שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הדואר יפצה דוורית "עצמאית" ב-100 אלף ש'
    לאחר לידת בנה פוטרה מחלקת דואר מנס ציונה, אולם "דואר ישראל" סירב לשלם זכויות שונות בטענה שלא היו יחסי עובד-מעביד. בית הדין חשב אחרת
    בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שחברת דואר ישראל תפצה בכ-100 אלף שקל דוורית שהועסקה כקבלנית עצמאית, ועבודתה הופסקה אחרי שיצאה לחופשת לידה. השופטת אופירה דגן-טוכמכר קבעה שבין הצדדים היו יחסים של עובד-מעביד, המזכים אותה בין השאר בפיצויי פיטורים.

     

    התובעת עבדה ב"דואר ישראל" כמחלקת דואר בנס ציונה מאז 2009. באמצעות עו"ד מיה עובדיה היא טענה שבחוזה שלה אמנם צוין שהיא תועסק כעצמאית, ושאין יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, אך מדובר בסיווג פיקטיבי שכן מעמדה האמיתי היה של עובדת שכירה לכל דבר ועניין.

     

    לדבריה, באוקטובר 2013 היא ילדה בן והחברה דרשה ממנה לספק מחליף בתקופת היעדרותה - אחרת תפוטר. מאחר שהיא לא עשתה כן, הודיעה לה החברה על הפסקת ההתקשרות מולה החל ממועד הלידה, בשל הפרת ההסכם. התובעת טענה שמדובר בפיטורים שלא כדין, שנעשו ללא שימוע ובניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. היא הוסיפה שעל הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, פיצוי על אי הפרשה לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, פדיון חופשה ועוד.

     

    דואר ישראל, שיוצגה על ידי עו"ד פזית גולן, השיבה שהחוק מסמיך אותה לבצע חלוקת דואר באמצעות קבלנים עצמאיים במקרים שבהם מדובר בהיקף של פחות מחצי משרה, כפי שסיפקה התובעת. היא הוסיפה שהתובעת הודיעה לה שאין בכוונתה לחזור לעסוק בחלוקת הדואר לאחר חופשת הלידה וזו הייתה הסיבה להפסקת ההתקשרות.

     

    השופטת אופירה דגן-טוכמכר ציינה שחוק הדואר אמנם מסמיך את החברה לבצע את חלוקת הדואר באמצעות קבלנים עצמאיים, אך המטרה לא הייתה להסמיך אותה להפוך "עובד" ל"לא עובד", והקביעה אם מועסק ספציפי הוא עובד או לא תיבחן על סמך מאפיינים מהותיים.

     

    נקבע שהמבחן המקובל לבחינה קיומם של יחסי עובד-מעביד הוא מבחן ההשתלבות, שבמסגרתו בוחנים אם מבצע העבודה הוא חלק מהמערך הארגוני הרגיל, ומנגד אם יש לו עסק עצמאי משלו. במקרה זה התקיימו כל יסודות מבחן ההשתלבות, שכן הפעילות שבוצעה על ידי התובעת מצויה בלב הפעילות הרגילה של דואר ישראל.

     

    כמו כן, התובעת סיפקה את שירותי החלוקה לנתבעת בלבד וביצעה את עבודתה באופן אישי, שכן אם ביקשה להיעדר מעבודתה היא הייתה צריכה לקבל אישור. בנוסף, גם אופן חישוב השכר שלה היה דומה לזה של עובדי הנתבעת, החברה סיפקה לה שולחן עבודה כמו ליתר העובדים, והיה עליה פיקוח צמוד. כמו כן, מי שהחליפה אותה בסופו של דבר נקלטה לבסוף כעובדת שכירה.

     

    בנסיבות אלה הגיעה השופטת דגן-טוכמכר למסקנה שהתקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, וקבעה שהתובעת זכאית להפרשי שכר, פיצוי על אי הפרשה לקרנות פנסיה והשתלמות, פיצויי פיטורים ופדיון חופשה.

     

    עם זאת, השופטת לא מצאה פגמים בהליך הפיטורים וקיבלה את גרסת דואר ישראל שלפיה התובעת בחרה מיוזמתה שלא לשוב לעבודתה לאחר חופשת הלידה. בסיכומו של דבר חויבה החברה לפצות אותה ב-100,174 שקל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים