שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    השמלה לא מסתובבת! גיל שנתיים האיום
    הם בוכים, צורחים, בועטים וכמובן משתטחים על הרצפה ואתם לא מבינים לאן נעלם הילד החמוד שלכם. הבשורה הרעה היא שהרבה פעמים לא תבינו מה קרה פתאום ברגע הכי לא צפוי. הבשורה הטובה - קצת סבלנות והכל יעבור. צרת רבים? הורים מספרים על סיטואציות מאתגרות במיוחד

    "יום אחד הלכתי לטייל עם גילי בקניון", מספרת נעמי קרן, אמא לבת שנתיים וחצי. "ראינו הפעלה לילדים של מישהו עם גיטרה ולכל הילדים היה תוף. גילי רצתה להשתתף בהפעלה, אבל רצתה גם תוף. ניסיתי להסביר לה שעד שנלך לחנות, נבחר תוף, נעמוד בתור ונשלם, ההפעלה כבר תסתיים. היא התעקשה והלכנו לקנות תוף. כשחזרנו, כפי שציפיתי, ההפעלה הסתיימה. בתגובה היא נשכבה על הרצפה יחד עם התוף, כשהיא כמובן ממררת בבכי. אם לא הייתי מתפדחת, הייתי נשכבת לידה, כדי להראות לה כמה זה מגוחך, אבל פשוט הבאתי לי כיסא מבית הקפה הקרוב, התיישבתי וחיכיתי, כי כבר למדתי שזו הדרך היחידה להתמודד עם המצב. צלצלתי לזוגתי, יעל, וביקשתי שתגיע לעזור, וכך חיכינו יחד - גילי על הרצפה ואני על הכיסא".

    הילדה בפעולה (צילום: אלבום פרטי) (צילום: אלבום פרטי)
    הילדה בפעולה(צילום: אלבום פרטי)
     

    כמעט כל הורה לילדים קטנים שמע או חווה את "גיל שנתיים האיום". פתאום לילדים המתוקים שלנו יש מה לומר על כל דבר. הם בוכים וצורחים בלי הסבר ולא תמיד ברור איך להתמודד איתם בסיטואציות האלו, וכמובן שאצלנו זה יותר גרוע מכל משפחה אחרת. אז ניסינו לבדוק מה קורה להם בגיל שנתיים, מתי זה עובר ואיך מתמודדים עם המצבים המורכבים.   

     

    מצבי רוח זמניים

    "לפעמים זה המים באמבטיה שהם קרים מדי, חמים מדי, שוב קרים מדי ושוב חמים מדי", מספרת קרן. "לפעמים זו שמלה שלא מספיק מסתובבת וזו לגמרי יכולה להיות טרגדיה. אגב, כל יום היא לובשת שמלה לגן ועד לא מזמן היא הייתה יושבת בסלון ואנחנו רצות אליה עם שמלות שונות והיא שוללת אותן אחת אחרי השניה, לא משנה אם זה בגלל הצבע, הציור או האורך. בזמן אחרון החלטנו שמספיק והיום היא מקבלת אפשרות לבחור משתי שמלות בלבד וזה עובד מעולה, כמובן כל עוד השמלה מסתובבת".

     

    - איך אתן מתמודדות עם הדרישות שלה?

    "אנחנו מוכנות לזרום, כל עוד זה לא חוצה את גבול ההגיון ולא מסכן חיים. בסך הכל גילי ילדה מאוד נבונה ומתוקה וזו רק תקופה בחיים שלה, שנועדה לחשל אותנו. היא ילדה אהובה ואוהבת ומצבי רוח האלה הם זמניים, אין מה לעשות".

