ילד, תחתום: הסכם משפחתי לגלישה ברשת
זה כבר הפך לאופנה: יותר ויותר הורים מנסחים לילדיהם כללים לגלישה באינטרנט בכלל ולשימוש בסמארטפון בפרט. למי שייך המכשיר? היכן מותר לגלוש? מה מותר לכתוב ולמי? מה עושים כשנתקלים בהעלבות, חרמות או תוכן פוגעני? מה הסוד להצלחת ההסכם? "ההורה צריך לשמש דוגמה"
הסופרת והבלוגרית האמריקנית ג'אנל ברלי הופמן היא מחברת הספר iRules, שמוגדר כ"כל מה שמשפחה טכנולוגית בריאה צריכה לדעת על סלפי, סקסטינג, גיימינג והתבגרות". לפני כמה שנים היא עוררה דיון שההדים שלו הגיעו לכל העולם, אחרי שפרסמה באתר "האפינגטון פוסט" את החוזה שעליו חתמה עם בנה בן ה-13 ברגע שקנתה לו את האייפון הראשון כמתנה לחג המולד.
לכל הכתבות על שבוע האינטרנט הבטוח - לחצו כאן
הפוסט הזה – ששרטט עבור בנה את גבולות המותר והאסור – הפך אבן דרך בכל הנוגע לדיון ב"יחסים הטכנולוגיים" במשפחה במאה ה-21 (וגרר דיון ער גם בארץ).
מדובר ב-18 סעיפים קשוחים אך משעשעים שבהם הסבירה ברלי הופמן לבנה למי באמת שייך הטלפון החכם, כיצד בטוח וראוי להשתמש בו, למה הוא מיועד, ובעיקר למה הוא לא מיועד. הרעיון לחתום על חוזה בין הורה לילד הפך פופולרי מאז בשל הפשטות והישירות שלו, ובמסגרת "שבוע האינטרנט הבטוח" הוא ראוי לבחינה נוספת.
שבוע האינטרנט הבטוח. חושבים לפני שמעלים:
הנה כמה סעיפים נבחרים מאותו "חוזה" שפרסמה ברלי הופמן:
- זה הטלפון שלי. אני קניתי אותו. אני משלמת עליו. אני מלווה לך אותו. אני נהדרת, נכון?
- אני תמיד אדע את הסיסמה שלו.
- תן את הטלפון להוריך ב-19:30 מדי ערב לפני בית ספר וב-21:00 בסופי שבוע. הוא יהיה סגור למשך הלילה ויופעל ב-7:30 בבוקר.
- הטלפון לא הולך איתך לבית הספר. תשוחח פנים אל פנים עם אנשים שאתה מסתמס איתם. אלה כישורי חיים.
- אל תשתמש בטכנולוגיה הזאת לשקר, להטעות או להונות אדם אחר. אל תיקח חלק בשיחות פוגעניות כלפי אחרים. קודם תהיה חבר טוב, או הישאר מחוץ לקו האש.
- אל תסמס, תכתוב מייל או תגיד משהו באמצעות המכשיר שלא היית אומר פנים אל פנים.
- אל תסמס, תכתוב מייל או תגיד משהו למישהו שלא הייתה אומר בקול אילו הוריו היו בחדר. צנזר את עצמך.
- אל תשלח או תקבל תמונות של אבריך המוצנעים או אבריו המוצנעים של מישהו אחר. אל תצחק. יום אחד תתפתה לעשות זאת למרות האינטליגנציה הגבוהה שלך. זה מסוכן וזה עלול להרוס את נעוריך, תקופת הקולג' או חייך הבוגרים. זה תמיד רעיון רע. מרחב הסייבר הוא גדול וחזק ממך וקשה לגרום למשהו כזה להיעלם – כולל מוניטין רעים.
- תשאיר את הסמארטפון בבית מדי פעם ותרגיש בטוח בהחלטה הזאת. זה לא ייצור חי או איבר מגופך. תלמד לחיות בלעדיו.
הרצאה של ג'אנל ברלי הופמן ב-"TED":
אורלי פרידמן מרטון, יועצת משפטית ומנהלת אחריות תאגידית במיקרוסופט ישראל: "במפגשים שאנחנו מקיימים במהלך השנים עם הורים, על מנת להקנות להם גם כלים טכנולוגיים, בעיקר כדי לחזק את תפקידם בדיאלוג עם ילדיהם בנושא מהמקום של ערכי המשפחה וכללי ההתנהגות המקובלים בה, ברור לנו שהורים מוצאים ערך רב בהסכם מסוג זה, שמייצר תיאום ציפיות וגבולות ברורים. הסכם הוא ביטוי נוסף לחשיבות שאנחנו מייחסים לדיאלוג בתוך המשפחה ולהקניית ערכים וכללי התנהגות ברשת, מתוך הבנה שהכלים הטכנולוגיים הם כלי עזר בלבד ולא מהווים תחליף".
ההסכם המשפחתי: גם ההורים מתחייבים
הפוסט של ברלי הופמן ממוקד אמנם במכשיר טלפון סלולרי, אבל הוא משליך למעשה על כל דפוסי הגלישה של ילדים ובני נוער. במסגרת "שבוע האינטרנט הבטוח" ערך איגוד האינטרנט הישראלי הצעה משלו להסכם גלישה משפחתי, והוא – להבדיל - בנוי באופן המחייב את שני הצדדים: הילדים וההורים (לקריאת ההסכם – לחצו כאן).
הילדים חותמים על כמה התחייבויות, ובהן:
1. לא אמסור שום מידע על עצמי ומשפחתי כגון: שם, גיל, כתובת, טלפון, בית ספר, כיתה וכו' לאדם זר ללא אישור הוריי.
2. לא אפגש עם אדם זר שהכרתי ברשת ללא בדיקת העניין עם הוריי. רק במידה שהסכימו אקבע פגישה ובמקום ציבורי בלבד.
3. לא אשלח תמונות או סרטונים לאדם זר בטרם סיכמתי זאת עם הוריי. בנוסף, לא אשלח תמונות או סרטונים של אנשים אחרים ללא קבלת הסכמתם מראש.
4. יחד עם הוריי אקבע את משך הזמן היומי שבו אהיה מחובר לרשת ולא אחרוג מזמן זה. משך הזמן שקבענו הוא ...
5. יחד עם הוריי אקבע לאילו אתרים לא אגלוש ובאילו פורומים או צ'אטים לא אקח חלק.
6. לא אנקוט אלימות, אקלל, אפגע, אשפיל, או אנהג בכל דרך שאינה תואמת את ההתנהגות והערכים המקובלים במשפחתי.
7. איידע את הוריי בנוגע לכל מידע שנחשפתי אליו ובנוגע לכל פניה שהייתה אליי שגרמו לי להרגיש מאוים, נפגע, דחוי או שלא בנוח מכל סיבה שהיא. אני מבין, שאין זו אשמתי שמסר מסוג זה הגיע אליי ובכל מקרה אני מתחייב לא להגיב עליו.
היום הלאומי לאינטרנט בטוח:
במקביל, ההורים מתחייבים לקיים דיאלוג עם הילדים לשם קביעת גבולות מוסכמים לגלישה ברשת; ללמוד ולדעת יותר על רשת האינטרנט, על התכנים והפעילויות שהיא מציעה, וגם "לשאול, להתעניין ולהכיר את העולם החברתי הווירטואלי של ילדינו לא פחות טוב מהיכרותנו את עולמם החברתי בביה"ס ובכל מסגרת חברתית נוספת".
"ילד שרוצה סמארטפון יחתום על כל דבר. המבחן האמיתי יהיה בעקביות", מסבירה שני נחשון, מנחת הורים ומנהלת הפורום הייעוצי של מכון אדלר, שממליצה לקבל את ההסכמים הללו בפרופורציה הנכונה. "כמו כל חוק בבית: אם ההורה יאכוף את מה שכתוב שם – הילד יבין שהוא מתכוון לזה".
- מה יביא ליישום מוצלח של הסכם כזה?
"דוגמה אישית של ההורים שיראו כמה הם כפופים לתנאים שהם מבקשים מהילד. אם ההורה כל הזמן בטלפון, כולל בנהיגה ובארוחה, שלא יתפלא שגם הילד עושה כך. אם ההורה רץ לטלפון בכול פעם שיש צפצוף התראה של סמס או מייל מהטלפון, גם הילד יעשה אותו דבר.
"למה זה חשוב? כי העיקרון הזה יושב על ערך. אם אני אומרת לילד שארוחה היא ערך עליון, ואז אני שוברת את הערך בגלל שהגיעה לי הודעה בווטסאפ, הילד מבין שהערך לא מספיק חשוב".
לפנייה לכתב/ת 
