דרשה לבטל הסכם גירושין - בגלל מחירי הדיור

אישה הסכימה שבעלה לשעבר יקנה את חלקה בדירה המשותפת תמורת 450 אלף ש'. אלא שאז התחרטה וטענה: הנדל"ן התייקר. מה קבע בית הדין?

עו"ד צהלה הלויפורסם: 07.12.16 , 22:07

בית הדין הרבני בפתח תקווה דחה לאחרונה ניסיון של אישה לבטל את הסכם הגירושים, שלפיו התחייב בעלה לשעבר לרכוש ממנה מחצית משווי הדירה המשותפת תמורת 450 אלף שקל. היא טענה שבחודשים שחלפו בין חתימת ההסכם לבין גיוס הכסף על ידי הגרוש התייקרו מחירי הדיור, אבל הדיינים לא הסכימו וקבעו: העלייה במחירי הנדל"ן הייתה צפויה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הסכם הגירושין אושר בבית הדין לפני כשנה, ובמסגרתו הוסכם שהבעל ירכוש את חלקה של האישה בדירה 450 אלף שקל. הגרוש הצליח לגייס את הכספים כמה חודשים לאחר מכן, אלא שאז האישה הודיעה לו שאיחר את המועד. הוא פנה לבית הדין וביקש לחייב אותה לכבד את הסכם הגירושין, שכן לא נקבע בו תאריך יעד לתשלום.

תביעה

הפסד לאלמן: ילדי אשתו יקבלו חלק מהדירות

עו"ד כרמית שריקי

בהסכם ממון שנחתם לפני 20 שנה הסכימה אישה שלא יהיו לה דרישות לגבי נכסים שרכש בעלה. אחרי מותה פנו ילדיה מנישואים קודמים לביהמ"ש - וזכו

הפסד לאלמן: ילדי אשתו יקבלו חלק מהדירות

האישה טענה מנגד שבזמן שבעלה לשעבר ניסה לארגן את הכסף, עלה ערך הדירה לפחות ב-20%, כך שהשומה שנערכה במועד החתימה על ההסכם כבר לא רלוונטית, ובאופן כללי לא הייתה נכונה מלכתחילה.

לטענתה, היא חתמה על ההסכם בידיעה שתקבל את הכסף בסמוך לחתימה והסתמכה עליו לצורך רכישת דירה חלופית. כעת, לנוכח עליית מחירי הנדל"ן, לא יהיה לה מספיק כסף לרכוש דירה בסכום הזה. היא הוסיפה שהחליטה להמתין עם הפנייה לבית הדין בעצת עסקנים בקהילה שאליה היא משתייכת, שניסו לעזור לה מחוץ לערכאות.

הדיינים - הרב יגאל לרר, הרב מנחם האגר והרב דוד בר שלטון - קבעו שמאחר שההסכם לא נוקב בתאריך תשלום מוגדר, אכיפתו לא הותנתה במועדי תשלום. הם הסבירו שלאישה היו שתי אפשרויות למנוע את המצב הנוכחי במועד החתימה ובהתחשב בכך שהעלייה במחירי הנדל"ן הייתה צפויה.

הראשונה לתחום את זמן התשלום, והשנייה לקבוע שהסכום ייקבע בהתאם לשווי הזכויות ביום התשלום. משלא עשתה זאת, הסכימה האישה למכור את זכויותיה לפי שוויין המוערך במועד החתימה.

הדיינים הוסיפו כי קיבלו את הרושם שהסכום המסוים נקבע ללא קשר לשווי הדירה ביום התשלום, אלא מתוך ידיעה שיש סיכוי ששווי הדירה יכול לעלות או לרדת. בתוך כך הדגישו כי האישה הייתה מיוצגת לאורך ניהול המשא ומתן על ההסכם, ולכן יש לצאת מנקודת הנחה שהבינה היטב את משמעותו.

בנוסף, הדיינים לא קיבלו את גרסת האישה שלפיה נזקקה לכסף כדי לרכוש דירה חלופית, שכן 450 אלף שקל לא היו מספיקים לה לרכישת דירה גם בזמן חתימת ההסכם. למעשה, סברו, היה לאישה נוח לשבת בשקט ולגור בינתיים בדירה המשותפת תמורת שכירות זולה, ולכן גם לא האיצה בבעל להעביר לה את הכספים.

לבסוף קבעו הדיינים שמאחר שהתמורה לא הותנתה בזמן או בשינוי בשווי הזכויות בדירה, מעלה או מטה, על האישה לעמוד בהתחייבותה, לקחת מבעלה לשעבר את הכסף ולהעביר לו את הזכויות בדירה.