     

    הילדה דיווה

    ליה פינקלברג אלבז, אמא לבן 14, בת 3 ובן 1.5 מספרת: "אווה, הילדה שלי, היא דיווה. לדעתי היא נולדה תוך כדי טנטרום, אבל היא ילדה מקסימה. הכל התחיל קצת לפני גיל שנתיים, כאשר הדרישות שלה היו מאוד יצירתיות. למשל, הצמה שקלעתי הייתה צריכה להיות גבוהה יותר (לכי תביני מה זה אומר), או למה אי אפשר ללכת על נעלי העקב של אמא או ללבוש שמלות שלה. יום אחד, כשהיא הייתה בת שנתיים היא החליטה שהיא רוצה להיות בת חמש, מה שגרם לה לבכות ולכעוס. עדיין לא ברור לי למה היא רצתה להיות דווקא בת חמש ולא למשל בגיל ההתבגרות".

    דרישות מאוד יצירתיות (צילום: אלבום פרטי) (צילום: אלבום פרטי)
    דרישות מאוד יצירתיות(צילום: אלבום פרטי)
     

    - מה עם אחיה הקטן? הוא לומד ממנה?

    "בימים אלה היא הולכת לגן, אז הטנטרומים של הבוקר מתמתקדים בלאן היא רוצה ללכת, וזה משתנה כל יום - למעון כמו אחיה הקטן, לבית ספר כמו אחיה הגדול, לעבודה כמו אבא או אמא, העיקר לא לגן. אחיה הקטן, אדם, בן שנה וחצי, עדיין לא מדבר, ולכן כשהוא מתעצבן, אי אפשר להבין מה הוא רוצה. רוב הזמן הוא ילד מתוק וחייכן, אבל פתאום הכל מתהפך והוא מתחיל לצרוח ולבכות. למען האמת זה עדיין מצחיק, אבל אני מחכה כשהוא ילמד להביע את עצמו ואז נראה מה הסיבות שלו לטנטרומים".

     

    צרחות בבית הקפה

    "בפורים הקודם טיילתי עם הבת שלי והצעתי לה שנשב בבית קפה ואני אזמין לה אוזן המן עם שוקולד", מספרת איילה (השם המלא שמור במערכת), אמא לבת 3.5. "בדרך כלל אני די מתרחקת מכל הממתקים, לכן היה מדובר באירוע מאוד מיוחד. התיישבנו ליד השולחן, הילדה קיבלה אוזן המן על הצלחת, בחנה אותה מכל כיוון, ואחרי שנגסה בה, התחילה למרר בבכי. לא הבנתי מה קרה עד שהיא הצליחה להסביר שהיא רוצה שהעוגיה תחזור להיות שוב בצורת משולש. כל ההסברים שלי שאי אפשר כי היא כבר לקחה ביס לא עזרו. הילדה המשיכה לבכות ולהשתולל עד שפשוט לקחתי אותה כמו שלוקחים תיק גדול, צמוד לגוף מתחת לבית השחי ויצאתי איתה מבית קפה לכיוון האוטו, שם הושבתי אותה על כיסא הבטיחות בשארית כוחותיי".

     

    - לא פשוט. איך מסתדרים עם התקפי הזעם?

    "זה משהו שמצריך המון סבלנות. ההתמודדות יום-יומית וזה תמיד שם. אגב, אחותה הצעירה, עמית, בת שנה ותשעה חודשים, או כמו שאני קוראת לה - 'דור שני לטירוף', כבר מתחילה ללכת בעקבותיה. יש לה מבחר מאוד גדול של מוצצים. למשל, היא יכולה לבקש את המוצץ עם תמונה של דובי, אבל עד שאני אביא לה היא כבר רוצה את המוצץ עם התמונה של המכונית, ואני שוב רצה להביא וכמובן באותן שניות היא משנה את דעתה ומאוד כועסת שעוד לא למדתי לקרוא מחשבות. אנחנו לגמרי מחושלים מבחינה זו. חוץ מזה, כשהן לא בטנטרום, הן כל כך מתוקות שהכל נסלח".

