שתף קטע נבחר

בשביל גט: הוציאה סמסים מהטלפון של בעלה

אישה ביקשה להוכיח שבעלה משקר, וביקשה להציג בבית הדין מסרונים ומיילים שלו שהוציאה ללא אישור. הדיינים הסכימו: האמת גוברת על הפרטיות

בית הדין הרבני האזורי בנתניה, שעסק בתביעת גירושים בין בני זוג, אישר לאחרונה לאישה להציג מסרונים ומיילים שהוציאה ללא אישור ממכשיר הטלפון והמחשב של בעלה, במטרה להוכיח שקרים שלו. הדיינים קבעו: "הצורך לגילוי האמת עולה על זכותו של הבעל לפרטיות ולהסתרת האמור במסרונים ובמיילים השייכים לו".

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

מדובר בגבר ואישה עם שני ילדים החיים בנפרד זה שנתיים. הם מנהלים הליכי גירושים בעקבות תביעה שהגישה האישה, ובה דרשה שהבעל יפרע את כתובתה עם הגירושים. לטענתה, כבר שנים – הרבה לפני שעזב את הבית – הבעל נוהג כמי שמאס בה, מתייחס אליה באלימות מילולית ובזלזול, אולם מסרב להתגרש על מנת לזכות בהישגים רכושיים – אחד מהם הוא לפטור אותו מכתובה.

 

במסגרת ההליך התברר שהאישה הסתכלה במיילים ובמסרונים במחשב ובטלפון הנייד של הבעל. לדבריה הם מוכיחים את טענותיה לגבי כוונתו האמיתית של הבעל, וביקשה להציג אותם. בית הדין הציע לצדדים להתגרש ולדחות למועד מאוחר יותר את הדיון בעניין תשלום הכתובה, אולם הבעל התנגד. טענתו העיקרית הייתה שהוא רוצה בשלום בית.

 

הבעל סירב לאפשר לאישה להציג את החומרים בטענה שמדובר בפגיעה בפרטיות שלו. כשנשאל על תוכן הסמסים והמיילים ענה: "לא זוכר, לא יודע, יכול להיות".

 

הדיינים - הרב שלמה שפירא, הרב אברהם מייזלס והרב אריה אוריאל - ניצבו בפני דילמה: האם הצורך לבירור האמת עולה על הצורך להתיר הצגת ראיות שהושגו באופן לא חוקי? או שהשמירה על הפרטיות גוברת על הצורך להגיע לגילוי האמת? הם הבהירו שהאישה עברה על החוק, אלא שבמקרה הזה ללא הראיות לא ניתן יהיה להכריע בתביעה.

 

"הבעל טוען שרצה ורוצה שלום בית, וכפי שכתבנו לעיל תום הלב הוא התנאי לשלום בית", כתבו בפסק הדין. "אי חשיפת האמת ונתינת מחסום בפני בית הדין לחשיפה לעיני השמש של המעשים והמניעים למעשים אלו, תמנע מבית הדין גילוי האמת, ואפילו עצם ההתנגדות לחשיפת פרטים אלו מורה שיש לצד המתנגד מה להסתיר".

 

הדיינים קבעו שהדרך היחידה לגילוי האמת היא על ידי חשיפת המסרונים, המיילים ושאר החומר, ולעמת ולאמת הדברים עם הבעל. בעניין זה הם הוסיפו שמדובר בהפרה קלה של פרטיות הבעל, ולא למשל בחשיפת צילומים מחדר מיטות של מישהו, כפי שנדון במקרה אחר. מה עוד שגם הבעל הודה שגם הוא חדר למחשב של האישה.

 

בהחלטה כתבו הדיינים: "למרות הפגיעה בפרטיות של הבעל, מכיוון שאם תוכח טענת האישה שהגירושין קרו בגרימתו, אכן מגיע לה לדרוש ולקבל כתובתה. הדבר מתחזק לאור ההתחמקויות של הבעל בדיון האחרון שבהן חזר על התשובות 'לא זוכר', 'לא יודע', 'יכול להיות', הפוגעות באמינות דבריו. ומשכך יש מקום להתיר לאשה להציג ראיותיה".

 

לפיכך החליטו הדיינים להתיר לאישה להציג בפניהם את החומרים שלדעתה מוכיחים את טענותיה על התנהלותו והתנהגותו של הבעל בתקופה שבה התגוררו יחד. כמו כן המליץ בית הדין לצדדים להתגרש מידית וקבע כי המשך הדיון בחיובו של הבעל בכתובה ייערך אחרי הגירושים.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ התובעת: עו"ד אילת ישראלי-מרגלית
  • ב"כ הנתבע: עו"ד אברהם דבירי
  • עו"ד אילנית מנדלסון עוסקת בדיני משפחה
  • הכותבת לא ייצגה בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים