"אני פלסטינית בתרבות שלי, לא ישראלית"
היא רוצה לקרב בין התרבויות, אבל לא מוכנה לוותר על דרוויש: השחקנית רחיק סלימאן חושפת בתוכנית "שש אימהות" את חייה עם הילדים ובעלה, שהתפרסם בתפקיד הטרוריסט ב"פאודה". בראיון משותף הם מספרים על הניסיון להשתלב בתעשייה הישראלית ועל העימות העיקרי ביניהם בבית: "אני מוותרת לו כי אני אוהבת אותו, אבל אולי זה מסכן את האהבה הזאת"
היא התלבטה, המשפחה שלה התנגדה - אבל השחקנית רחיק סלימאן החליטה להכניס מצלמות לארבעת הקירות האינטימיים שלה ולחשוף את חייה עם בעלה הישאם סלימאן וילדיה לעיני כולם בתוכנית "שש אימהות", שמשודרת הערב (ה') ברשת. "הייתה לי התלבטות גדולה - אני גם שחקנית וגם פסיכותרפיסטית, וזה מאוד מתנגש. יש צד אחד בי שרוצה לשמור על סודיות, ומצד שני אני רוצה להתפרסם ושיכירו אותי", היא אומרת בראיון.
מבחינתו של הישאם, שחקן שכבר חווה פרסום כשגילם את הטרוריסט "הפנתר" בסדרת הלהיט "פאודה" - עצם ההשתתפות של זוג ערבי בתוכנית בפריים טיים של ערוץ 2 הוא הישג בפני עצמו. "זה שהיוצרים של התוכנית הזאת בחרו גם זוג ערבי זה נפלא וניצחון גדול מאוד. להביא את הסיפור שלנו למסך הגדול זה מדהים".
הבנת את ההתלבטות של רחיק?
"אני מרגיש שאנחנו יכולים להגיד משהו על המסך, אנחנו יכולים להעביר משהו אישי".
מה אתה רוצה להגיד?
"שאנחנו, זוג ערבים, דומים להרבה זוגות בכל העולם. מתמודדים עם אותם קשיים. זה נותן הזדמנות להכיר אותנו קצת, לא רק את החומוס והפלאפל. אני מכיר הרבה אנשים בתל אביב שלא ידעו מה זה חיים של ערבים, זו הזדמנות גם להכיר את האחר. אנחנו מוכנים לחשוף קצת, להביא את הסיפור האישי שלנו למסך, וזה מקרב בין שתי תרבויות". רחיק מצטרפת לדבריו של בעלה: "כדאי לראות אותנו גם כהורים וגם כערבים בארץ".
רחיק סלימאן נולדה בטייבה לפני 38 שנה, למדה תיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים והתחתנה עם הישאם סלימאן בגיל 27, אחרי כשלוש שנות זוגיות. לא מסלול סטנדרטי לדעתו של אביה. "בשלב כלשהו הוא ממש התייאש ממני", היא נזכרת, "הייתי ילדה טובה אז היה ברור לו שאני אהיה מורה, ואתחתן דרך שידוך עם בחור מהאוניברסיטה. כשהוא הבין שהתוכנית הזו לא עובדת, הוא נהיה מתוסכל. בגיל 23 הוא התחיל קצת לאבד תקווה, כבר הרפה. על הישאם לא סיפרתי בחודשים הראשונים".
יש לכם כבר שלושה ילדים, שניכם שחקנים, איך אתם מסתדרים כלכלית?
הישאם: "זה קשה, זה מאוד מורכב. כמה ששמענו על זה וקראנו על זה, זה לא כמו לחוות את זה באמת ולהיות מחוץ לבית בלילות".
רחיק: "בכלל להיות שחקן זה לא קל, יש הרבה תסכולים, הרבה מאמצים, ואם אתה גם ערבי, שחי כאן בארץ - זה עוד יותר קשה, כי לאן אתה יכול להגיע? אתה צריך להיות ממש תותח בשביל לעשות משהו".
הישאם, גם אתה מרגיש את זה?
"כן, זה מובן מאליו, זה חלק מהאתגר שלנו כשחקנים. יש לנו מכשול - כשאתה מקבל רק תפקידים של ערבי, אתה מוגבל. ובשביל להשתלב פה בתעשייה צריך לעבוד ממש קשה וצריך הרבה מזל והרבה דברים שיהיו לטובתך. זה לא פשוט".
ואם היו מראיינים אתכם לכלי תקשורת בינלאומי על היחס וההבדל בין שחקנים יהודים לשחקנים ערבים, מה הייתם מספרים?
"אני מאוד נהנה ממה שאני מקבל פה, מהתרבות הישראלית. למדתי בבית ספר למשחק פה בתל אביב, היה לי גורו אחד גדול שקוראים לו יורם לוינשטיין שליווה אותי, האמין בי, תמך בי. נפגשתי פה עם אנשים מדהימים מהתעשייה, עם הכי חזקים ואפשר להגיד גם חזקים בכל העולם. זה כיף להיות חלק מאמנות שהיא מוכרת ויש לה חותמת בכל העולם. ואני מרגיש שכן הצלחתי להתפתח בדרך טובה יחסית. מאידך, אני חושב שאם בעולם רוצים לראות שחקן מתוסכל - אז צריך לפגוש שחקן ערבי. לצערי הרב הוא לא יכול לפרוץ דרך כמו שחקן אחר שחי פה בגלל כל מיני אתגרים מסוימים".
כמו מה?