     

    לצמצם מאבקי כוח

    "'גיל שנתיים הנורא' הוא כינוי מעט שנוי במחלוקת, אך אין ספק שהוא מייצג תחושות של הורים רבים לנוכח השינויים שעוברים על ילדיהם לקראת סוף השנה השנייה לחייהם", אומרת שרית מאיר, יועצת משפחתית ומדריכת הורים, מרצה בתחום ההורות והמשפחה ומנהלת קבוצה בפייסבוק בשם "שנתיים פלוס - המקום להורים לשתף ולהתייעץ".

     

    לדברי מאיר, "בגיל זה ילדים רבים הופכים דעתנים ומרדנים, מבטאים את העדפותיהם ורצונותיהם בכל הזדמנות ומתעקשים עליהם. וכשלא מספקים את רצונם הם מפגינים שלל התנהגויות וירטואוזיות הכוללות: נדנוד, בכי, השתטחויות (בעיקר במקומות ציבוריים), התקפי זעם ועוד".

     

    - אז איך מתמודדים עם זה?

    "הנה כמה טיפים שיעזרו להורים:

    • תבינו שהמאבק הוא חלק מההתפתחות: הילד בשלב הזה מגלה את העצמאות שלו והיכולות שלו ומבחינתו מרגיש שהוא ממש כל יכול, אבל אז הוא פוגש במציאות האובייקטיבית וגם בהוריו אשר בולמים אותו ולא תמיד מאפשרים לו ובדיוק מהפער הזה נובע התסכול העמוק שלו. אז זכרו שכל ההתנהגויות הללו לא מכוונות כדי לפגוע בכם, אלא כדי להעצים את עצמו ולבדוק את יכולותיו, הוא פשוט מתאמן עליכם.

     

    • בטאו במילים את מה שהילד מביע בהתנהגותו - בשלב הזה אמנם הילד כבר מדבר אך עדיין קשה לו לדבר בשפת רגש, לכן רגע לפני התקפת הזעם נסו לשקף את הרגש שעומד מאחורי ההתנהגות שלו ולהביע אמפתיה. זה ייתן לו את התחושה שמבינים אותו ויסייע לו להירגע מהר. כאן חשוב להבהיר שאמנם כל רגש הוא לגיטימי ולכן נקבל אותו, אך בעת הצורך גם נשים גבול להתנהגות בלתי ראויה.

     

    • תנו לו אפשרות לשלוט ולהחליט - צרו מצבים בהם הוא זה שמקבל החלטות. תאפשרו לו לדוגמה לבחור מה ללבוש, מה לאכול, אלו צעצועים להביא לאמבטיה ועוד. בנוסף הפכו אותו לאחראי, לא באמת חשוב על מה. כל אלו יביאו לצמצום מאבקי הכח מצידו.

     

    • שימוש בשפה חיובית - יש לנו נטייה טבעית לנסח משפטים בצורה שלילית אך דווקא שימוש בשפה חיובית מגייס בדרך כלל הרבה יותר לשיתוף פעולה ומייצר הרבה פחות התנגדות. לכן במקום לומר מה לא, ניתן לומר מה כן או מתי כן, לדוגמה: במקום לומר 'לא קופצים על הספה', יש לומר: 'על הספה אנחנו יושבים, אפשר לקפוץ על הרצפה'.

     

    • לא הצלחתם למנוע את התקף הזעם? השתמשו ב'חיבוק דב'. חיבוק דב הוא כזה שעוטף ומורגש היטב, כשהילד עם הגב אליכם. מטרת החיבוק היא להגדיר עבורו באופן המוחשי ביותר את גבולותיו ומסייעת לו להכיל את עצמו. עבור ילדים מסוימים זהו פטנט שעובד בשניות, אך יש כאלה שלא יכולים לשאת זאת לכן חשוב לבדוק איך הילד שלכם מרגיש בחיבוק כזה. עדיין מרגישים שקשה לכם עם הגיל הזה? החדשות הטובות שעוד קצת סבלנות והוא חולף".

     

    מוכנים כבר לעוד ילד? בייבי טוק על הפרש הגילאים האידיאלי:

     

    צלמים: יוגב אטיאס ואבי חי

    צלמים: יוגב אטיאס ואבי חי

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:







     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים