה ומשתמשים בהם בכל העולם, כולל אלה שעמדו מולי והיו שותפים לפרופוגנדה נגד ישראל" היא מספרת בעיברית רהוטה להפליא עם מבטא ישראלי מושלם וסלנג מקומי. גרין ביקרה בארץ עוד מספר פעמים, למדה במסגרת האוניברסיטה העיברית ומביקור לביקור התחזקה בה התחושה שהיא צריכה גם לשרת בצבא. באוגוסט 2014 היא החליטה לעלות לארץ ובדצמבר באותה שנה התגייסה לצבא. "גרעין צבר הוא הגוף שהכי עזר לי ולחבריי לעשות את תהליך העלייה לארץ. הם דאגו לנו, לימדו אותנו וליוו אותנו בכל השלבים שארכו שלושה חודשים במקום שנה וחצי 'תיקתקו אותנו'. כולנו קצת יותר מבוגרים מהחיילים הישראלים שמתגייסים בגיל 18 והיינו צריכים את העזרה כדי להתקדם לתוך השרות במהירות. ה-FIDF נכנס לתמונה רק מרגע שהתגייסנו" היא מספרת ברהיטות.
משמאל: האלוף (במיל.) אליעזר מרום, ג'ים אדלר, המנכ"ל לשעבר אלן שקולניק, סגן משנה דויד, סמל אבינועם, דנה אדלר, אלוף (במיל.) מאיר כליפי מנכ"ל ה-FIDF, הווארד גאס | צילום: Richard Yumang
באיזה תפקיד את משרתת? גרין: רציתי להיות לוחמת, רציתי להציל חיים. שהיתי בארץ כשהחל מבצע צוק איתן, והתעוררתי יחד עם חברה שלי בוקר-בוקר לאזעקות בתל אביב. זה לא היה נעים, ואפילו סבלתי מחרדה. למדתי מהחברה שהטנקיסטים שנכנסים לעזה עברו את ההכשרה שלהם בסימולטורים, וידעתי שאני רוצה להיות מדריכת שריון. לשמחתי קיבלתי במנילה את האפשרות, ונענו לבקשה שלי. אין לי תלונות.
היכן את מוצאת את התרומה של אגודת הידידים של צה"ל ביום-יום שלך ושל חברייך? גרין: המון! קשה להסביר עד כמה חשובה התרומה שלכם משם. בכל אחד מהחגים הגדולים אנחנו מקבלים תלושי שי שאנחנו יכולים לקנות באמצעותם כל דבר שאנחנו צריכים, מעבר למה שהצבא מעניק לנו. ימי הכיף הם דבר חשוב ביותר. אנחנו נפגשים עם חיילים בודדים מכל העולם, ורואים שאת הבעיות שאנחנו חווים עם עצמנו בסטטוס שלנו כחיילים בודדים, חווים גם אחרים. זו הזדמנות להחליף רעיונות ולהכיר עוד אנשים במעמדנו. מאוד חשוב שאנשים שחיים בחו"ל יבינו שאנחנו בחרנו לשרת את המדינה. כחיילים תפקידנו לשמור על המדינה, אבל גם אנחנו צריכים שיגנו עלינו. ה-FIDF עושה את זה. לחיילים בודדים יש רגעי משבר, שביזות כמו לכל חייל אחד פלוס הריחוק מהמשפחה ומהמקום הטיבעי שגדלו בו. כשאנחנו מגיעים הביתה להורים וכולם פוגשים אותנו, הם רואים בנו גיבורים, ומאוד מחזקים אותנו ומודים לנו וזה עושה את ההבדל. כשאנחנו כאן אנחנו יודעים שיש לנו את התמיכה של הקהילות בחו"ל שתורמות כספים כדי לחזק אותנו".
הגאלה השנתית של ה-FIDF סניף ניו ג'רזי תערך ב-23 לנובמבר בבית המלון שרתון-פרסיפני. לפרטים נוספים והזמנת מקומות: FIDF.ORG/NJGALA
פורסם לראשונה 06/11/2015 01:04
צילום: Master Studio Photography
מומלצים