"יש אנשים שאומרים אם הוא ערבי, אז ישחק תפקיד של ערבי. אבל יש שינוי כי עכשיו הגעתי מאודישן לתפקיד של יהודי וזו הפעם שלישית השנה שאני מועמד לתפקיד של יהודי. עדיין לא שיחקתי, אני מקווה שהפעם זה יצליח. הבמאית התעקשה. אמרה 'אני רוצה לראות אותו'. אתה יודע מה? עצם זה שהלכתי לאודישן של מישהו יהודי, כבר מחמיא לי, זו התחלה טובה, באמת. אני מאמין, לפי האנשים שאני מכיר ונהנה לעבוד איתם, שעם הרוח שעכשיו קיימת במדינה, בעוד עשר שנים זה ייגמר. במאים ויוצרים יתחילו ללהק שחקנים ערבים לדמויות של יהודים או לכל דמות אחרת".
למרות האופטימיות הזו, השניים מודעים ליחס כלפי התרבות הפלסטינית, שאחד ממייצגיה לא ירד מהכותרות לאחרונה - מחמוד דרוויש. שרת התרבות מירי רגב נטשה את האולם במהלך טקס פרסי אופיר בשל הופעה של הראפר הערבי תאמר נפאר שעשה שימוש במילותיו של המשורר הפלסטיני, ובהמשך לוותה הופעה נוספת של נפאר בסערה. בני הזוג סלימאן מתארים תחושה של חוסר אונים ותסכול מול ההתרחשויות הללו.
"תאמר נפאר אמר 'אני מקווה שתקבלו את הפלסטיניות שלי'. זה מאוד חזק", אומרת רחיק, "אני חושבת שאנשים לא מבינים שאנחנו פלסטינים, זה לא אנחנו קבענו. זה מה שיש, זו עובדה. אני לא יהודייה, זה לא סוד. לא מקבלים את הפלסטיניות שלנו, וזה מתסכל. מחמוד דרוויש הוא משורר פלסטיני וחלק מהתרבות שלי. אני פלסטינית בתרבות שלי, לא ישראלית. אני מנסה להשתלב פה ושם, אבל בסופו של דבר בפנים בפנים לא משנה מה יקרה - אני פלסטינית. אפילו אם אגיד שאני לא, אני כן. והשירה הפלסטינית היא חלק ממני".
הישאם מבחינתו לא מבין את העיסוק דווקא בדרוויש. "אנחנו מדברים פה על שירה, האנשים הכי לא אלימים, אלה שלא רוצים שיהיו פה מלחמות ושום דבר, אנשים שרוצים שיהיה פה פיתרון. ולהחרים משורר זה פשוט לא ייאמן. הייתי מצפה משרת תרבות לא להתעסק עכשיו בדרוויש, מצב התרבות בחברה הערבית הוא איום ונורא. אין לנו שום תיאטרון שעכשיו מוביל בתיאטרון הערבי, התקציבים שלנו איומים ונוראים".
רגב אומרת שהיא העלתה את התקציב.
"מדובר פה על גרושים. לך לכפרים ולערים ערביות בפריפריה. אני מנהל תיאטרון ואני יודע בוודאות שיש לנו בעיה להציג בכל מיני כפרים. ב-90 אחוז מהכפרים אנחנו לא יכולים להציג כי אין תשתית בסיסית. אני חושב שהגיע הזמן ששרי התרבות, לא רק רגב, יתעסקו ויתמכו בתרבות הערבית. אם אנחנו רוצים להגיע לדו שיח יותר הוגן - אז רק דרך התרבות, היא תנצח".
בעונה החדשה של "שש אימהות" ישתתפו לצדה של רחיק גם מיכל צפיר, אשת העסקים נעמי (נאם) הורוביץ, הזמרת ליאת בנאי, הרבנית רונית ברש ואשת התקשורת בת אל בלן. רחיק תביא אל המרקע בעיה מרכזית במערכת היחסים עם בעלה - התמיכה שלו במשק הבית. "זה הנושא הכי רגיש ביני לבין רחיק והמחלוקת הכי גדולה", הוא מודה, "אבל אני חושב שאני עוזר, ואם רחיק מבקשת, אני נותן יד. למרות שאני כמעט ולא נמצא בבית, אני כן לפחות רוצה לעזור".
רחיק עצמה מתנערת מהשימוש במילה "עוזר": "זה לא 'עוזר', זה משתף פעולה. הוא מנסה מאוד לשתף פעולה, אפשר לראות שיש לו כוונות טובות. הוא מפרנס הרבה יותר ממני אז אני עובדת יותר בבית, הרבה יותר".
מבחינתו של הישאם זו אחת השאלות המרכזיות ב"שש אימהות" - תפקידם של הגבר והאישה בשנת 2016. "זה קונפליקט שקיים בכל בית כמעט. היו לנו הרבה ויכוחים, וסיכמנו שבינתיים היא תיקח חלק גדול בבית ואני אקח כמה שאני יכול. אני לחצתי ובגלל שלרחיק אין ברירה - אז היא מוותרת לי. אני מודה שזה לא כל כך בסדר, אבל יש פה ילדים באמצע והם לא יכולים להיות הקורבן".
רחיק, מה דעתך?
"זה לא רק עניין של עבודות הבית, זה עניין ילדים ולוותר על כל מה שקשור אליהם, ואני חושבת שאני באמת מוותרת הרבה. אבל אני לא מוותרת על הילדים, אני לא מוכנה להביא בייביסיטר יום ולילה כי שנינו עסוקים, לא רוצה להיות עסוקה מדי, אני עסוקה מאוד אבל לא עד כדי כך שאני אוותר עליהם לגמרי. אני מוותרת לו כי אני מאוד אוהבת אותו, אבל אולי זה מסכן את האהבה הזאת".
