"אין לי סיכוי לממן לימודים"

הכול התחיל מיוזמה שהתבשלה במוחו של הסטרטאפיסט הצעיר אסף רפפורט, 31, מנכ"ל חברת אדאלום, לשילוב חברי קהילת הטנרסג'נדרים בשוק העבודה. "לפני ארבעה חודשים פגשתי את נציגי הקהילה הטרנסית ושאלתי איך אוכל להביא לחברה שלנו טרנסג'נדר ראשון", מספר רפפורט, שהקים את החברה ב-2012 ואף מכר אותה בשנה שעברה למייקרוסופט ב-320 מיליון דולר. "אז נחשפתי לכך שמדובר באוכלוסיה חלשה וגם מוחלשת, שנזרקת מהרבה מסגרות". לאחר מחשבה רבה, נולד הרעיון להשקת תוכנית מלגות עבור הקהילה שמטרתה לאפשר לימודים אקדמיים לקהילה שיובילו בהמשך לשילובם בשוק העבודה. היוזמה צלחה, והחל משנת הלימודים הקרובה יוענקו לחברי הקהילה שרוצים ללמוד תואר אקדמי עשרות מלגות לתואר ראשון ולקורסי פסיכומטרי כהכנה ללימודים אקדמיים.

"אנשים שנזרקו ממסגרות". רפפורט(צילום: יוסי זליגר)

רבים מחברי הקהילה הטרנסג'נדרית, שסובלים מהדרה תקשורתית וחברתית עקב השוני המגדרי, לא מגיעים לכותלי האקדמיה, ועקב כך גם לא למעגל העבודה. "זה הרבה פעמים אנשים שנזרקו מבית הספר או מהמשפחה ואין סביבה תומכת שכולנו מסתמכים עליה", מסביר רפפורט. "אני הגעתי מתכנית תלפיות ומיחידת 8200 אז הדרך היתה סלולה בפניי ואילו הם לבדם מול העולם ולכן כל אחד מהמשתתפים יקבל גם אח או אחות בוגרת שילוו אותם בכל קושי". המלגה היא חלק מתוכנית שתעניק ליווי כלכלי ואישי לטרנסג'נדרס בתמורה לשעות התנדבות בקהילה הטרנסית. התוכנית ממונת על ידי אדאלום, ובשיתוף מיקרוסופט ישראל ו-LGBTech.

עדי בן ברק, טרנסג'נדר בן 19, מכיר את האתגרים בעולם האקדמיה והתעסוקה מקרוב. "בגיל 16, אחרי שיצאתי מהארון כטרנסג'נדר, יצאתי מהבית של ההורים ועברתי לגור בין דירות של חברים", הוא מספר. "באותה תקופה לא יצאתי מהמיטה חודשים ובית הספר היה המקום האחרון שאליו רציתי להגיע אחרי הבית של ההורים. בודדתי את עצמי לחלוטין וחייתי בסטרס מטורף. הרגשתי שאני פשוט הולך לאיבוד, בודד ועם תמיכה של חברי הקרובים בלבד". בימים אלה מסיים בן ברק את השירות הלאומי, ואף חזר לקשר עם הוריו, אך מודה כי אינו אופטימי בכל הנוגע לעתיד אקדמי, ובטח לא לעבודה מכובדת ומכניסה. "ברור שעדיף להתקדם לאקדמיה, אבל בפועל אני לא במצב שאני יכול להרשות לעצמי לעשות את זה. אני מכלכל את עצמי לבד, אשכור דירה בתל אביב כי לטרנסג'נדר אין מקום אחר לחיות בו, והטיפולים במסגרת השינוי המגדרי הם מאוד יקרים אבל זה החופש שלי וזה אושר עצום. אין לי סיכוי לממן בנוסף גם לימודים עם הכסף שארוויח ולכן המלגה היא הסיכוי היחיד. לפני השירות חיפשתי עבודה כדי לא להשען על החברים שחייתי אצלהם במאה אחוז ועברתי בין חנויות שהיו בהן מודעות דרושים ואיך שהגעתי אמרו לי שזה לא רלוונטי. אם זה קורה פעם או פעמיים זה הגיוני אבל כשכל חנות דוחה אותך אתה מבין מה קורה".

"הם עוברים בין עבודה זמנית אחת לאחרת". אלכסנדר(צילום: יוסי זליגר)

סקר שביצעה נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה השנה גילה שיותר מ-60 אחוזים מהטרנסג'נדרים נתקלו באפלייה במקום העבודה ובמיוחד בתקופת השינוי המגדרי. "הבעיה מתעצמת כשלטרנסג'נדרים רבים אין מקצוע כי לא למדו לימודים אקדמאים וכך ", מספר אלישע אלכסנדר שגם עומד בראש המיזם, ומשמש כמנכ"ל עמותת מעברים לקהילה הטרנסית. "מדובר בפרויקט שגם יעזור לטרנסים וטרנסיות ברמה האישית אבל המטרה שלו היא גם לעשות שינוי חברתי. יש ערך בזה שטרנסים וטרנסיות יכנסו למקצועות כמו רפואה, פסיכיאטריה, טיפול, עבודה סוציאלית, עריכת דין ואחרים כדי לשנות את המצב של הקהילה, ובעיניי זה משהו שיעזור לשנות את היחס של הממסדים האלו לקהילה שלנו. למשל ההוצאה של ההומוסקסואליות מה-DSM (ספר ההבחנות הפסיכיאטריות) בשנות ה-70 התאפשרה כי היו הרבה רופאים פסיכיאטרים שהיו הומואים בארון והצליחו להוציא את זה".

רפפורט מסביר כי היוזמה הגיעה לא רק כדי לחזק אוכלוסיות מוחלשות, אלא גם כי "מדובר באנשים שמגיעים עם תכונות מדהימות. אלו אנשים שמאתגרים את המוסכמות החברתיות, שיש להם כח רצון מטורף להתמיד עם החלום שלהם ותחשוב על אדם עם אופי כזה ועם הכלים שירכוש באוניברסיטה - זה גיוס מדהים. זו לא פשרה, זה אדם שאני רוצה אצלי בצוות. בסופו של דבר זה נראה אולי כמו תכנית פילנתרופית אבל זה לגמרי יחזור אלינו כשאותם אנשים יקבלו את הכלים הנכונים וישתלבו בשוק העבודה. יצאנו בקול קורא ואנחנו מקווים שכמה שיותר אנשים יצטרפו לא רק לעולמות הטכנולוגים, אלא לכל תואר שירצו".