שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא רוצים להיגמל מהמוצץ
    חגית נתנה לבתה להחליט לבד מתי היא נגמלת מהמוצץ וזה קרה בגיל 5.5, יוליה לא התייחסה להערות מהסביבה על כך שיהיו לבנות שלה בעיות בשיניים ושרית נתקלה בקשיים כשניסתה לשכנע את בתה לוותר על ההרגל. רגע לפני שהילדים חוזרים לגן - מתי הגיל המתאים לזרוק את המוצץ ולמה צריך טקס פרידה?

    החופש הגדול בעיצומו, וכבר מתחילות ההכנות לקראת השנה החדשה. הילדים יתחילו גן חדש או יעלו לקבוצה של הבוגרים ויש כאלו שיגיעו לגן חובה עם מוצץ ולרגע לא ירגישו לא בנוח עם הסיטואציה שאולי לאחרים נראית מוזרה.

     

    "אני נגמלתי מהמוצץ בגיל 6 ולכן נתתי לבת שלי להחליט לבד מתי היא נגמלת", אומרת חגית ליסיצין שבתה טימור נגמלה בגיל 5.5. "היו לה כמה ניסיונות בגילאים מוקדמים יותר. למשל, היא החליטה שהיא מפסיקה והחביאה את כל המוצצים באדמה בגינה, אבל אחרי יומיים כבר חפרה ולקחה אותם בחזרה".

     

    - קיבלת פעם הערות מהסביבה?

    "מלא! שאלו אותי אם אני לא מפחדת על השיניים שלה, קראו לה 'תינוקת', אבל למזלי זה לא הפריע לשתינו. כאמור, אני הייתי עם מוצץ עד גיל 6 והלוואי על כל אחד שיניים כמו שלי".

    טימור ליסיצין - לא הפריעו לה הערות מהסביבה (צילום: אלבום משפחתי)
    טימור ליסיצין - לא הפריעו לה הערות מהסביבה(צילום: אלבום משפחתי)
     

    - איך בסוף טימור החליטה להיגמל?

    "זה התחיל בגן טרום חובה, כי היה אסור להגיע עם מוצץ לגן. היא השאירה את המוצץ בתיק כל היום ורק כשחזרה הביתה הוציאה אותו. בגן חובה היא כבר פחות התרגשה מהמוצץ ובאיזשהו שלב, יום בהיר אחד היא שכחה אותו בבית ולא נזכרה בו. המוצצים נמצאים בבית עד היום. היא מסתכלת עליהם והם פשוט לא מעניינים אותה".

     

    עם הזמן פשוט שכחו מהמוצץ

    יוליה מרגולין, אמא לשלוש בנות (12, 9 ו-3) לא ניסתה אף פעם לגמול אותם ממוצץ כי הוא מאוד הרגיע אותן. "שתי הבנות הגדולות שלי נגמלו בעצמן כשכבר היו בגן חובה. כמובן שכל מי שראה לנכון היה מעיר לי על כך, כולל אזהרה שיהיו להן בעיות עם השיניים, אבל עד היום לאף אחד מהן אין בעיה".

     

    - לך זה לא הפריע?

    "הדבר היחיד שביקשתי זה שכשהן מדברות איתי שיוציאו את המוצץ מהפה, כדי שאוכל להבין אותן".

     

    - איך הן נגמלו בסוף?

    "כשהן התחילו גן חובה הן המשיכו ללכת עם מוצץ, אבל מהר מאוד ראו ששאר הילדים כבר בלי מוצץ, ולכן הייתה תקופת ביניים שהן הסתובבו עם המוצץ ביד. עם הזמן הן פשוט שכחו ממנו וזהו".

     

    יוליה מרגולין: "לאף אחת מהבנות אין בעיות בשיניים" (צילום: אלבום משפחתי)
    יוליה מרגולין: "לאף אחת מהבנות אין בעיות בשיניים"(צילום: אלבום משפחתי)

    - מה עם הבת השלישית?

    "היא סירבה לקחת מוצץ, כמה שלא ניסיתי להרגיל אותה. אגב, עד היום היא יונקת, וכמובן כל הירדמות בערב זה יחד איתי, עם הנקה. אם אני לא בבית, היא רואה סרטים מצוירים עד שהיא נרדמת. עד היום אני נזכרת כמה קל יותר היה לי עם הגדולות".

     

    אל תפספסו:

    - החופש הגדול בלונדון: הייאוש יותר נוח

    - 8 דברים שכדאי ללמד תינוק לפני גיל שנה

    - הרגע שהייתי בטוח שאני מאבד את הבן שלי

     

    "כל פעם נכנענו מחדש"

    "הבת הגדולה שלי נגמלה ללא בעיה, בערך בגיל שלוש", מספרת שרית בנימין. "עם הבת השניה שנגמלה בגיל 5 ושלושה חודשים עברנו שבעה מדורי גיהנום. בכל פעם שניסינו לגמול אותה, היינו נתקלים בקריזות מטורפות מצידה, צרחות ובכי בלתי פוסק. זה שבר אותנו פעם אחרי פעם. קצת לפני שנגמלה נסענו לטיול משפחתי ליוון – זה כמעט הרס לנו את הטיול".

     

    - למה? ניסיתם לגמול אותה במהלך הנסיעה או שהמוצץ הלך לאיבוד?

    "ברגע שהיא הייתה עם מוצץ, היא הייתה עייפה, חסרת אנרגיות ולא יכולנו ללכת איתה לשום מקום כמעט. כל פעם היינו חייבים לקצר את הפעילות, כי היא הייתה שפוכה. בגדול, זה יכול להרוס כל יציאה מהבית אם הולך לאיבוד או אם במקרה שוכחים, זה הופך את המצב לבעייתי מאוד".

     

    שרית בנימין: "הילדה הלכה עם המוצץ לכל מקום" (צילום: אלבום משפחתי)
    שרית בנימין: "הילדה הלכה עם המוצץ לכל מקום"(צילום: אלבום משפחתי)

    - איך הבנת שחייבים לגמול אותה?

    "כשהבת שלי התחילה ללכת לגן עירייה, היא הייתה משאירה את המוצץ בבית, כי בגן עירייה לא מרשים. היא הייתה מעבירה בקרים ללא מוצץ, מגיעה הביתה עצבנית ומותשת, בוכה עד שמקבלת את המוצץ בחזרה. אבל עצם העובדה שהיא יכלה להעביר בוקר שלם ללא מוצץ, חיזקה אותי בהחלטתי לגמול אותה".

     

    - ומה עשיתם?

    "פשוט אזרנו כוחות ובמשך סוף שבוע אחד, קצת יותר מ-48 שעות, התמודדנו איתה פנים מול פנים. הניסיונות הקודמים שלנו לא צלחו כי שנינו לא היינו נחושים מספיק. שנינו אנשים עובדים, כשחוזרים מעבודה אין כוח גם לעמוד מול הדרישות של הילדה למוצץ, מול הקריזות והבכי, ונכנענו פעם אחרי פעם. הפעם קיבלנו יחד החלטה - אנחנו מתמודדים למרות הכל. לא מתעצבנים, לא מוותרים, פשוט נותנים לה זמן. היה מאוד קשה, אבל בסופו של דבר זה הצליח".

     

    גמילה הדרגתית וטקס פרידה

    "לחשיבות הגמילה מהמוצץ יש שני היבטים: ההיבט הרפואי וההיבט הרגשי", אומרת מיכל יניב-פיינברג, פסיכולוגית קלינית. "רופאי משפחה ורופאי שיניים ממליצים לגמול מהמוצץ לקראת גיל 3-3.5. קודם כל בגלל האפשרות שייפגע הדיבור, כי ילדים נוטים לדבר עם המוצץ בפה ואז הדיבור הלא ברור ממשיך גם כשהמוצץ בחוץ. כמו כן, מבחינת רופאי השיניים, יכולה להיווצר בעייתיות מבחינת התפתחות הלסת.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    "בכל הנוגע להיבט הרגשי, זה כבר יותר אינדווידואלי לכל ילד וילדה. קודם כל, עם הגיל, הם עלולים להרגיש חוסר נוחות: מצד אחד החברים שלהם כבר בלי מוצץ, והם עצמם מרגישים תלויים בו מאוד, למרות שאולי היו רוצים כבר להפסיק את התלות הזו. זה יכול ליצור בלבול וקונפליקט פנימי".

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מה עושים כדי לגמול אותם מהמוצץ בלי מאבקי כוח?

    "קודם כל - לדבר. ילדים בגיל הזה כבר יודעים לקשר בין סיבה לתוצאה, ולכן אפשר פשוט להסביר להם את החסרונות הבריאותיים. כמו כן, לא פחות חשוב, לשאול מה הילד עצמו מרגיש, האם מפריעות לו הערות הסביבה על המוצץ ואיך להתמודד איתן. ייתכן והילד בעצמו יגיד שלא נוח לו עם המוצץ, אבל הוא לא מצליח להיגמל.

     

    "במידה והוחלט על גמילה, היא חייבת להיות הדרגתית. מתחילים משיחה, מדברים את המצב, וקובעים לוחות זמנים ומגבלות. למשל, אפשר להחליט יחד שאת המוצץ מקבלים רק במיטה. אם הילד רוצה מוצץ אחרי הצהרים, אין בעיה, אבל הוא לא יכול לשחק בסלון עם כולם, אלא לשבת במיטה כי הוא עם מוצץ. זה מאפשר לילד לעשות את הבחירות שלו ולצמצם את הזמן עם המוצץ".

     

    - ואיך מגיעים לשלב הפרידה הסופית מהמוצץ?

    "מומלץ למצוא למוצץ 'בית חם' ולהניח אותו שם כשהוא לא נמצא בשימוש – מקום קבוע ומוסכם על כל הצדדים. השלב האחרון הוא לצמצם את השימוש, עד כדי הפסקה מלאה. מחליטים על ספירה מאחור, נגיד היום לפני שינה מוצצים את המוצץ 10 פעמים, מחר - 9 פעמים וכן הלאה. ביום האחרון מוצצים פעם אחת וביום למחרת נפרדים מהמוצץ.

     

    "אפשר להיפרד מהמוצץ בכל מיני דרכים, אבל חשוב מאוד להסביר לילד שזו פרידה סופית בהחלט. אפשר להפריח מוצצים עם הבלונים לשמים, לתלות אותם על עץ המוצצים, להטמין אותם בגינה וכל רעיון אחר שיעלים את המוצץ ויסיים באופן טקסי את הגמילה, כי הטקס עצמו הוא חשוב ומסמן נקודת מעבר".





     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אף אחד לא הגיע לצבא עם מוצץ
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים