שופטת: פיצוי על עוגמת נפש לבת 63 שפוטרה

עובדת מעבדה ב"מוצרי מעברות" פוטרה בהליך קיצוצים. בית הדין קבע שהיא תפוצה ב-160 אלף שקל כי המעסיקה לא נתנה משקל מספיק לגילה

עו"ד איריס אלמוגפורסם: 15.12.16 , 17:17

בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שקבוצת "מוצרי מעברות" תפצה בכ-160 אלף שקל עובדת מעבדה בת 63 שפוטרה במסגרת הליך קיצוצים. השופטת עידית איצקוביץ קיבלה את התביעה שהגישה האישה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וקבעה שהחברה לא נתנה משקל מספק לגילה כשהחליטה על פיטוריה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

קבוצת "מוצרי מעברות" עוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק של מזון ותוספי תזונה, וכוללת בין היתר את חברות מטרנה ואלטמן. התובעת, בעלת תואר ראשון בביולוגיה, עבדה בה כ-18 שנה והועסקה במעבדה הכימית בקיבוץ מעברות. בסוף חודש ינואר השנה היא פוטרה. בתביעה שהגישה טענה שפיטוריה מנוגדים לחוק שוויון זכויות בעבודה ומהווים אפליה על בסיס גיל.

תביעה

מעסיק יפצה מפוטרת אף שלא ידע שהיא הרה

מערכת PsakDin

קופאית במכולת בשדרות סיפרה לבעלים שהיא בהיריון רק לאחר שפוטרה. הוא לא החזיר אותה, ולכן קבע בית הדין שהיא תפוצה בכ-100 אלף ש'

מעסיק יפצה מפוטרת אף שלא ידע שהיא הרה

היא דרשה את החזרתה לתפקידה או לחילופין, פיצוי על ההפסד הכספי שגרמו לה הפיטורים. היא סיפרה שהיא אם יחידנית שמטפלת בבנה בן ה-28 המתגורר עמה וסובל ממוגבלות. לדבריה, לכל אורך שנות העסקתה היא הייתה עובדת טובה ויעילה, ומעולם לא הועלו תלונות בנוגע לתפקודה. לטענתה, המניע לפיטוריה היה אך ורק היותה העובדת המבוגרת והוותיקה במעבדה.

החברה טענה בתגובה שבתקופה שקדמה לפיטורים החליט דירקטוריון החברה ליזום תהליך של גיבוש אסטרטגיה עסקית חדשה לקבוצה. במסגרת הליכי ההתייעלות הוחלט שאין צורך בעובד שישמש "אחראי תיקוף שיטות", התפקיד שאותו ביצעה התובעת מאז 2012. במקביל הוחלט על צמצום עובדות המעבדה.

לדבריה, הפיטורים נבעו ממניעים ענייניים וגילה של התובעת לא היווה שיקול. לראיה, רוב המפוטרים במסגרת מהלך ההתייעלות היו בני 47 בממוצע. עוד נטען כי הנתבעת הייתה מוכנה ללכת לקראת התובעת והציעה לה תפקידים אחרים אך היא סירבה.

עובדת טובה ומוערכת

השופטת עידית איצקוביץ הדגישה את הצורך להגן על אוכלוסיית העובדים המבוגרת "כקבוצה חברתית המתויגת כבעלת מאפייני חולשה ואי יכולת אך ורק בשל גילה הכרונולוגי". היא הסבירה שבתביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הקובע את איסור ההפליה על בסיס גיל, די בכך שהעובד מוכיח שלא הייתה במעשיו סיבה לפטרו כדי להעביר את הנטל למעסיק להוכיח שלא נשקלו שיקולים פסולים בהחלטה על הפיטורים.

עוד הדגישה השופטת כי הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, גם במקרים של פיטורי צמצום, אינה בלתי מוגבלת וכפופה לעקרון השוויון ולחובת תום הלב. במקרה זה היא הסכימה שהליכי הצמצום היו אותנטיים ולפיטורי התובעת הייתה הצדקה עניינית. ואולם, היה על הנתבעת להתייחס לגילה של התובעת ולוותק שצברה כשיקול "חיובי".

על פי השופטת איצקוביץ, ראוי היה שלנוכח גילה של התובעת ונסיבותיה האישיות תעשה החברה ניסיונות אמיתיים למצוא לה הסדר חלופי המתאים לכישוריה. נקבע כי הנתבעת לא עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה להוכיח שההחלטה לפטר את התובעת לא הייתה נגועה באפליה על בסיס גיל.

לטובת התובעת נפסק פיצוי בגובה 12 משכורות בתוספת פיצוי של 50 אלף שקל על עוגמת נפש. בסך הכול חויבה החברה לפצות את התובעת ב-159,877 שקל בצירוף הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 20 אלף שקל.