הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד. הנה מה טוב ומה נעים שבת נשים גם יחד.בשבועות האחרונים מתגבשת לה קבוצת נשים ישראליות בעיר, אשר נפגשות לפעילויות שונות, מתחברות, משחררות, ובעיקר מפנות כמה רגעים לעצמן.

שרית רון, דיירקטורית התכנית 'חופשי במנהטן', ושני קורבלניק, יוזמות התכנית, הופתעו לדלות כמה מהר נענו הנשים לרעיון. "שני הציעה את השם 'לשבט' שהוא גם 'לשבת ביחד', 'לשבת לקפה' וגם 'שבט', כי אנחנו אלה שיוצרות את השבט", מסבירה שרית.

"כשפתחנו את הקבוצה, המטרה הייתה ליצור חברויות חדשות, ושיהיה לנו פשוט כיף. בלי שום צורך מלבד הצורך שלנו. כשאת אמא למשל, את דואגת לכולם ואת אחרונה. בעיקר כשאנחנו כאן ולא בישראל. מפגשי נשים מאפשרים מרחב מוגן, מאפשרים לנו להיות פשוט אנחנו ומדובר במצרך נדיר בימינו. רוב הזמן את כבר כל כך עייפה שאין לך כבר כוח לעשות משהו בשבילך".

הרעיון נולד במידה רבה בגלל אותה דינמיקה שמוכרת לרובנו. " לכולנו יש חברות וחברים ומעגל קרוב יותר של חברים שמשמשים עבורנו כמשפחה, בהיעדר המשפחה המורחבת והחברים מישראל. הרבה מאיתנו גם עושים הכל כאן ביחד עם חברים. הבעיה היא שיש המון תנודות. רבים נוסעים וחוזרים כל הזמן, ואז אנחנו נשארים לבד, אנחנו זקוקים למעגל יציב. אין בעיה למצוא פתרונות נקודתיים לחברה, אבל רצוי להרחיב את המעגל".

בינתיים הספיקה קבוצת "לשבט" לערוך שני מפגשים, וממפגש למפגש, הקבוצה מתרחבת.השתיים שלחו שאלון לכל הנשים שהכירו עם הצעות לשלל נושאים, תכנים ופעילויות שאולי יעניינו אותן. "הבנות לא רצו רק להיפגש. כולן אמרו שהן רוצות תוכן. התכנים שנבחרו היו בעיקר סגנון ועיצוב, גוף, תכנים של תיירות פנים, לאן ללכת מה לעשות עם עצמי או הילדים. זה לא הפתיע אותנו", מספרת שרית. "הנושאים מסקרנים ובסוף כולן מדברות עם כולן, מתחברות יותר ופחות אחת לשניה, והחברות והאתנחתא הזאת, תמיד מורגשות".

המפגש הראשון היה כללי יותר. "נפגשנו בפעם הראשונה במסעדה כדי לדבר, להבין איך אנחנו רוצות לעצב את המפגשים הללו, אך מהר מאוד עברנו לשיחות קולחות האחת עם השניה".

בשבוע שעבר נערך המפגש השני והקבוצה הלכה יחד לגלריה ברחוב 14 בכדי לסקור את התערוכה החדשה של האמנית הישראלית מיכל נחמני.

נשות "לשבט" עם האמנית מיכל נחמני (במרכז)

התערוכה, ששמה "החלום של אלברט" ותהיה פתוחה לקהל עד-16 בפברואר, נגעה לכל אחת בנקודה אחרת. "הסיפור על אלברט לקוח מעובדות היסטוריות על עליית הנוער, ילדים שהגיעו רובם יתומים והתחילו חיים חדשים בישראל". מספרת נחמני. "יצרתי סיפור חדש על ילד קטן ששמו אלברט. טיפוס דמיוני. ההשראה ששאבתי מבול קטן של עליית הנוער. אמא שלו ניספתה בשואה והשאירה לו מזוודה קטנה".

"למיכל יש אישיות מעלפת. אהבתי את המקום שהיא נתנה לכך שבשלב מסויים בחייה היא הבינה שהיא רוצה להיות אמנית, ועכשיו היא מנצלת כל מקום אפשרי כדי לחוות ולתת מהיצירתיות שלה", מספרת מיכל

כהן, אחת הנשים בחבורה. "אהבתי את היצירתיות והענווה שלה. את החיבור שלה למקורות ההיסטוריים שלנו ויצירת סיפור מקביל. אהבתי את המקום שלה לנסות דברים חדשים, לא לפחד ללמוד דברים חדשים. מאוד נהניתי להקשיב לה, ללמוד על דרך חיים של אישה אחרת".

שרית מספרת שהנשים גילו עניין בתערוכה, וגם אחת בשניה. "היו נשים מכל הגילאים, פנויות ונשואות, בנות 30 ובנות 60. לכל אחת חוזקות וחולשות שנובעות מהמסע שלה, וכל אחת יכולה הייתה ללמוד מהשנייה".

"קשה מאוד לצאת מתוך מעגל העבודה והילדים כל יום”, סיפרה אחת המשתתפות, "אבל כששרית סיפרה לי על מפגש הנשים שהיא מארגנת ישר קפצתי על המציאה. מבחינתי זו סיבה מעולה לאוורר את השגרה היומיומית. לפגוש ולהכיר נשים חדשות, ולשמוע סיפורים אחרים. ידעתי שזה חשוב בשבילי. רק בשבילי”.

המעוניינות להצטרף מוזמנות לכתוב לשרית:

sron@swfs.org