בי"ח זיו: הפכה נכה בשל רשלנות במהלך הלידה

המרכז הרפואי "זיו" בצפת יפצה בכמעט 3 מיליון שקל צעירה מהצפון שנותרה משותקת בזרועותיה לאחר לידה שהסתבכה.

הצעירה טענה כי למרות שעל פי הממצאים הרפואיים היה צורך ליילדה בניתוח קיסרי, החליטה מנהלת מחלקת היולדות דאז ליילד אותה בלידה רגילה – והמשיכות באזור הצוואר והכתפיים גרמו לשיתוק.

השופט מתח בפסק הדין ביקורת על הרופאה, ד"ר שפרה זהר, וקבע כי "התחמקה לזכור דבר של ממש". הלידה שהסתבכה הייתה בשנת 1991. היולדת, אמה של התובעת, הגיעה לבית החולים כשמאחוריה היסטוריה של לידות קשות וסבוכות. על פי התביעה, שהגישה עו"ד אורלי הרמן, הגיעה היולדת כאשר העובר במצג מורכב ובעייתי, עם הרגליים מופנות קדימה.

עוד סיפורים של תביעות על רשלנות רפואית ולידה:

רשלנות רפואית לפני הלידה: 10 סימנים

בתביעה נטען כי היה צורך לבצע ניתוח קיסרי, בהתאם לפרקטיקה הנוהגת באותה עת, ואי-ביצועו מהווה רשלנות מצד בית החולים.

עוד נטען כי ד"ר שפרה זהר, מנהלת מחלקת יולדות בבית החולים באותה עת, קיבלה את ההחלטה ליילד את האם בלידה רגילה (נרתיקית) על סמך צילום רנטגן בלבד, "שפרשנותו הייתה לכל הפחות שנויה במחלוקת וסותרת את ממצאי הבדיקות הגינקולוגיות שנעשו לאם קודם לצילום".

בית החולים טען כי דווקא בזכות המיומנות של הצוות הרפואי ניצלו חייה של התובעת. "התנהלות הצוות הרפואי הייתה בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת ולא הייתה כל רשלנות בניהול הלידה. לא הוכח שהלידה שבנדון חרגה מסטנדרט הטיפול הרפואי הסביר", טענו.

המרכז הרפואי זיו. "אי ביצוע נוהל ניתוח קיסרי מהווה רשלנות"(צילום: צילום: אביהו שפירא)

ביקורת השופט: הראיה שנעלמה והעדה שהתחמקה

השופט מנחם רניאל ציין בהכרעת הדין כי אחת הראיות החשובות ביותר בתיק הרפואי של התובעת – תצלום רנטגן שבוצע ליולדת – נעלמה. על פי העדויות, לא בדקה מנהלת המחלקה את היולדת אלא את תצלום הרנטגן בלבד, ועל פיו קבעה כי אין צורך בניתוח קיסרי. בית החולים טען כי התצלום הושמד על פי הנוהל (בוּעַר), אולם השופט קבע כי לא הוכח שהיה ביעור כזה.

"בית החולים לא מילא אחר נהלי הביעור המוסדרים בתקנות הארכיונים. אין ראיות שצילום הרנטגן בוער כדין, וספק רב בעיני אם הוא אכן בוער, ולא נמצא עדיין במשמורת עבור בית החולים". בשל חשיבות הצילום קבע השופט כי נטל ההוכחה בתיק עובר – בשל היעדרו – אל הנתבעת, קרי בית החולים.

בהמשך תקף השופט את אמינותה של הרופאה: "ד"ר זהר התחמקה מלזכור דבר של ממש, מלבד אמירות כלליות. היא לא זכרה כביכול פניות אליה; היא סירבה לעיין בתיק לפני עדותה בטענה שהדבר עשוי לבלבל אותה; היא אמרה שאינה יכולה לזכור לאחר 25 שנה, וכשאמרתי לה שהיא יכולה לזכור, ויש מקרים שאנשים זוכרים אחרי 25 שנה, ועליה לענות אם היא זוכרת או לא, ענתה שהיא לא זוכרת, אבל איני מאמין לה, לאור התחמקותה מעיון בתיק לצורך רענון זכרונה".

בדיון עצמו ציין השופט כי גם מומחה מטעם בית החולים הודה שהפרקטיקה בעת לידת רגליים היא להעביר את היולדת לניתוח קיסרי. בסופו של דבר, קבע השופט כי יש לקבל את התביעה חלקית. "הוכח במידה הראויה, כי ניתן וצריך היה על פי הפרקטיקה הרפואית שהייתה נוהגת בשנת 1991 למנוע את נזקי הלידה של התובעת, וזאת על ידי סיום הלידה בניתוח קיסרי", ציין.

הצעירה מוכרת כבעלת נכות של כ-60 אחוז. היא אינה יכולה להפעיל את ידה השמאלית וידה הימנית מוגבלת. השופט פסק לנתבעת פיצוי בסך של כ-2.6 מיליון שקל בגין הפסד כושר השתכרות, הפסדי פנסיה, עזרה בעבר ובעתיד, ובתוכם גם 400 אלף שקל "נזק לא ממוני". בנוסף ישלם בית החולים יותר מ-300 אלף שקל כשכר טרחה לעורכי דינה.

מבית החולים זיו נמסר: "אנו לומדים את פסק הדין ושוקלים הגשת ערעור".

ד"ר זהר אינה עובדת בבית החולים מזה קרוב ל-10 שנים.